אי אפשר להכיר את הנשמה דרך הגוף

שאול פוחל: רבים מגיעים לקבלה, לכל דת או שיטה אחרת, מתוך רצון להשיב לעצמם את הבריאות שאיבדו תוך כדי חיים לא נכונים. איך מתייחסת הקבלה לגוף הפיזי? האם היא מאפשרת לאדם למצוא לא רק רוחניות, אלא גם לשמור על הגוף הפיזי בתור כלי אלוהי שמחבר גוף ונפש?

הרב מיכאל לייטמן: אדם בחייו בעולם הזה מרגיש עד כמה החיים לוחצים עליו. הוא שרוי במתחים ובבעיות, לעיתים בריאותיות ונפשיות, מה שמתאפיין בתסכול וייאוש. בימינו הפכה הדפרסיה למחלה הנפוצה ביותר בעולם המערבי. אנשים לא יודעים איך לצאת מהמצוקה, ולכן הם מחפשים תורות ושיטות, כדי למצוא תשובה לשאלה, "למה זה קורה לי? מדוע חיי רצופי קשיים בקריירה, במשפחה, בפרנסה?" באנושות מתעוררות שאלות על המסגרת כולה שבה מצוי האדם. יוצא, שלבעיות הבריאות, הגופניות והנפשיות כאחד, ולמכלול הבעיות שבהן האדם שרוי, יש מגמה אחת בלבד - להביא אותו למצב שבו הוא יראה את עצמו כלא מתוקן. כלומר, לא שהעולם לא מתוקן, ולכן פועלים עליו כוחות חיצוניים שליליים, אלא האדם עצמו הוא שיוצר את הכוחות השליליים האלה. כל מה שאדם מרגיש כ"לא טוב" בעולמו, כולל בעיות בריאות, הכול נובע מתוך כך שהוא יוצר כוחות, ומפעיל אותם. ובו, בתיקון שלו, תלוי האם הם ייהפכו אי פעם לכוחות טובים ומועילים, שיגרמו לו להרגיש טוב ונוח בעולמו. חכמת הקבלה מלמדת אותו איך להפעיל את עצמו כך שיהפוך את הכוחות השליליים לחיוביים. לכן האדם מוצא בה את הפיתרון לבעיותיו.

שאול פוחל: מה שאמרת קרוב מאוד למה שאני מנסה להסביר למטופלים שלי. המחלות, הכאבים, הם למעשה ברכה. משום שהם מאפשרים לאדם לעצור ולחשוב, לאן אני הולך, מה אני עושה?

רב: כאב הוא איתות שמביא לחשיפת הבעיות, ואם שמים לב לאיתות הזה ומטפלים בו אז דווקא מתוך הבעיות מגיע האדם לתיקון הפגמים. מתוך הקושי דווקא מתגלים לו הדברים הטובים. לכן כתוב: "אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוהיו", כלומר מי שמקבל מכות וייסורים בעצם מקבל ברכה מהבורא.

שאול פוחל: אתה מלמד קבלה. אני מאמין שהתלמידים שלך נעשים יותר בריאים.

רב: עולה כאן שאלה מעניינת. במשך ההיסטוריה היו מקובלים שסבלו מבעיות גופניות קשות, ואף מתו ממחלות קשות. גם אחרון המקובלים, בעל הסולם, שלפי שיטתו אנו לומדים כיום, סבל מאוד בשנותיו האחרונות, ונפטר ממחלה קשה. האדם הפשוט, שאינו משפיע לציבור, ולא נעשה למנהיג או דמות ציבורית, מקבל את כל ההפרעות, ביניהן גם מחלות, לשם תיקון עצמו בלבד. החשבון הוא רק עם אותו אדם משום שהוא נחשב קטן, וכמו כולם, יחיד בתוך החברה. אבל אדם גדול, מקובל )ולא בהכרח גם החברה תראה בו גדול(, איתו מתנהל חשבון אחר, משום שהוא מתעלה לרוחניות מעל לרמת העולם הזה. הוא נעשה חלק מיוחד בעולם, ודרכו עובר השפע לכולם. אדם כזה, שרוצה לעלות לעולם הרוחני, נכלל עם הציבור, כלומר כואב את כאבו של העולם כולו. המקובל מעלה למעלה את כל החסרונות, את כל הכאבים, את כל בעיות העולם, במטרה למשוך אחריו את האנושות כולה. לכן כשהוא נעשה חולה הוא אינו חולה עבור עצמו, אלא עבור העולם כולו. והבעיות שמגיעות אליו, הן בעיות עבור כלל העולם, ואותן הוא מרגיש כצער הציבור. וזו הסיבה שהיו מקובלים גדולים מאוד שסבלו. האנושות כולה נמצאת כמערכת אחת בעולם הרוחני, כלומר, כולנו נכללים יחד, כגוף אחד וב"איש אחד בלב אחד". לכן אם נרצה או לא, הקשר הזה מוסיף להתקיים גם בעולם הזה: אנו מקושרים יחד לא רק ברוחניות, אלא גם ברמתנו הגשמית. כאשר אדם מתחיל לקשור את עצמו לרוחניות, כמו תלמידיי, הוא מעביר את כל חסרונות העולם דרך הצינור שמחבר אותו לעולם העליון, ומעלה אותם כתפילה, כבקשה, ומקבל בתמורה שפע. ייתכן שלאדם שיסתכל בעין גשמית, המקובל כלפי חוץ יראה לו סובל. אבל למען האמת, אנו לא רואים מהי מידת הסבל שלו, ולא את השפע שעובר דרך הצינור, שדרכו הוא מוליד חיים רוחניים לעולם כולו. אם כן, לא בכל המקרים לימוד הקבלה פוטר את האדם באופן מיידי מהסבל. המקובל סובל עבור האחרים, והסבל הזה מקנה לו כלים רוחניים גדולים מאוד, שבאמצעותם הוא רוכש את העולם הרוחני, ועל ידם הוא גם מתקן את העולם, כמו שכתוב: "כל המצטער עם הציבור זוכה ורואה בנחמת הציבור".

שאול פוחל: ישנן שיטות עתיקות, שלמדתי אותן מוודֶות )קבצי דת עתיקים( מהודו. אלה כלים שמאפשרים לנו לנקות את הגוף מכל הרעלים, ולשמור אותו גמיש, ובריא, וחזק. נתקלתי באנשים, שאפילו מעט הרוחניות שאני מנסה להכניס בהם בתחילת הטיפול, אינה נכנסת. אבל אחרי שהם עוברים ניקוי רעלים וריפוי, המידע פתאום חודר לתוכם, ונוצרת בהם הבנה של אותם דברים. ולמעשה דבר לא השתנה, מלבד העובדה שהמחלה, הרעל הסתלקו מהם.

רב: לא רק זה. בכך שאתה מטפל, אתה גם מחדיר בהם מודעות לכך ש"העולם הוא עגול", שהכול קשור זה לזה. בגוף הפיזי עצמו - חלקיו קשורים זה בזה, וכמו כן הגוף הוא מערכת שקשורה לנפש. מחשבות האדם וכוונותיו פועלות על הגוף. שלא כמו בתחום הרפואה הקונבנציונאלית שנחלקת לתחומים של רפואת כליות, רפואת ריאות, רפואת לב ועוד, שבה אין חיבור בין התחומים, ולכן איש לא מבין את חברו, והיא כושלת, דווקא בין השיטות הטבעיות קיים חיבור, וכולן רואות את האדם כגוף אחד. זו הגישה הנכונה. בשנים הקרובות נראה עד כמה הרפואה הקונבנציונאלית כושלת אפילו בטיפול הבסיסי ביותר. אנחנו רואים, שהאדם עתיד לחזור לשיטות הטבעיות, אבל הפעם הוא ייגש אליהן מתוך הבנת המבנה שלו. ומבנה האדם תלוי במבנה הנשמה, כי בשורשנו אנו בנויים כגוף רוחני. ומהגוף הרוחני שנמצא בעולם הרוחני, יורדים לעולם הזה כוחות, שבונים את הגוף הגשמי. בטיפול הרפואי, תוכל לרפא את האדם עד למידה מסוימת ולא יותר, כלומר לרפא את הגוף ברמת האדם בעולם הזה. אבל כדי לרפא אותו בצורה יסודית, יהיה עליך לעלות לרמת הנשמה ושם לרפא אותו. כי בעצם משם באות כל המחלות.

שאול פוחל: אני חושב שזה בא משני הכיוונים. יש זרימת אנרגיה מלמעלה למטה, ויש גם זרימת אנרגיה בכיוון ההפוך, מלמטה למעלה.

רב: ייתכן שהסיבות למחלות באות גם מלמטה, אבל הכוחות שגורמים למצבו של האדם באים מלמעלה. הגוף הוא תוצאה מהנשמה. לכן לפי חכמת הקבלה, אדם שיגיע לנשמתו ויעשה בה סדר, גם גופו יהיה בריא. גם מי שאינם מקובלים, שיטותיהם לעת עתה פועלות כראוי ולפי המותר, ככתוב "ניתן לרופא רשות לרפאות", כלומר מי שנמצא רק בעולם הזה, גם לו מותר לרפא. אבל הטיפול הזה הוא זמני, שלא מחייב לעלות למקור ומשם לרפא. הרפואה שלך תספיק רק לבניית חיינו בעולם הזה, כדי שהגוף והנשמה יחיו במכלול אחד, וישרו ביניהם שלום ושלווה. אלא שכדי שדרך הגוף תאיר לאדם נשמתו, ודרך הגוף אדם ירגיש את נשמתו, צריכים תיקון הדדי. ורק האדם עצמו מסוגל לעשות זאת, אם ילמד שיטה ובעזרתה יעשה תיקונים.

שאול פוחל: קודם חייבים ליצור לאדם סביבה בריאה. כי כל התוכנה הבסיסית שתינוק מקבל, כמו הרגלי מזון, הרגלי עבודה, היא לקויה. קל לי לראות את הליקויים הללו, אבל בכללות איני יכול לעשות דבר.

רב: קשה מאוד לאדם להתנהג לפי הכללים שלך.

שאול פוחל: נכון.

רב: רק אם נתקן את כל החיים, האדם יהיה בריא מאליו.

שאול פוחל: עברתי תקופות התבודדות של שנים, כדי להגיע לחיים נכונים. התרחקתי מאנשים, גרַתי ביערות וצמתי, רק כדי להרגיש מה נכון, בלי השפעות החברה. שהלא אדם שירצה למשל להיות טבעוני, מיד יש מי שיגיד לו "לא כדאי לך".

רב: אבל בסופו של דבר, קשה לאדם המודרני להחזיק בצורת חיים זו לאורך זמן. חייו לא בנויים לכך. אמנם בכוחנו לבנות מערכות לשיטת חיים בריאה, אבל הבעיה היא בגישה למציאות. האדם כיום לא מסוגל לחשוב בצורה נכונה, שכוללת אותו ואת העולם כמערכת אחת. הוא לא רואה את המציאות כמערכת אחת, שבה קשורים כל הדברים יחד, ולכן הוא גם לא חושב שהוא והעולם קשורים זה בזה. אם היה יכול להסתכל על הדברים בצורה כזו הוא לא היה חושב ש"לפתע" כואב לי משהו, "עשו לי רע", "גרמתי למישהו צער" וכן הלאה. אלא היה משתדל למצוא את התמונה היחידה, שממנה נובעים כל הדברים וכל הסיבות לכל דבר ודבר. אילו האדם היה מייחס לשורש אחד את כל הסיבות - מדוע עשיתי רע? מדוע עשו לי רע? מדוע אני חש ברע? מדוע הזקתי לאחר? הוא ודאי היה מצליח לתקן את המערכת, ובכך יוצר לעצמו חיים בריאים. לכן בראש ובראשונה עלינו לפנות לחינוך, ולהביא לאדם את ההבנה שהעולם שבו הוא חי לא רק שהוא מתגלה ככפר אחד, אלא בייסודנו כולנו באמת קשורים יחד. והטבע, המציאות שסביבנו, גם הוא קשור אלינו. אילו ראה האדם את המציאות כולה, היה גם רואה איך הוא לא יכול לעשות דבר רע, ולצפות לקבל ממקום אחר תגובה טובה, אלא מה שעשה בהכרח יחזור אליו.

שאול פוחל: יש אמצעים ראויים במזרח, דוגמת האשרם, שהוא מעין מנזר.

רב: ואתה חושב להכניס את כל האנושות למנזר?

שאול פוחל: לא. אבל זה יכול להועיל לאלה שרוצים ללמוד על עצמם.

רב: לשם מה פונים בני אדם לשם? רק לצורך בריאות? כיום לא רבים האנשים שעבורם הבריאות היא המטרה. אנשים מוכנים להקריב את בריאותם לשם הישגים אחרים. תציע לאדם עושר במקום בריאות, והוא יסכים. תן לו שליטה במקום בריאות, הוא יסכים.

שאול פוחל: דווקא נוכחתי כמה רבים מגיעים להודו מרחבי העולם, ונכנסים לזמן מה למנזר.

רב: נכנסים רק לזמן מה. כלומר, הם מרגישים שייתכן שזה יכול להועיל מעט לפתרון בעיותיהם, בעיקר בעיות עצבים, בעיות נפשיות. אבל רובם לא נשארים בהודו, אלא רק יחידים. זה מעין "גל" שעובר על האנושות. אדם צולל שם לעולם אחר לגמרי, אבל את בעיותיו בעולמו זה לא יפתור. הם חשים טיפה יותר נוח, משום שהתנערו ממחשבותיהם, מבעיותיהם, זה עזר להם מעט. אבל לבסוף הם שבים למערב, אל אותן בעיות. לכן החכמה היא לבנות מערכת שתעזור לאדם להיות בריא בעודו במערב עצמו. ואת זה איש לא מסוגל לעשות.

שאול פוחל: לדעתי זה באמת עניין של חינוך. אלא שלצורך חינוך נחוצה סביבה מיוחדת. כשאדם מתנסה, הוא נוכח שההתנזרות עובדת, ושהיא טובה עבורו. אבל אז הוא חוזר למשפחה ולחברים שלו, ושם זה לא מסתדר. זה יעבוד רק אם נכניס גם את המשפחה והחברים לתוך סביבה כזו.

רב: העניין הוא שלא תוכל לשכנע את האדם על ידי הסבר. "לחנך" אין פירושו להסביר לאדם ולקוות שבכך יחכים. הרי כולם יודעים שהעישון הוא רע, ואכילת שומנים וסוכרים מזיקה, אבל עדיין החנויות גדושות בסיגריות, ובחומרי מזון כאלה, וצרכנים לא חסר. לכן חינוך הוא לא על ידי "אסור ומותר". אלא הוא נועד להביא את האדם להבחין בקשר הישיר שבין מה שהוא עושה או אוכל, לבין הרע המיידי שזה גורם, ולבין מה שיקרה לו בעתיד.

שאול פוחל: אבל את הרע לא מרגישים מיד.

רב: משום שלא רואים את הקשר. ולכן החינוך צריך להביא את האדם לידי ראייה חדשה, שבעזרתה הוא יבחין בקשר. ואז לא נצטרך לשים שומר לאדם, אלא הוא ישמור על עצמו. הוא יקשור יחד סיבה ומסובב. האנושות אמנם מבינה שכדאי להתרחק מדברים מזיקים, אבל עד שלא נראה את תמונת המציאות האמיתית של הרע שהאדם גורם על ידי מחשבותיו, רצונותיו, מעשיו, וכן על ידי המזון שהוא אוכל, הוא לא יבין במה הוא גורם לעצמו רע, ומה הרע הזה מביא לו, ולכן דבר לא יעצור אותו. האדם חייב לראות שאם כעת הוא מזיק למישהו, מחר, מחרתיים, או אפילו בעוד מספר שנים סבלו יהיה גדול פי כמה, ורק אם ירגיש את הסבל כאילו הוא כבר הגיע אליו, זה בלבד יעצור את האדם. אחרת נמשיך לראות איך כל יום יוצאים אסירים מבית סוהר, ומיד חוזרים לסורם. ומדוע אדם חוזר על אותם הדברים שאחר כך יסבול מהם? כי אינו רואה את הקשר בין דבר לדבר. לכן חכמת הקבלה אומרת, שיש לפתוח לאדם ראיית מציאות כוללת, כך שיראה בעצמו מה רע ומה טוב, ויראה שאפילו שעושה רע "קטן", הוא מקבל בתגובה רע "גדול". רק בכך יכול להיות תיקון, ואחרת דבר לא יעצור אותו. ועם זאת, אני שמח שישנן שיטות נוספות, שפותחות לאדם צוהר להבין שהכול קשור ומצוי בתוך מערכת אחת.

שאול פוחל: יש אומרים שגוף האדם הוא למעשה דגם קטן של היקום כולו. למשל, לכל תא בגוף יש יחס לכוכב מסוים, וכן הלאה. מה אומרת על כך חכמת הקבלה?

רב: בחכמת הקבלה, כשאנחנו אומרים ש"האדם הוא עולם קטן", לא מדובר בגוף הפיזי שלנו. אלא מדובר בנשמה, במימד רוחני שאותו האדם אינו מרגיש. חכמת הקבלה מסבירה לאדם איך יוכל לראות את נשמתו, לחיות בה, ודרכה להתקשר לכל היקום ולכל העולמות. הכול שלך, עליך רק לגלות שהכול שלך. לפני שגילית, זו "חכמת הנסתר", ולאחר שגילית היא הופכת ל"חכמת הנגִלה". האדם צריך לגלות את נשמתו, ודרכה הוא יוכל לראות את כל היקום, ואת עצמו. אחרת הוא לא רואה דבר מלבד הגוף הפיזי. וכשמנסים לטפל רק בגוף מגיעים לרפואה רגילה, שבה אין קשר בין החלקים. יש סיבה לכך שאיש אינו בודק בבואנו לתת תרומת דם אם זה דמו של פושע או צדיק. בכל אחד מאיתנו יש אדם רוחני, ואדם גשמי. האדם הגשמי הוא הגוף החי. אדם שחסרה לו יד, חלילה, האם זה סימן לכך שחסר חלק מנשמתו, או שגם בנשמתו חסרה לו יד? ודאי שלא. אין שום קשר.

שאול פוחל: יש לי שאלה. ישנם כוחות בעולם השמימי, שבעצם שולטים בהמון בני אדם, בכל המעשים שלהם. אני קורא להם "פרזיטים אסטראליים", כלומר טפילים שמימיים. ומי שרגיש דיו, יכול לחוש בהם.

רב: תרשה לי לקטוע אותך. אין כוחות רעים.

שאול פוחל: זה לא רע?

רב: זה לא כוח רע. זה כמו מחלה, ומחלה היא לא רעה. מחלה מתריעה על בעיה שדורשת טיפול, אבל היא באה כדי לאותת לנו שכאן נדרשת יתר תשומת לב כדי להחזיר למצב המתוקן, השלם. לכן אין "רע". אין כוחות שליליים. אם הם מתגלים בצורה שלילית, עלינו לבדוק מדוע ולמה הם באים, ומדוע מתגלים דווקא כך. כאשר הם מתגלים כלפי האדם בצורה שלילית, כמחלה, צרות או מכות, זה סימן לכך שהאדם אינו מתוקן באותו מקום. ושם הוא מקבל "עקיצה", נורית אזהרה שנדלקת. הוא יכול לכבות את הנורית, אבל בזה אינו עושה תיקון, אלא להיפך. בכך שהוא לא מרגיש, הדבר נעשה יותר ויותר חמור. האפשרות השנייה היא, שאדם ישים לב למנורה שנדלקת, ובאמצעותה יראה, ויגיע לסיבה, ואז הוא יציל את עצמו. חכמת הקבלה מלמדת את האדם, שהכול הוא אחד. אין טוב ואין רע. אין חיובי ואין שלילי. "סיטרא אחרא" ו"כוחות הטומאה", זו אותה יד, יד ה', שפועלת באופן מסוים. אדם שרואה את עצמו כעומד במרכזם של כל הכוחות הללו, חיובי ושלילי, זה למעשה מצב של איזון פנימי, והוא המצב הבריא ביותר ברוחניות ובגשמיות. חכמת הקבלה פותחת לאדם את כל המציאות, ומביאה אותו להבין ולהרגיש אותה. היא גם מורה לו איך עליו לנווטאת עצמו ולהגיע למרכזה של כל המציאות ולהימצא שם. ושם, במרכז, בריאות נפשית, בריאות רוחנית ובריאות גופנית, כולן דבר אחד, והן מורגשות באדם כנצחיות.