שיחה 1, 07.10.05
תקציר : בכל מדרגה יש קבלה “בכוח” וכדי להוציאה לפועל צריכים התלמידים לתת הקדם עבודה מצידם, ואז יהיו מוכשרים לקבל את דברי בעל הסולם. מצד הבורא הכל מוכן, והאדם מצידו, צריך להשיג ידיעה רוחנית ולהיות בדבקות בבורא.
אגרת זו עונה על מספר מכתבים של התלמידים. בין היתר כותב בה בעל הסולם כי לא הוסיף מאום על שיטת האר"י, ורק לידיעות מקוריות צריכים התלמידים (ספרי "עץ חיים" ו"שמונה שערים") בכדי לא להטעות את עצמם ומכל שכן אחרים.
“בעזהש”י ב' אייר תרפ”ז לאנדאן יע”א
כבוד התלמידים ה' עליהם יחיה
אתמול השגתי השני מאות פתיחות, והיום מכתבכם. וכולכם באחת, שמכתבי הם בקיצור, וכשאני לעצמי הארכתי בו הרבה, שע”כ לזמן צריכים, שכן טבע כל דבר גדול להיות מושכל בהמשך הזמן.”
בכל מדרגה יש ראש, תחילה, רשימו, ועד שיתממש הרשימו, ויבוא להרגשה ולהבחנות בתוך האדם, יתכן שיחלוף זמן רב. כי הרשימו הוא אמנם מלמעלה, אבל צריכים אנו לכלים, מסכים והבחנות כדי להגיע מהרשימו למושכל, שאז מבינים כבר מה הוא. ורק יגיעת האדם בכוחה לזרז את הזמן בכל מדרגה ומדרגה, שבהחלט עלול להמשך זמן רב, מהרגע שאדם מאבחן הרגשה או הבחנה קטנה, עד שמתחיל לראותה לעומק, ולהבין סיבתה, והמסובב ממנה.
“מה שכתב הרב ... שלא הבין את מכתבי והוא מסבת היותו כ”ראשי תיבות”, נראה שעדיין הוא אינו יודע, שאינו יודע, כי האמת שהוא, “סופי תיבות”, ולא “ראשי תיבות”, כי בכל יום ויום, אני מקוה לה', שיגמור בעדינו [שיקבל תפילתנו] , שאין אנו בני חורין להפטר ממנו יתברך.
ומה שהעיר על זה שכתבתי שיהיה להם לפלא שלאחר שיזכו לכל הכתוב, אז יוצרכו לקבל אורו יתברך על ידי וכו',” קודם צריכים התלמידים להתייגע, שעל כל הדרישות, הבקשות והתפילות שלהם תבוא תחילתו של הקשר בינם לבין הכוח העליון. ולאחר שהושג קשר זה, אז יבוא המורה, הרב, וילמד אותם מה הם חיים רוחניים, מהו המעמד הזה שהשיגו, ואיך להשתמש ולהתמצא בו.
“וכתב שאין זאת לפלא אצלו כלל וכו', היינו משום שלא הבין כתבי, כפי שמודה בעצמו, ואיך יבין את הפלא? אבל אני אומר שגם בעיני הוא פלא; ויהי נא בעל נסיון ויבחנו דברי.
ומה שכתב בענין להתאזרח בארץ, הנני מסכים, גם טוב עלי המעשה, להנות מזכות אבות, כי ברית אבות לא תמה, והמעשה רב.
ומ”ש... בפירוש מכתבי, ש”דרור” בגימטריה “קודש”, היה לו לומר בהיפך ש”קודש” בגימטריה “דרור”, ומה שכתב שרוצה לדעת, אימתי אשוב לביתי? - ואני רוצה לדעת, אם הוא מוכן כבר לקבלני, ולהנות ממני, ובעה”ש אודיע זאת מצידי בעתו.”
האגרת היא מקבץ תשובות על חלקי המכתבים שכתבו לו התלמידים, ומאחר שהסיפור המלא אינו ידוע לנו, קשה מאד לדעת למה בדיוק התכוון בעל הסולם.
“גם מכתב הר' ... קבלתי ומה שכתב חוץ “מיכיר ויקיר”, שלא יוכל לכלכל כדבעי [לנהל ענייניו כראוי] , ידע שהוא קוטב כל מכתבי, ואם אינו מבין את זה, אי אפשר לו כלל לרדת לעומק הדברים.
... ואיתא [ויש] ברש”י ז”ל חיי שרה “בת ק' כבת כ' לעונשין (לחטא) [כמו שבת עשרים אין בה חטא, כך שרה בגיל מאה ללא שום חטא] (וב”ב נח ע”א.) “הכל בפני חוה כקוף בפני אדם” [חוה כה יפה, שהכל קופים לעומתה] . ואלו רמזים בעלמא. אבל בפשיטות הכ' מתחלפת בק' להיותם ממבטא אחד גיכק, ועל כן “הבן 'יקיר' לי”, יוכל להתפרש שהבן “מוקיר” לאבא, או הבן “מכיר” אביו, כי באמת הם מבטא אחד, “שהמוקיר מכיר”, “והמכיר מוקיר”, בלי הכרע כלל.
ונודע בשם הבעש”ט [הבעל שם טוב] סימן מובהק לידע כמה הקדוש ב”ה משתעשע עמו,” עם האדם. “להסתכל בלב עצמו, כמה הוא משתעשע עם הקב”ה.” “מידה כנגד מידה”. “וכך כל הענינים בסוד ה' צלך.” כי אי אפשר למדוד שום דבר מצד הבורא. המדידה היא תמיד רק מצד הכלים של הנברא.
“וע”כ מי שמרגיש עדיין איזה הבחן, בין “מוקיר למכיר”, הרי עדיין ליחוד לב צריך, להיותם מצד הקב”ה אחד ממש.”
בדבקות לא מבחינים בין הכלים הדבוקים, וכך צריך שיהיה גם במדידות. כל עוד אדם מרגיש שיש הפרש בפרצוף בין אור פנימי לאור מקיף, היינו שיש עדיין אור מקיף, זאת אומרת, שישנם כלים פנויים מאור, שהאור לא יכול למלא אותם, מסיבת חוסר מסכים. וזה מצביע על כך שהכלי נמצא בחיסרון. ולפי כך צריכים להבין, שאם בהרגשת האדם אין הבדל בין מה שנראה לו שהבורא מתייחס אליו, ובין איך שהוא מתייחס לבורא, אז נקרא שהגיע לגמר תיקון. וכל עוד קיים הפרש, ההבדל הזה מורה על המדרגה היחסית, היכן שהוא נמצא בינתיים.
“והוא ענין עמוק, שהקב”ה באמת שורה בלב כל איש מישראל,” אור עליון ממלא את כל הכלים, כמו שאנחנו לומדים, ומצדו אין אור מקיף, אלא הכל נמצא בתוך הכלי דאין סוף. אלא היות שנעשה הצמצום, לכן כל העבודה מצד האדם שרוצה להגיע להשתוות הצורה היא לרכוש את המסכים בזה שכלי ישתווה לאור. ואז ההבדל בין המצב באין סוף ובין מצבו הנוכחי של הכלי, הוא בדומה למצב שבין אור פנימי לאור מקיף, בכלי הנמצא תחת צמצום ומסך. ולפי האומדן הזה יכול כל אדם ואדם לבדוק מה המצב היחסי שבו הוא נמצא. שהיחס שלו לבורא ויחס הבורא אליו אינם שווים, עד אשר יכנס בכלי שלו כל האור מקיף כאור פנימי.
“וזהו מצידו יתברך, ועל כן מה האדם חסר? רק לדעת זאת, והידיעה מתחלפת, והידיעה גומרת. וזה סוד “ה' צלך”, הנ”ל.” מה נקרא “ה' צלך”? המידה בה נראה לאדם שהוא מתייחס לבורא, עליו לדעת שהיא הפער שקיים בינתיים בינו לבין הבורא.
“ומה ששאל איזה קודם, גילוי אליהו, או תחיית המתים או שניהם כאחד באים, זה אינו שוה לכל, וכמה מדרגות יש בו, וצריך אריכות גדולה להסביר זאת ואכמ”ל.
ר' ... נ”י, יפה עשה... אבל נראה שגם אתה לא עיינת בקונטרסים [בכתבי היד] כראוי, כי אינך יודע להראות להם, שכל דברי נמצאים בעץ החיים, וממש לא הוספתי אפילו מלה אחת,”
מצד בעל הסולם בהחלט נראה שלא הוסיף להאר”י דבר, כי האר”י ייסד וסידר את כל גישתה של חוכמת הקבלה בדורנו שנקרא “דור המשיח”. היינו, השיטה המיועדת לנשמות שמגיעות לעולם הזה עם השאלה “מה הטעם בחיינו?”, וצריכות לעשות על עצמן תיקונים, בלהדבק לכוח העליון. שבכתבי האר”י מושרשת כל הגישה, וכל סדר תיקון הנשמה והנשמות בכללותן. ובעל הסולם רק הסביר את דבריו בפתיחות ובהרחבה, ולכן נראה כאילו הוסיף להאר”י.
אבל כל ההוספות שלו נועדו רק להגיש לנו את כתבי האר”י ביתר בהירות, ואין בהן שום תוספת מיוחדת שאינה קיימת בדברי האר”י. לכן הוא אומר תמיד: לא הוספתי לאר”י ולא כלום. ואם תקראו את כתביי, ואחר כך תחזרו ותקראו בכתבי האר”י, אז תווכחו שנמצא שם אותו הדבר. אלא צריכים לעיון.
“חוץ מזה שכתבתי בפרוש “המלכות” בכל מקום שהוא, הוא ענין הרצון לקבל, והרי דבר זה מוסכם מכלל כתבי האר”י, בלי צורך לפרש מקומו. בזוהר ובתיקונים, זה מובא בפירוש, וחוץ מזה אינו יודע שום שינוי לשון.
ומה שדימה ספרי לעמק המלך, הנה ראיתיו פה בפעם הראשונה, ובשבוע שעברה כתבתי ממנו. אמנם ספר זה כל יסודותיו מחודשים, והמה מסודרים על קבלת הגאונים, שמתחיל בצמצום א', ואחר כך עולם המלכות, ואחר כך אויר קדמון, ואחר כך טהירו, ואחר כך אצילות, אלא שענינים האלו, הוא ממלא בסדרים של האר”י ז”ל... ובאמת שאין להם דמיון כלל, כי האר”י ז”ל לא דיבר יותר אלא מקו וצמצום, ואחר כך א”ק עקודים, נקודים, ואצילות. כמו שמובא בשמונה שערים, ובכל כתבי האר”י.
ולימודי האצילות המיוחס להאר”י, אינם כלל מהאר”י, זולת איזה קיצור מספר עמק המלך גופי' [ספר “עמק המלך” עצמו] , ועל כן, ספר זה לא מצא חן בעיני המקובלים, הנמשכים אחר האר”י ז”ל.
כתבתי לך שתלמוד מקודם את הקונטרס, עד שתוכל לומר לכל אחד ואחד, ולהראות את אי ידיעתם כי תוכל באמת למצוא כל דבר בעץ החיים, ובשמונה שערים,”
האר”י דיבר בצורת שיעורים פתוחים, ובכל נושא ונושא ערבב את כל הנושאים, כי לא דיבר למתחילים, אלא לתלמידיו, ובעיקר לחיים ויטל. ולא דיבר לשם הלימוד ממש, אלא לשם מסירת התוכן הפנימי, שלימים סידר אותו חיים ויטל. וכן הדור השני והשלישי שבאו לאחריו, שסידרו את כתבי האר”י כפי שהוציאו אותם מהמחבוא.
ומה שעשה בעל הסולם, הוא לקח חלקים מכל כתבי האר”י - “שמונה שערים”, “עץ חיים”, “מבוא שערים” וכן הלאה, ומהם חיבר את “תלמוד עשר הספירות”. ששם מסודרים כתבי האר”י בצורת קודם ונמשך, ומציירים לנו את תהליך התפתחות הבריאה משורשה.
“ומכל שכן אם תעיין היטב בענף ג', ובענף ד' ה' בפנים מאירות, כי בע”ג מפורש האו”ח, בענף ד' הד' בחי' דאו”י, ובענף ה' ו' מבוארים ענין הזדככות של המסך שעל ידו נעשה הסתכלות דאו”ח, ותוכל להוכיח לכל מי שמחויב לשמוע מה שמדבר, ואם תעשה כן ודאי תוכיח צדקתך.
והנה בין הספרים שלי נמצא הספר חפצי בה להרח”ו [להרב חיים ויטל] , הכרוך יחד עם ספר הקבלה מחכם מסעוד שנתן לי במתנה, ואני צריך אותו מאד, ועל כן אבקש לשלחו אלי בהקדם האפשרי.
יהודה ליב”
מאחר שהמכתב בא בצמידות לכל המכתבים שנשלחו לו, ונוגע במקרים ובחומרי הלימוד המדוברים שם, וב”פנים מאירות ומסבירות” שהוא הפירוש על ספר “עץ חיים” שבזמנו כתב בעל הסולם, לכן קשה להסביר לעומק כל משפט ומשפט שיש במכתב.
בספר הפירוש “פנים מאירות ומסבירות” ייסד בעל הסולם את כל הגישה שלו לפתיחת השתלשלות העולמות , והוא נעשה מאוחר יותר כיסוד ל”תלמוד עשר הספירות”. שבזה הוא המשיך מה שהתחיל האר”י בספרו “עץ חיים”, שם סידר את החומר לפי התפתחות ממעלה למטה - ד' בחינות דאור ישר, צמצום, קו בעולם אדם קדמון, עולם שבירה, ועולמות תחתונים. אלא שהאר”י קיצר מאוד בהסבריו, כי לא היתה לו בהירות הלשון, והיכולת לפרש, מטעם שלא היה למי לפרש בעת שבה הוא חי, בתחילתו של “דור המשיח”. אלא כמו שכותב בעל הסולם במאמרו “עת לעשות” הזמן צריך להיות הראוי לפירוש.
מכאן שלא היתה חסרה למקובלים הקודמים ידיעת הדברים. אלא לא הגיעה השעה, ולכן לא הייתה להם היכולת לפרש ולהביע את הדברים. אמנם שבהחלט הבינו, ועברו בכל התהליכים שבעל הסולם כתב. שמסיבה זו אומר בעל הסולם על עצמו, שהוא הקטן מהם, וכי הגיע זמנו רק מפאת הדור שבו הוא נמצא, שזקוק לחוכמת הקבלה, ולכן הוא יכול לפתוח אותה, ולהפיץ אותה לעולם. ואמנם שלעין חיצונית נראה שהוא כביכול הגדול, ברצונו לומר, שאין זה עניין של גדלות. אלא הוא עשה פירושים רבים שבהם רק הוציא לאור מה שקודמיו, מוריו מזה דורי דורות, ידעו וגילו. ולו הגיעה האפשרות לגלות את הדברים בצורה חיצונית לדורו.
אבל אנחנו, שלומדים מכתבי בעל הסולם, רואים עד כמה גדול הפער בינם לבין כתבי האר”י אפילו, שעל כל פרט ופרט שהאר”י מבאר במשפט או פסקה, בעל הסולם מרחיב בהסבר בין אורות לכלים ומסכים. כמו העניין העקרוני הנ”ל שמסביר על מלכות. שבאין סוף המלכות כלולה באור, ובעולם אדם קדמון היא נעשית תומכת לט' ראשונות, שלפי זה ישנה התחלקות לחמישה אורות, וחמישה כלים. אבל גם ההתחלקות הזו היא עדיין בשורש, היות שכל עולם אדם קדמון הוא שורש. ורק אחר כך, מהתחברות מלכות עם בינה, שמלכות עולה בכל העשר ספירות, ונעשה כלי על כל ספירה וספירה. היינו על כל ביטוי, אופן הופעת האור, ישנם הרגש ותגובה מצד הנברא.
אז יוצא, שיש עשר השפעות הבורא, וכנגדן עשר תגובות מצד הנברא, ואפשר לדבר על פרצוף, זאת אומרת, על הכלי שמקבל את האור, ומגיב אליו. והכלי שמרגיש את האור, מתחיל להרגיש גם את השורשים להרגשה שלו, מהיכן היא באה, ולמה היא מתרחשת בו באופן הזה. ובהתאם לכך הוא יכול לבנות את התגובה שלו, ובעצמו להידמות לאור מצד הכלים.
כל התהליכים האלה נעשים אחרי צמצום ב' והשבירה. שכל הכלים מתערבבים עם ניצוצי האורות, ויכולים מתוך הערבוב הזה לקחת רשימו דהתלבשות, רשימו דעביות, שיהיה מבורר בתוך הכלי בדיוק, וייתן לכלי הבחנות, איך לבנות בעצמו אותו תהליך של ראש, תוך, סוף, ממטה למעלה, כמו שנעשה מלמעלה למטה. כי מלכות דאור ישר, הופכת להיות דכתר דאור חוזר.
ואז יוצא, שאותה המלכות דאין סוף, שבגלל התקשרותה לאור מבלי שום הבדל מצד העליון, נעשית כתר לכל הבריאה. שבהתפתחות היא מגיעה בהתרחקותה מלמעלה למטה עד העולם הזה, עד “הנקודה שבלב”. והנקודה שבלב היא היסוד שממנו אדם מתחיל. שהיסוד הזה הופך להיות ככתר לכל התהליך ממטה למעלה, ומלכות דאין סוף הופכת להיות כמלכות כלפי הכתר הזה.
ואז אדם, בלהתכוון להשפיע לבורא, רואה את המלכות הזאת כמטרה. ויוצא, שהשתלשלות מלמעלה למטה, וממטה למעלה, הן מקבילות. עד שנקודת העולם הזה, הנמצאת למטה מרגלי א”ק, עולה עד נקודת האין סוף, ושם מתחברות יחד, ומצטרפות שתי הנקודות לנקודה אחת ללא שום הבחן ביניהן.
כל התהליך הזה מושרש בכתבי האר”י, אבל בעל הסולם, מתוך שהיתה לו “עת לעשות”, פתח ובירר לנו אותו. כתיבת הספר "פנים מאירות ומסירות" החלה בעקבות פנייתו של איש עשיר שהיה ברצונו להבין מה כתוב ב”עץ חיים”, ולכן הציע לבעל הסולם לתמוך בו בתשלום משכורת שתאפשר לו להתפנות מדאגות על פרנסת המשפחה, ויוכל לשבת ולהתעמק בעשיית הפירוש ל”עץ חיים”. וכך ישב בעל הסולם בלונדון, וכתב את ספר הפירוש, “פנים מאירות ומסבירות”.
מקרה דומה אירע עם כתיבת “בית שער הכוונות”. אדם שרצה לקבל מושג והבנה לגבי הסידור, מהן כוונות התפילה, מה היחס של המקובל אל התפילה, איך התפילה פועלת לפי המילים המוסברות שם, בגימטריות, אותיות, וקווים, פנה אל בעל הסולם, בבקשה שיערוך “סידור קל” למי שרוצה להבין מעט את הדברים. אלא שהכנת סידור דורשת עבודה רבה מאוד, לכן הסכים בעל הסולם לכתוב רק הקדמה לסידור, שממנה יצא ספרו “בית שער הכוונות”.
מה היה יחסו של הרב ראי”ה קוק להפצת חוכמת הקבלה?
הרב קוק היה מקובל בעל שיעור קומה, שבהחלט היה ראוי לשבח רב יותר מכפי שקיבל, ומכפי שמייחסים לו כיום. היות שאנשי דורו ואנשים בדורנו חושבים אותו למעין מחנך הדור ולמדן, ולא יודעים שלפני הכל הוא היה מקובל גדול. הרב”ש שדיבר עליו, נהג לשבח אותו כמי שמבין בחוכמת הקבלה, ושקוע בה, ודואג להביא לעם את הידיעה בדבר נחיצותה. ובאמת, כל דבריו היו מכונים רק לזה. וכך עלינו להכיר בו.
אלא העניין הוא, שסגנון הכתיבה של הרב קוק הוא אקדמאי, וקשה להבנתו של האיש הפשוט מהרחוב. ספריו אינם עממיים, וזה מה שבהחלט צער אותו. כי לא היתה לו היכולת לכתוב בצורה קלה, שתהיה מובנת לחוגים נרחבים. וזה אמנם שהיתה בו דאגה עמוקה לדורו ולדורנו הנוכחי, והבין מה המסר של חוכמת הקבלה, ומהי חובתו של עם ישראל בבריאה דווקא בזמנים אלה.