שיחה 1, 02.10.05

תקציר : אגרת זו עוסקת במעלת הצניעות, עד כמה יפה היא, ובדברי הזהר אודותיה. אך בעל הסולם כותב כי לאחר מעשה, דווקא אין שום מעלה בצניעות. לכן, כדי ליישב הדברים, צריך להבין מהי הצניעות. בסיומה של האגרת כתוב כי במעלת הצניעות יש ברכה לעולמים. אם כך מהי הברכה המובטחת במעלת הצניעות?

“ב”ה ניסן תרפ”ז לונדון

לכבוד ידי”נ מהר”ר ... נ”י

כל מכתביך השגתי לנכון, ומה שאתה רוצה לקבל דמי קדימה [מקדמה] על הספר, כי סוף כל סוף יתגלה, אשריך, כי מעלת הצניעות להצניע עד כמה שהוא ביכולת, על דרך שאמרו ז”ל: “הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה”, וכו', כי כל הענינים הגדולים והעיקריים בצניעות באים. וזה שכתוב בזוהר הקדוש, על ר' אבא שיודע לגלות ברזא, והכל כפי היכולת. אמנם אחר היכולת, אין שום מעלה בצניעות, אבל הצניעות דמעיקרא [שמלכתחילה] , שורה ומשרה עליו הברכה לעולמים.

יהודה ליב”

עניין הצניעות הוא עניין גדול מאוד, כדברי הכתוב: “ואת-צנועים חוכמה” (משלי יא,ב). כי מהצניעות מתחיל המסך. החלק העיקרי בספר “הזוהר” נקרא “ספרא דצניעותא” (ספר הצנועים), שאם אדם יכול להצניע את הרצון לקבל שלו, זאת אומרת, לעשות עליו תיקונים, להתקין עליו מסכים, ולעבוד עימו בצורה בלתי ישירה, לא כמו שהרצון פורץ, אלא בצניעות, בלבוש חסדים, בכוונה הנכונה, אז הוא מגיע לגילוי חוכמה. ואז כל אותם הרצונות והמחשבות שקודם הצניע, וצמצם, והסתיר, כדי להגיע למגע עם האור, כעת כשהוא בא במגע עם האור, קורה בהם ההפך. שיכול לגלות את האור במידה שבה הוא פותח ומתקן את המחשבות והרצונות הללו לעבודה בלקבל על מנת להשפיע.

ויוצא, שבטרם ישנם המסכים, הצניעות היא רצויה, ועובדים עליה בכך שמצמצמים עוד ועוד את הרצונות. ולא שעובדים על הרצונות כדי לצמצם אותם, אלא הרצונות ה”לא ראויים” מצטמצמים רק במידה שעל פני כל אחד ואחד משתוקקים למטרה, משתוקקים לבורא. וזה נקרא עבודה באמונה למעלה מהדעת. שיש רצון, והאדם לא עובד נגדו, כי בלתי אפשרי לעבוד נגדו, אלא למרות הרצון שפועל ובוער בו, הוא עוסק בחוכמה, בקבלה, בהפצה, בקבוצה. ואז על פני הרצון הזה, גדלה חשיבות המטרה, והוא נדבק בה. שעולה מעל הרצון באמונה למעלה מהדעת, ובזה הרצון נמצא בצניעות. כך על פני כל רצון ורצון.

ולאחר שאדם קונה מידה מספקת של השתוקקות למטרה, כמו שכתוב: “חולת אהבה אני”. אז נפתח האור, ובונה בו מסך, וכעת מותר לו לפתוח את הרצונות האלו, ולעבוד גם בהם, בלצרף אותם לעל מנת להשפיע, לאותו המסך. שבעבודה יחד איתם, הצניעות מתהפכת לגילויים של אותם הרצונות, ולהצטרפותם לעבודה בגילוי, ולא בצניעות.

כך בעבודת האדם, וכך מצד המקובלים שרוצים לספר על העניינים הרוחניים. שמחובתם להסתיר את הדברים, ולהביא אותם רק בצניעות, כמו שהוא כותב, “רבי אבא שיודע לגלות ברזא”. כל מסר שרצה להעביר לנו רבי שמעון כמקור חוכמה, הצניע רבי אבא, והלביש אותו בחסדים ובמסכים. שרק בהתאם למידת ההתאמה שעימה מגיע התחתון, מידת המסך של התחתון, באותה המידה יפתח לו אור חוכמה דרבי שמעון, דרך לבוש דרבי אבא.

לכן ההתאמה המחוייבת בין אורות העליונים לכלים התחתונים, והצניעות שקיימת בהכרח מצד העליון, נועדו למנוע נזק לתחתונים, ובהתאם לאפשרויות שלהם להתקדמות, לתת להם עוד ועוד תרגילים שיבצעו, וכך יתקדמו. מכאן שהצניעות היא לטובתנו. וצריכים אנו להבין, שמצד העליון אין שום הגבלה, אלא כל ההגבלות הם רק בנו.

מה הכוונה “אמנם אחר היכולת, אין שום מעלה בצניעות”?

“אמנם אחר היכולת”, שיכול כבר בכוחו להתגבר, ולעבוד עם המסכים, אז “אין שום מעלה בצניעות”, אין צורך להצניע שום דבר. כי כל הרצונות מלכתחילה נבראו, כדי שהתחתון ישתמש בהם בכל יכולתם. “אבל הצניעות דמעיקרא שורה ומשרה עליו הברכה לעולמים”, שיכול להעלות את הרצונות האלה, ולקבל מהם “ברכה”, היינו התגלות העליון.