חלק ראשון: ילדים של החיים
ליאת רגב: אני אמא לילד קטן, ומכיוון שבשנים האחרונות אני עוסקת בלימודים רוחניים, אני שואלת, איך אוכל להקנות לילדיי רוחניות עוד מגיל צעיר?
הרב מיכאל לייטמן: בהיסטוריה של העם היהודי יש דוגמה טובה לחינוך רוחני: אברהם אבינו, אבי האומה, דאג להעניק חינוך רוחני לעם ישראל. זה קרה לאחר שהתגלה לו הכוח העליון, וכתוצאה מכך הוא ידע כיצד ניתן לצאת מהעולם הגשמי אל העולם הרוחני. אברהם רצה לחלוק זאת עם האחרים, והוא החל לחפש תלמידים כדי להעביר להם את השיטה. וכמו שמסופר במדרשים, אברהם ישב בפתח האוהל, הזמין את כל מי שנקרה בדרכו והחל ללמד אותו את חכמת הקבלה. גם שׂרה אשתו ישבה בפתח האוהל שלה והזמינה נשים ללימוד. כך גדלה קבוצת המקובלים הראשונה, שלימָים הפכה לעם ישראל. "עַם" כולל מבוגרים, זקנים וילדים. הילדים דאז קיבלו את החינוך הרוחני מתוך כך שחיו בסביבה רוחנית, כמו שילד לומד שפה, וכמו שמתרקמים בו דפוסי התנהגות חברתיים. הילד לומד מכך שמסתכל על הגדולים ומנסה להיות כמוהם. הוא חש את הרוח הכללית בחברה שבה הוא חי. כלומר, כל זה נתפס בכלים הטבעיים שלו, וזה עבורו העולם.
ליאת רגב: אם הילד שלי יצטרך לספוג את כל מה שיש בעולם, אני ממש לא מקנאה בו. כי ברוב המקומות שהוא יגיע אליהם, האווירה היא לא רוחנית במיוחד, אלא להיפך.
רב: נכון. האווירה הכללית שהדור הצעיר סופג היא לא רוחנית. אבל, ילד שמוקף בסביבה שדוגלת בערכים רוחניים ומתקיימת על פיהם, תופס את רוח הדברים. זה דבר שלא ניתן למסור במילים. האידיאל של אותם אנשים, הדבר שאליו הם נמשכים, ולמענו הם חיים - זה מה שנטמע בתודעה של הילד.
ליאת רגב: האינטואיציות של ילדים מפותחות, החושים שלהם חדים, ויש להם יכולות לימוד עצומות. האם גם היכולת שלהם לקלוט רוחניות חזקה אפילו מזו של אדם בוגר?
רב: ללא ספק. ילד לומד רק מתוך דוגמה. הוא מביט בגדול ומנסה לעשות כמוהו. גם אם אינו מבין מה המבוגר עומד לעשות, ומה משמעות המעשים האלה, מטבעו הוא רוצה להידמות למבוגר, ולכן מחקה את פעולותיו. האינסטינקט הזה הוא חזק ביותר, ולכן אם רוצים לחנך את הילד, צריכים לנצל את אותו אינסטינקט טבעי. כלומר, השאלה הגדולה היא אילו מעשים הילד רואה ומה המודל לחיקוי שאליו הוא רוצה להדמות. בדרך כלל, גם כשרוצים ללמד אנשים מבוגרים, עיקר הלימוד הוא על ידי הסביבה. לסביבה יש השפעה עצומה על האדם. היא זו שעיצבה אותו בילדותו, ובכוחה לשנות אצלו דפוסי חשיבה והתנהגות גם כבוגר.
ליאת רגב: אז אני מבינה שהכול תלוי בסביבה? ומה עם החופש לבחור איזה אדם להיות?
רב: אם אנחנו אומרים שהאדם נולד מלכתחילה עם תכונות שהוא לא בחר בהן, וגם התכונות שלו מתפתחות כשרשרת של פעולות שצריכות לעבור עליו באופן מסוים, אז בהחלט עולה השאלה לגבי הבחירה החופשית. היכן חופש הבחירה של האדם? חופש הבחירה הוא רק בבחירת הסביבה. לאחר שבחר סביבה והתערה בה, מובטח לו שיתפתח בדיוק לפי הערכים וחשיבות הדברים שהיא תקרין לו.
ליאת רגב: ואם הסביבה הרסה אותי, אני עדיין יכולה לעבור לסביבה אחרת ולספוג שם חוויות אחרות?
רב: זו באמת שאלה. השאלה היא עד כמה את נתונה להשפעת הסביבה הנוכחית ומה דוחף אותך לצאת ממנה. אם את נמצאת באופן מוחלט תחת שליטת הסביבה, אז ייתכן שגם לא תמצאי את הכוחות לצאת ממנה ולמצוא סביבה חדשה.
ליאת רגב: זה מאוד מעציב מה שאתה אומר.
רב: זה לא מעציב. את חייבת לזכור שיש בחירה חופשית. היא מתבטאת בבחירת הסביבה, אבל אני שוב אומר שהשאלה הגדולה היא קודם מה דוחף אותך להבין שהסביבה הנוכחית שלך הורסת אותך, כמו שאת אומרת, ומה הוא אותו הכוח שדוחף אותך להחליף סביבה, כי זה לא דבר קל ופשוט.
ליאת רגב: איך אתה כמקובל שרוצה להביא אנשים אל הרוחניות, אומר שקשה מאוד להחליף את הסביבה?
רב: היכן תמצאי כוחות לצאת מתוך סביבה?
ליאת רגב: למרכז שלך למשל מגיעים מבוגרים רבים, אז איך בכל זאת הם מצאו את הכוחות ובאו אליך? סימן שאפשר לצאת מסביבה.
רב: דוגמה יפה מאוד. אדם גדל ולפתע מרגיש שחסר משהו בחייו, ומתוך כך הוא מתחיל לחפש היכן יוכל למלא את עצמו. זה בדיוק החיסרון, שמביא אותו למקום שבו ימצא מילוי. האנשים שלומדים קבלה, מצאו בהרגשתם הפנימית והבלתי מודעת, שמקום המילוי הוא כאן. אותו דחף פנימי למצוא מילוי, למצוא תשובות לשאלות הפנימיות שהטרידו אותם, הוא עצמו הכוח שבאמצעותו הם יכולים לצאת מהמקום שהיו בו ולחפש מקום חדש. ולאחר שהם נכנסו למקום שבחרו, הסביבה תהפוך אותם למה שהיא מעריכה כעליון, בהתאם למה שהיא חושבת. האדם מקבל את כל ההתרשמויות והערכים של המקום שבו הוא נמצא, ולפיהם הוא ממשיך. לצאת משם הוא יוכל, רק בתנאי שיש לו עדיין כוחות שלא עברו לשליטת המקום או שיתעורר בו רצון חדש, שידרוש התפתחות. ואז אדם כזה כבר לא יכול לשבת בשקט במקומו. אין לו ברירה. הוא מצד הטבע חייב לזוז, חייב לגדול, הצורך החדש שמתעורר בוער בו מבפנים ומפעיל אותו.
ליאת רגב: האם על פי הקבלה יש סיבה שתינוק מסוים נולד לאם מסוימת?
רב: זה כבר עניין אחר שאינו שייך לחינוך, אלא לגלגולי נשמות. יש סדר של קשר בין הנשמות. כולנו חלק של נשמה אחת שנקראת "אדם הראשון", ובנשמה האחת הכללית הזו, כל אחד מאיתנו הוא נשמה פרטית.
ליאת רגב: יהיה נכון לקרוא לזה "ניצוץ נשמה"?
רב: לא, ניצוץ זה דבר עוד יותר פנימי. יש נשמה גדולה אחת שנקראת "כלי", "נברא". בנשמה הגדולה הזו, הנשמות הפרטיות שלנו קשורות יחד כמו תאים בגוף אחד. כל אחד מאיתנו קשור לאחרים בין אם נרצה בכך ובין אם לא. זה מבנה רוחני קשיח שבנוי באופן כזה שאי אפשר לשנות בו מאום. היות שהכול קשור במערכת אחת, דברים רבים עוברים מהורים לילדיהם בתורשה ובחינוך. כאשר תינוק נולד להורים מסוימים, הדבר מעיד כמובן גם על קשר רוחני שקיים ביניהם, בנוסף לקשר הגשמי הנראה לעין בעולם הזה. ודאי שלאם עם נשמה מיוחדת, תהיה תוצאה, תינוק בעל נשמה מיוחדת.
ליאת רגב: האם בגלגולים קודמים היה קשר אחר בין נשמת הילד שבא לעולם הזה בגלגולו הנוכחי לבין נשמת אמו?
רב: כן. יתכן שהקשר ביניהם היה הפוך, או יתכן שהם כלל לא היו שייכים זה לזו. במערכת הזאת ישנם קשרים רבים, ויכול להיות שבגלגול הנוכחי צריכות הנשמות לברר קשר מסוים, או לעשות עבודה מסוימת. יש הרבה צורות לבירורים והתקשרויות בין נשמה אחת כלפי קבוצת נשמות, או בין קבוצת נשמות אחת לקבוצה אחרת, ולפי כל אלה נקבע הקשר בין הורים וילדים. בגלל העובדה שכולנו קשורים במערכת אחת, אבל כל אדם בה הוא חלק פרטי, יש הרבה צורות ואופנים של מפגשים בין הנשמות כדי להביא את כל החלקים הפרטיים האלה לאיחוד כללי בתוך נשמה אחת גדולה ומתוקנת.
ליאת רגב: אתה יכול לתת לי דוגמה שתמחיש את התפקיד של נשמות שהתחברו בסיטואציה משפחתית בעולם הזה כדי לבדוק משהו?
רב: ישנו ספר יפה, "שער הגלגולים", שחיבר האר"י. חציו הראשון קשה למדי, אבל חציו השני הוא סיפור, שבו מוסר חיים ויטאל את מה שסיפר לו האר"י על גלגולי נשמות. בספר מובאות דוגמאות, למשל על הקשר שבין נשמות משה רבנו, אליהו הנביא והאר"י הקדוש לבין נשמות יהושע בן נון, אלישע והמרח"ו )הרב חיים ויטאל(. בספר יש אמנם המון שכבות פנימיות, ורבדים עמוקים שדורשים הסבר, אבל גם מקריאה פשוטה ניתן לזהות את סוג הקשר החוזר בין הנשמות. הגלגולים של הנשמות הם חלק ממערכת של נשמה כללית אחת, אבל כל גלגול יכול להיות די רחוק במבנה הפנימי שלו, וכן בסביבה שבה הוא מתממש. לגבי קשרים משפחתיים יש לנו דוגמאות ספורות על מנהיגים מקובלים בני אותה משפחה, כמו על רבי שמעון בר יוחאי מחבר ספר "הזוהר", ובנו רבי אלעזר, ובדורנו - בעל הסולם ובנו הרב"ש.
ליאת רגב: יכול להיות שנשמת אדם תתגלגל לחיה או להיפך?
רב: לא. לא יכול להיות.
ליאת רגב: וכעת שאלה קשה: מדוע ישנם ילדים שהולכים לעולמם בגיל צעיר מאוד?
רב: זה עניין של גלגול הנשמה, התיקון שלה.
ליאת רגב: איך אתה מסביר את העובדה שילד מת בגיל שנתיים?
רב: את בעצם רוצה לשאול, לפי התשובה שעניתי, איזה תיקון כבר יכול היה להספיק לעשות ילד שחי שנתיים או אפילו תינוק בן עשרה ימים... הקושי לקבל ולהבין את זה מתחיל מהסיבה שאנחנו מתייחסים אך ורק לגיל הביולוגי של האדם, אנחנו עושים את החשבון של גיל הפטירה לפי גוף האדם ושואלים מדוע אדם נפטר בגיל צעיר מאוד, ואולי בעודו ברחם אמו. אבל בעת שאנחנו עושים את החשבון אנו לא תופסים שגלגול הוא מימוש פוטנציאל שאדם צריך לבצע מנקודה מסוימת עד נקודה אחרת. ואז לאחר המימוש, בין אם זה שבעים שנה או כמה ימים, נשמתו מתגלגלת שוב. הנשמה שיורדת לעולם מבצעת פעולה מסוימת בהתקשרותה לנשמות אחרות, דווקא בזמן שהיא מלובשת בגוף. ברגע שאדם ביצע את הפעולה הזו, וייתכן שתהיה קצרה ביותר, הוא מיד מתחיל גלגול אחר. ויכול להיות אחרת: אדם חי חיים ארוכים שבהם הספיק לעשות הרבה דברים בעולם הזה, אך אלה אינם נחשבים ל"חיים" מבחינת נשמתו. כך שבשבעים שנותיו הוא מבצע פחות שינויים בנשמתו מכפי שמבצע מישהו אחר תוך שלוש או ארבע שנים. לכן מנקודת המבט הרגילה, כל עוד אנחנו לא רואים ומרגישים במודע את תהליך התיקון, את אותו הקשר שבין החלקים, אנו לא יכולים לקבוע מדוע קורה כך או אחרת, מה העוצמה הרוחנית של הפעולות שאדם עושה, ומה מתוך כול העבודה נשאר איתו לגלגול הבא, כלומר לנצח, לחשבון הסופי. בנשמה נשארים דברים שבחיינו לא ניתן לבדוק ולמדוד.
ליאת רגב: האם לכל נשמה שמגיעה לכדור הארץ יש יעוד?
רב: ודאי. האם ניתן לומר שאין יעוד אף לפריט הקטן ביותר?
ליאת רגב: אבל יעוד הוא מושג מופשט כשמדובר ברמה רוחנית. האם יעוד יכול להיות גם עשייה יומיומית פשוטה?
רב: לא. אם מדובר במבנה הנשמות שכולנו נמצאים בו ושנקרא "אדם הראשון", אז מדובר במבנה בעל התחלה וסוף. מבנה זה, מרגע שנולד, צריך לעבור שינוי מיוחד. במישור הגופים והעשייה היומיומית הפשוטה, מדובר בסך הכול בתוצאה של הרגשת האדם, כאשר מתווספת מידת אגואיזם לנשמתו. לא יותר מזה. חכמת הקבלה, שמודדת את התהליך שהאדם עובר בחייו, דנה רק בנשמות. כי הגופים - חיים, מתים ואז מתחלפים. אין בהם דבר שנשאר לנצח. וכל השינויים, שנובעים מהחיים ומהגוף, נעשים רק בתוך נשמה. ואדם צריך להתגלגל כך וכך פעמים עד שמגיע מהמצב ההתחלתי הלא מתוקן, לגמר התיקון.
ליאת רגב: אי אפשר להגיע לגמר תיקון בפרק חיים אחד?
רב: זה תלוי באדם. במידה שהוא מזרז את התפתחותו, הוא מקצר את הגלגולים שלו. כלומר הכול מתייחס רק לנשמה, והחשבון עם הגוף הוא רק לפי כמה יש ביכולתו לסייע לנשמה להתפתח בתוך כל גלגול וגלגול. ככל שהנשמה מצליחה להתפתח יותר, כך היא תצטרך לעבור פחות גלגולים. במילים אחרות, הרבה תלוי בנו.
ליאת רגב: יכול להיות שייעודו של אדם הוא להיות נגר למשל?
רב: ביחס לרוחניות המקצוע אינו חשוב. מתחשבים בקשר בין הנשמות, ולא באופן הקשר בין האדם לבין האנשים האחרים, כלומר בין האדם לבין הסביבה והעולם. אין זה משנה באמצעות איזה מקצוע האדם יבטא את עצמו בקשר שבין הנשמות. סוג הקשר הגשמי שדרכו יתבטא הקשר בין הנשמות, תלוי בתכונות האופי שאיתן נולד האדם, ובמה שקיבל בתורשה מהוריו. ומובן שגם אלה תלויים בנשמתו, ובמהות התיקון שעליו לעבור. כך שניתן לדעת מראש מי יהיה האדם פחות או יותר.