שיחה 1, 11.10.05
תקציר : בעל הסולם חוזר וכותב לתלמידיו בעניין ספר "עמק המלך" ובענין חוסר הדיוקים בפירוש שיטת האר"י בספר "לימודי אצילות". זוהי הסיבה שבעל הסולם הכין לדורנו פירוש מסודר ונכון להתפתחותנו. בעל הסולם מדגיש בפני תלמידיו את הזהירות מספרים ומחברי ספרים שאינם נכונים במסירת השיטה.
"ב"ה אחד ושלשים למב"י תרפ"ז פה לאנדאן יע"א
כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'
...ומה שמשתומם על קנאתי והתמסרותי על עמק המלך," זה אותו הספר שבעל הסולם גילה לעצמו, ומזכיר אותו באגרות לא פעם.
"שאני רוצה לפרסמו, הוא משום שלא הבין אותי, כי לא את עמק המלך אני מקנא, רק הקיצור הימנו, והוא לימודי אצילות, שהמעתיק בזדון יחסו על האר"י ז"ל. ומתוך קצורו שתי רעות עשה. א' שלקח זמן מכל חקרי לב, בחנם ולבהלה, לסבת הרחוקים, המתקרבים בשורותיו ומתמיהים."
על ג' תנאים לגילוי החוכמה כותב בעל הסולם, במאמרו "גילוי טפח וכיסוי טפחיים". שאחד התנאים הוא שלא יהיה "מה בכך". אלא אנשים שכותבים, הכרח שידעו אם הם כותבים דברים נחוצים. ולא כמו שנהוג היום, שכל אחד מפרסם מה שעולה על רוחו, והעיתונות וחנויות הספרים גדושים "מה בכך", היינו ספרים וכתבי יד שאין בהם שום צורך. כמו אותו ספר "לימודי אצילות" שגוזל זמנם של אנשים רציניים, שיקראו בו עד שיבינו ששם רק דברים מבולבלים.
"ב', שאלה דברים של הרב החכם בעל עמק המלך בכהאר"י [בכתבי האר"י] , ומביא בזה ערבוב הדעת, עד אין לשער. ומתוך זמני עצמי, שהלך לאבוד, אני מקנא." בזה הוא רוצה להזהיר את האחרים. וממשיך: "ובנדון הספר הנ"ל, הנה המחבר הוא אדם קדוש מאד נעלה בלי ספק. אבל דבריו בנויים על יסודות מהר"י סרוק ז"ל, שגם לדעתי, לא הבין דברי האר"י ז"ל רבו.
אמנם דברי הר"י סרוק ז"ל, התפשטו לכל הקדושים אשר בארץ המה, והוא משום שהר"י סרוק ז"ל סדר על כל פנים דבריו ששמע מהאר"י ז"ל, ועל כן מובנים המה, לכל בעל מדרגת השגה, כי גדלות מוחו והשגתו של מהר"י סרוק, הוא עד אין חקר." בכל זאת מהר"י סרוק הוא אחד מתלמידי האר"י.
"ועל כן גם בעל עמק המלך, נסמך כולו על יסודותיו, ועמו כל המקובלים שבחו"ל עד היום הזה, וזאת משום הקושיות שבדברי הרח"ו ז"ל, שקצרים המה ובלתי מסודרים. והוא גם אחד מהסבות שנתעוררתי לחקוק דברי עלי ספר, בסדור קבלת האר"י ז"ל, שהגיע לנו מהרח"ו, שהבין אותם כמו שהאר"י ז"ל בעצמו מעיד עליו. וגם מהר"י סרוק הודה לזה."
זו אחת הסיבות לכך שבעל הסולם נדחף לעשות פירושים על האר"י ב"פנים מאירות ומסבירות", ולאחר מכן ב"תלמוד עשר הספירות", כי ראה שבלי הסדר הזה, הדורות הבאים לגמרי לא ידעו מה נכון ומה לא. כי מה נקרא לבלבל את האנשים? האדם שנמצא בלימוד משלב יחד מוחא וליבא, ומתוך ההבנה שלו בא הרצון, ומתוך הרצון באה התפילה, ומתוך התפילה בא האור המחזיר למוטב. ויוצא, שהדברים קשורים זה בזה, למרות ש"לא החכם לומד", ולמרות שכל אחד מתקדם לפי רצונו, עד כמה שמקבל רצון מהסביבה, כפי המידה שמשקיע בסביבה, ומוכן להכניע את עצמו כלפיה.
נמצא שהבנת הלימוד קושרת את האדם אל המערכת, ולכן הכרח שתהיה לכל אחד מידת הבנה מסוימת. לכן בעל הסולם דאג כל כך לסדר את הדברים אפילו לאלו שנמצאים לפני השגה. אמנם שאם האדם מתחיל להשיג, אז ודאי שרואה את הספרים בצורה אחרת, וכל מונח והגדרה מובנים לו באופן שונה לחלוטין מלפנים.
"ולפלא על החיד"א שלא הבין להציל את עמק המלך מקשיות המקור חיים, שח"ו לא שיקר כלל בקבלת האר"י ז"ל, חוץ ממה שנסמך על מהר"י סרוק, והוא מקרה כל המקובלים והמחברים מחו"ל פחות או יותר, אחד מהם לא נמנע."
ישנם ה"מקובלים", היינו לומדי קבלה שאינם בעלי השגה, שנכון להיום אוחזים אפילו בקבלת הרמ"ק, כי הגישה והמשיכה שלהם היא לקבלה מלפני האר"י. ישנם מקובלים שנאחזים בכתבים למיניהם שמדברים בצורה שונה מהאר"י, או כמו האר"י, אבל אינם יודעים להבדיל, ומבלבלים בין היוצרות. ומכאן נגרמת הוצאת ספרים נוספים שיש בהם אי סדר ואי דיוק, שעל זה דואג בעל הסולם.
"ולדעתי גם מהר"י צמח ז"ל, מהר"מ פאפרש, מהר"ן שפירא ומהר"מ די לונזאנו זכר כולם לברכה וכו'. נבנים הרבה מאד מהר"י סרוק ז"ל, ולמה לא כעס עליהם?" אלו המקובלים שלקחו חלק בסידור כתבי האר"י בשלושת הדורות הבאים לאחריו.
"אולם כשאני לעצמי אקוה בעז"ה לטהר דברי האר"י ז"ל בלי ערוב משמות והשגות מזולתו, שנתערבו עד היום הזה בתוך דבריו, באופן שיהיה מוסכם במשך הזמן, מכל הגדולים, ולא יצטרכו להשקות יסודות האר"י ז"ל במעינות זולתו." לכן כשלומדים מספרי בעל הסולם, לפי הסדר שסידר, והפירושים שנתן, בטוח שהולכים בדיוק לפי כתבי האר"י, בצורה, בסדר ובהסבר, מה שהתכוון האר"י. כי בעל הסולם מסתמך על כתבי האר"י נטו, ולא על שום ספר אחר.
"ומענין... שהתפלא מדוע לא הבאתי את הרש"ש [הרב שלום שרעבי] ? למה לא ענה לו שהרש"ש ז"ל מתחיל ספרו מעולם-הנקודים, ואני - באמצע עקודים עומד. ופרט לאיזה דברים מקוטעים בהשמש, שגם המה שייכים לה' פרצופי אצילות, לא נשמע דבר הימנו בענינים אלו." זו שאלה, למה לא העביר את מה שהאר"י כותב?
"ומה שהשיג על פירושי "הכתר" מש' מ"ב בע"ח. תוכל לומר לו משמי, שאינו מבין הפירוש שם. כי שם מדבר מספירת הכתר שכולל ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר שה"ס א"ק הפנימי, שהוא אמצעי בין א"ס, ובין עסמ"ב," הכוונה ל"גלגלתא". "אלא שנגלו לחוץ הימנו כנודע, ועד"ז יש בכל פרצוף ופרצוף סוד הכתר, דוגמת א"ק הפנימי," הפרצוף הפנימי דא"ק. "שכולל עשרים ספירות," ישר, וחוזר. "דע"כ נקראים בלשון הזוהר "כ". ועליו אומר הע"ח שאפשר לקראו א"ס, ואפשר לקראו נאצל. ואלו ואלו דברי אלקים חיים." כך אפשר לומר על כתר דכל מדרגה ופרצוף עד סוף עולם העשיה. אבל בא"ק חוסר הכלים, חוסר התפיסה בגלגלתא, הוא כמו שבאין סוף.
"ואני מדבר רק מהכתר מע"ס דאור ישר, שלא יתכן לקראו רק בשם א"ס, ובשם מאציל, ולא יתכן כלל לקראו אמצעי ח"ו, ומכל שכן תחת שם היולי, ושורש לד' יסודות דחו"ב תו"מ. כי טרם הגלות ספירת הבינה דאו"י, אין כלל אפילו בחינת שורש לכלי, כמו שהארכתי בענף א'," כמו שלומדים, בבחינה ב' קרתה לראשונה תגובה ממטה כלפי מעלה, לכן בינה היא שורש לנבראים. "אשר בחינת הכלי הן הכוח, והן הפועל, הכל מצד הנאצל. עש"ה." לכן בינה נקראת ה"א ראשונה, ומלכות שהיא התוצאה ממנה, נקראת ה"א תתאה.
"ובענין אור פנימי דעגולים, עירבב דברי לאחר שחלקתי אותם בב' נקודות, בזה שחלקתי דהארת או"מ, הוא מצד א"ס המקיף. וענין אור פנימי הוא ממה שיכולים העגולים מצד עצמם לקבל, שהם ב' בחינות.
שם בסמוך בבחינה ג' פירשתי האו"פ ז"ל: "ואור זה המגיע להם נקרא אור פנימי, שכ' פי' שמגיע להם מצד עצמם, וזה נקרא אור הרשימו, כלומר, שהרשימו עדיין בכוחה למשוך ולינק מא"ס, אלא בהארה המצומצמת, שמכונה משום זה, רשימו הנשאר אחר אור הגדול שמטרם הצמצום". והארכתי שם. לאפוקי [להוציא] מהמדמים לעצמם שענין הרשימו בכל מקום מורה כמו שנחצב חלק מאור הקדוש. ונשאר דבוק במקום, אחר הסתלקות האור, שהוא טעות מופלג, להיות כל אור דבוק בשורשו, ונמשך משורשו בלי הפסק אפילו רגע," מדובר בגילוי הכלי. בכל מקום היכן שיש כלי המוכן לאור, שם הוא מגלה אותו.
"הן אור גדול, והן אור קטן, הנשאר אחר הסתלקות הנקרא רשימו." רשימו ואור זה היינו הך. רק האחד בפועל, והשני נשאר בכוח. "ובבחינה ד' שם פירשתי, את או"מ בזה"ל: "כי הא"ס מאיר עכשיו בחי' השפעה ממקומו" וכו' ע"ש. כוונתי, שאור זה אינו בא על תכונת מקום הצמצום, שהוא בגבול ומדה כמו או"פ, אלא אדרבה, הוא מאיר בלי גבול. ואינו מבחין בין גדול לקטן, שעשה הנאצל לעצמו."
האורות מתגלים לפי תכונת הכלים. ותכונת הכלים, או שבאה ממעלה למטה, שהעליון קובע תכונת הכלי דתחתון, או שהתחתון מגיע לתיקון תכונתו של הכלי כך, שאין בו כבר גבול.
"וענינים אלו מפורשים במבו"ש ושה"ק במקומות הרבה. ואין כלל חלוק בינו וביני, רק במובן, אבל לא בלשון כלל, כי גם אני אומר, שאור הרשימו הוא או"פ, אלא פירשתי אותו כדי שלא יטעו בזה כנ"ל.
ומה שכתב, שאינו מסודר אל התכלית הנרצה [אל התוצאה הרצויה] , שהיא הכוונה. אמור לו, שלזה כל כוונתי בסדור ההקדמות, שרבים טועים בו, וכל אחד ואחד, בונה במה לעצמו, והוא משום, שהאר"י ז"ל ורח"ו, לא סדרו בעצמם, וע"כ הכרחתי לבאר יסודותי בפרוש ע"ס, שרובם טועים בו מאד. ובפרוש ובסדור פרצופי א"ק שרובם טעו בו הרבה.
ואחרי שאבאר סדר פרצופי האצילות, ועליות המדרגות כהלכתם, אז אבאר את ספר נהר שלום, שנדפס בסתירות גדולות, מסבה שהדפיסו אותו שלא מדעת הרש"ש ז"ל. ונתחברו דברים שאמר בילדותו... וחזר מהם לעת זקנותו." מקובלים רבים, ביניהם המרח"ו, התחילו לכתוב ספרים בשנותיהם המוקדמות, בעודם תחילת דרכם, ובחלוף הזמן קנה כל אחד מהם שם גדול ומפורסם, וסמכות ראויה להתכבד. אלא העניין הוא, שמתייחסים לכל כתביהם, גם לאלו מהשנים הראשונות, וגם לאלו מהשנים האחרונות דחייהם, כאל דבר אחד, וזו הטעות. משום שלקנות חוכמה נדרשות עשרות שנות לימוד, בין שלושים לחמישים שנה עד שמקובל נכנס למדרגות שיכול לפרש את הדברים. ולכן בעל הסולם מסווג את דברי הרש"ש, מה בסדר ומה לא, כי תלוי מתי כתב אותם, והיכן דייק, והיכן עדיין לא היה יכול לדייק.
"ולולא היה מחברם בעצמו, ודאי היה מגיה מה שצריך." אילו היה חוזר הרש"ש על ספריו הראשונים, ודאי שהיה מתקן אותם. "אמנם נודע הדבר, שהוא לא חברו, אלא אחרים גנבו והדפיסו אותו, בשעה שלא היה בביתו, והיה מצטער על זה כנודע." במסירת חוכמת קבלה קורים דברים שקשה להעלות על הדעת. כתבי האר"י נקברו בקבר, "הזוהר" נסתר לכמה מאות שנים, ונמצא דרך מוכר ערבי בשוק, והודפס דרך הרב משה דליאון. מהרש"ש נגנבו כתבים ונדפסו ללא ידיעתו. ואין לנו היכולת להבין איך ההשגחה העליונה מסדרת את הדברים, ולמה הבורא רוצה לבלבל אותם, ולסדר אותם דווקא בדרכים מאוד לא עקביות. שהרי זו חוכמה כל כך מדויקת, שבאה מלמעלה על ידי כוח אחד, על ידי הכוונה אחת, ומלמדת על מקור אחד. וכשמגיעה החוכמה הזו לבני האדם, אז גם הכתבים, וגם הסדרים שבתוכם, מבולבלים בהתאם לאנשים.
"וראיתי פירושים שנדפסו לתרץ דבריו, אך פירושיהם מעידים עליהם שלא ירדו אפילו לתחילת דעתו של הרש"ש ז"ל," משמע שבעל הסולם כביכול מכבד את הרש"ש.
"חוץ מספר אחד, תורת חכם, המשיג למקצתו, אבל לא ירד להיישיר הדברים. ובעז"ה יתפרש כל זה לנכון.
אמנם שיטת הרש"ש ז"ל, הוא כנגד כל המחברים עד היום, ועל כן לא יכולתי לישא וליתן בדבריו האמיתיים, בטרם אני מראה יסודותיו האמיתיים, בלמוד הע"ח, אשר בעז"ה אגלה אותם אי"ה בימים הבאים."
אמנם אנחנו רואים גם ב"בית שער הכוונות", כמה הוא מתח ביקורת על הרש"ש, וכמה יצא כנגדו. אבל ודאי שאין מעורבים בזה עניינים אישיים, אלא הכל סובב על הבנה והסבר של החוכמה בדרגות כה גבוהות עד שאין לנו שום יכולת להבין במה מדובר, ואיזה אי דיוק היה שם. רק עצם היותו מסביר על כך באגרת, מרמז שגם לנו יש משהו להבין מתוך הדברים.
מכל מקום, צריכים להבין, שהרש"ש היה מקובל בעל שיעור קומה, ולכל אחד יש דרכים משלו להשיג רוחניות, וכל אחד משיג באופן שלו, וחלקם משיגים וחלקם לא. ואל לנו לזלזל חלילה במישהו, אלא בעלי השגה הם כולם גדולים. רק ישנם כאלה שמספרים על השגותיהם בצורה יותר נכונה, וקרובה, ומובנת, כי יש להם היכולת לפרש ולהסביר, ולקרב את החומר אל הלומד. ויש כאלה שממבנה נשמתם גבוהים הם, אבל אינם יכולים להיכנס לעמקות, ולהסביר בצורה שתהיה מדויקת במיוחד, ומובנת לנו הקטנים. ואין זה לגנות, אלא לענייננו מדובר אך ורק באופני הבירור שמצד הרש"ש, ומצד הבעל הסולם.
על הרש"ש כתוב, שהיה אדם מאוד צנוע, שעבד כשמש בבית כנסת, ואיש לא ידע על השגותיו בחוכמת הקבלה כשהיה בתחילת דרכו. אלא שבית הכנסת שבו עבד, שימש כבית לימוד של מקובלים. וימים ארוכים היו יושבים אותם חכמים ומעלים קושיות, וכל אחד היה אוחז בדעתו עד שהיו מתקוטטים. עד שבוקר אחד החלו להופיע פתקים עם תירוצים על השאלות בהן היו דנים ביום האתמול ולא יכלו למצוא בעצמם התירוץ הנכון. כעבור תקופה שנמשך הדבר, הסתתר אחד החכמים, וגילה שהרש"ש המנקה בלילה את בית הכנסת, משאיר להם פתקים עם תירוצים שכתב. והיה זה לפלא לכל, כי אף אחד לא העלה על דעתו קודם לכן שהשמש הזה מבין בכלל משהו בחוכמת הקבלה. ובאותו מקרה שהפך סיפור ידוע, התגלה הרש"ש, והם קיבלוהו לחבורתם, ונעשה להם לראש. ובאמת לימים נעשה הרש"ש מקובל גדול מאוד, מסור לחוכמת הקבלה, ובעל השגות גדולות.
לכן אמנם שבעל הסולם מבקר אותו, הוא כותב למבינים. ולא עלינו לשפוט אף אחד מבעלי ההשגה אם לפחות ואם ליותר.
"והנה אחבר גם כן מראה מקומות, על כל דברי שב"פנים מסבירות ופנים מאירות". כי לא הוספתי שום מובן על הכתוב ומפורש בשמונה שערים, ובעץ חיים ובמבוא שערים, וגם מספר חפצי בה להרח"ו ז"ל, קבלתי איזה דברים, ומשאר כתבי האר"י לא קבלתי ליסדותי כלום וכלום, מיראתי על טהרת בעליהם עליהם," הוא ידע מה לבחור, ובאיזו צורה וסדר להעמיד את הדברים, ובחר רק בקטעים שנראו לו כטהורים. ומקבלים אנו, מה שכותב בעל הסולם על עצמו, שהוא הגלגול הבא של נשמת האר"י, שהגיע כדי לסיים את התורה הזאת.
"ואין צריך לומר מקבלת הראשונים והגאונים וכל זולתו, אשר כמעט שלא ראיתי אותם כלל." ישנם עשרות אלפי ספרים בחוכמת הקבלה, והוא כותב שלא התייחס אלא לכתבי האר"י, ול"זוהר". אמנם ודאי שראה ושמע על ספרים נוספים, אבל הגישה המאוד חדה שבה הוא נכנס למקורות מבלי הביט ימינה או שמאלה, עליה להיות הסימן לדרכינו, אם רוצים אנו להצליח. שלהבדיל ממנו, אין לנו יכולת לבחון מה נכון ומה לא, ובאיזו מידה, ואפילו שנכון, אי אפשר לנו למדוד מה יעילותו עבורנו כספר, כקטע, כחומר, ולכן הולכים אנו בצורה עיוורת אחריו, ורק מתוכו לומדים.
"ומה שהבאתי את הרמב"ן ז"ל בפירושו על ספר יצירה, לא הבאתי ליסוד החכמה, אלא ליסוד הטהרה מגשמיות, שגם הרח"ו מביא אותו לענין זה, כי כן הבאתי גם את הרמב"ם לענין זה." הוא לא מסכים לדברים שכתובים שם, ולאופן שכתובים, זאת אומרת, לא מסכים לפילוסופיה, ולסגנון. אלא יש עניין מסוים שהוא מפרש בצורה ברורה, מובלטת, ונכונה להבנתנו, לכן הוא משתמש בה.
"מצאתי לנחוץ להאריך בזה, כדי שתוכלו להשיב למי שצריך. בהשכל ודעת, ודברי חכמים בנחת נשמעים. ובעז"ה אחבר מראה מקומות כדי שתוכלו להראות כל דבור ודבור." לשם כך בעל הסולם מסדר את כתביו כבספר מחקר אקדמי, עם מראי מקום על כל מובאה מדברי האר"י או הפניה לאסמכתא אחרת, ומאוד נצמד לסדר הזה.
"כעת אני טרוד לסדר הקדמת הספר. ולאחר מכן אסדר מראה מקומות ומפתחות הענינים ור"ת ומרוב טרדותי מאריכים לי הזמן, ומה עוד שהמה מלאכות שאני לא רגיל בהם וע"כ נדחים מיום ליום." כי סידור מראי מקום וכיוצא בזה, אלה עניינים טכניים שלרוב מטפלים בהם אנשים אחרים, ולא המחבר עצמו.
"מענין בית הכנסת החדש, אני נהנה מאד, ורציתי לשמוע מה נעשה בבית הכנסת השני שקוו לעשות בעיר העתיקה.
ואדרוש בשלומכם,
יהודה ליב"
הוא כותב מיפו. בירושלים הוא ובני משפחתו חיו בצמצום, וכשהתפנתה יפו, עברו לגור בה, וכמו שמספר, בדיוק נפתח שם בית כנסת.
נכון להיום מכתבים מעין אלה בעיקר באים להקנות לנו ידיעה על העבר, שהיה אז לבעל הסולם הפחד מהבלבול לאלו שרוצים להיכנס לחוכמה, ולהיות בה. המכתב מעביר את הרוח, והגישה של בעל הסולם, ומסייע להבין ולהכיר את הכתבים שלו, ולהכיר מי האישיות הזאת בכלל. וגם כן הוא בא להדגיש את החובה להישמר ללכת רק אחריו.