שופר של משיח (12.06.07)
בית "קבלה לעם"
שיחה מתאריך 12.06.07
שופר של משיח
שבוע הספר הוא חג גדול בעבורנו, ולא מן הסתם בעיתון "קבלה לעם" הוא כונה "חג הספר הקבלי". כי בעצם לראשונה בהיסטוריה, אנחנו מפיצים בגלוי את חוכמת הקבלה. למרות שעדיין יש לכך מתנגדים רבים. אנשים בצדק לא מבינים מה אנחנו עושים, כי אף אחד לא חינך אותם, לא הסביר להם לָמה הם צריכים להפיץ את חוכמת הקבלה, ולָמה אלפיים שנה לא עסקו בה. ובהחלט זהו חג הספר הקבלי, מפני שמותר לנו וחובה עלינו להפיץ את החוכמה הזו, זהו הציווי שגדולי הקבלה מצווים אותנו.
ולכן בחרתי במאמרו של בעל הסולם "שופר של משיח", המסביר כי אנחנו מפיצים את חוכמת הקבלה בגלל שהגיע מצב שאי אפשר להסתיר אותה יותר.
כתב היד של המאמר "שופרו של משיח" נמצא בארכיון "בני ברוך", והודפס לראשונה, בספר "קבלה למתחיל", כמו מאמרים רבים נוספים שנכתבו בכתב יד מהארכיון של בעל הסולם, שאנחנו מוציאים לאור בהדרגה לפי מה שאנחנו עובדים עליו. בתוך הטקסט המודפס מופיעות מילים הכתובות כביכול בשגיאות וכמו כן חסרות כמה אותיות בתוך המילים. אנחנו עמדנו על כך שלא לתקן את השגיאות ולהשאירן כמו בכתב היד המקורי.
גאולה רק בכוחהקבלה
בעל הסולם כתב את המאמר הזה לעצמו. זו כביכול טיוטא למאמר שאולי רצה לכתוב בעתיד, אנחנו כבר לא יודעים מה היו בדיוק כוונותיו, אבל זהו כתב היד שלו.
וכותב בעל הסולם: "ותדע שז"ס, שאין בני ישראל נגאלים", יוצאים מכל ההסתרה שיש לנו, שאנחנו לא יודעים בשביל מה חיים, מה הסיבה לקיום שלנו, מה המטרה של החיים שלנו. "אלא אחר שיתגלה חוכמת הנסתר בשיעור גדול". וצריכים להבין שמקובלים, כשהם מסתכלים על החיים שלנו, הם לא מסתכלים כמונו. כי אנחנו שקועים בתוך החומר שלנו, כמו שזרקו אותנו לאיזו בִּיצה, ואנחנו מתבשלים בה. ויש לנו עסקים משלנו, אנחנו חיים, מפתחים את החיים שלנו, מולידים ילדים, מתפתחים בתרבות, בחינוך, בציוויליזציה מדור לדור.
אבל מקובלים שמסתכלים רואים איך הגופים נולדים, קיימים זמן מה, ושוב מתים, ושוב נולדים וכו', כשהם רואים את הגלגולים שלנו, אז וודאי יש להם ערכים אחרים למדוד את החיים, את מהות החיים, והם מסתכלים על החיים האלו כעל חיים שאין להם שום משמעות. היסח הדעת, ההסתרה על הקיום שלנו, גורם לכך שאנחנו כמו ילדים שזורקים אותנו לכלוב קטן ושם אנחנו רצים ומרביצים, וכל החיים שלנו הם בתוך מגרש המשחקים הקטן הזה.
למצב שלנו קוראים המקובלים "גלות", גלות מידיעה, גלות הדעת, גלות ההבנה. שאנחנו לא חיים כך שרואים את כל זרימת החיים מחוץ למצב שנכנסים לתוך החיים שלנו, ויוצאים מהם, ובשביל מה נכנסים לתוך העולם הזה ויוצאים, כדי שדווקא ממנו נעלה לדרגת נצחיות ושלימות. לכן המצב שלנו נקרא "גלות". זו לא גלות שאנחנו נמצאים בחוץ לארץ ובאים לישראל כמו אדם שהגיע מחוץ לארץ ולא מרגיש שגלה ואחר כך נגאל ממשהו ועבר מין מעבר מיוחד שנקרא "גאולה". אלא הגאולה שלנו היא בהבנת האדם, בהרגשת האדם, בהשגת האדם, שהחיים אחרים לגמרי בהשוואה לכל הטבע שהוא נצחי ושלם. ופחות מֵהרָמה הזאת נקרא "גלות", "הסתרה".
"כמ"ש בזוהר: "בהאי חיבורא", בחיבור הזה, ב"זוהר", "נפקין בני ישראל מגלותא",ייצאו בני ישראל מהגלות. "כי היה בזמן הלז", בזמן חורבן בית המקדש, "תקוה לגאולה" גדולה. כי גם אחרי החורבן אפשר היה לצאת מיד מהחורבן ולעלות חזרה לרמה שבה היו לפני החורבן. אנחנו יודעים שחורבן ישראל, חורבן בית המקדש, היה בגלל שנפלו מאהבת ישראל, מ"ואהבת לרעך כמוך", לשנאת חינם. כמו שכתוב על תלמידי רבי עקיבא, שהיו אז הגדולים, ממש הנציגות הרוחנית של העם, שהוא הכין מהם את ראש העם. והם דווקא לא יכלו להתגבר על התפרצות האגו שפרץ בהם.
ואנחנו גם צריכים לזכור את התנאי - מה נקרא להיות "ברמה רוחנית", ומתי נופלים לרמה הגשמית. ברמה הרוחנית היינו בזמן אברהם (ראו שרטוט 1), שחינך והעלה את תלמידיו. על ידי הרוחניות היו כולם כמו משפחה, כמו שכתוב, אפילו לפני הכניסה לגלות מצרים, "שבעים נפש ירדו למצרים". סך הכול קבוצה קטנה, שהיחס ביניהם היה יחס של אהבה טבעית, אינסטינקטיבית.
אחר כך היו בגלות מצרים. וממנה עלו לגובה שנקרא "קבלת התורה" (ראו שרטוט 1). במצרים, כשהגיעו כבר לשלוש מיליון נפשות, היו צריכים ערבות כתנאי לקבלת התורה. זאת אומרת, שיתאחדו יחד כאיש אחד. תנאי לקבלת התורה זה תמיד להיות כאחד, כמו הבורא - לוותר על האגו, ולהתחבר עם האחרים. בעל הסולם כותב זאת במאמרים "הערבות", "השלום", ו"מתן תורה". אז על ידי הערבות, הם הגיעו למצב שנקרא "קבלת התורה" או "גאולה". ואחר כך התגבר בהם האגו עוד פעם, והם נפלו לגלות הנוכחית, לגלות שלנו (ראו שרטוט 1).
אמנם מיד אחרי הגלות, אחרי חורבן בית המקדש, הייתה הזדמנות לצאת מהגלות, שאז הייתה "ואהבת לרעך כמוך", שרבי עקיבא לימד אותם, אבל הם נפלו ל"שנאת חינם" כמו שכתוב, כל עשרים וארבעה אלף תלמידיו ולכן מתו. ועכשיו, את אותו התנאי של הערבות אנחנו צריכים לקיים כדי להגיע לגאולה השלימה. אבל התנאי של הערבות, חייב להתבצע כבר בכל העולם, בכל האנושות.
שרטוט 1
ולכן אומר בעל הסולם, שבזמן כתיבת ה"זוהר"הייתה תקווה לגאולה, "שכתיבת הזוהר, שהתחילה בימי רשב"י, היתה בזמן גילוי בר כוכבא,שר"ע (רבי עקיבא) רבו של רשב"י", רבי שמעון בר יוחאי , "אמר עליו: "דרך כוכב מיעקב". וכן אחר חורבן ביתר היההתקוה גדולה". אבל זה לא התקיים.
והוא מסביר אחר כך למה זה לא התקיים. כי אנחנו צריכים לרדת לגמרי לסוף הגלות. אנחנו צריכים להתערב עם כל אומות העולם, כי כמו שכתוב - ישראל לא קיבלו את התורה, את שיטת התיקון, אלא כדי להביא אותה לאומות העולם, ולתקן את עצמם ואת אומות העולם יחד. ויחד לעלות כבר לגאולה השלימה, כמו שכתוב, ו"נהרו אליו כל הגויים וכולם יידעו אותי מקטן ועד גודלם", שזה צריך לקרות בימינו.
כתיבת הזוהר וגניזתו
"ומשום זה הרשה רשב"י את עצמו וגילה אתחוכמת הנסתר", הייתה תקווה גדולה שחוכמה זו תתגלה, "דהיינו בספריו זוהר ותיקונים". – "תיקוני הזוהר" הוא החלק האחרון של ה"זוהר" שמדבר רק על הגאולה שצריכה לבוא בסוף הדורות. תיקוני ה"זוהר" מדברים רק על כך, והמפורסם במיוחד הוא תיקון ל' הידוע. "אכן בשמירה גדולה", הוא כתב את ספר ה"זוהר", "כי לא הרשה לכתובדבריו, אלא לר' אבא". למה? "שיכול לגלות ברזא".
רבי אבא היה מיוחד מאוד. בעל הסולם מסביר במאמר אחר, שנשמתו הייתה מֵאור מקיף. יש סוג נשמות שבאות אלינו כתוצאה מפעולת האור הפנימי, וחלק מהנשמות באות כפעולת האור המקיף עליהן. רבי שמעון עצמו היה מֵאור פנימי, ורבּי אלעזר עוד יותר. רבי שמעון דיבר על זמן הגלות. רבי אלעזר דיבר על זמן הגאולה, על ימינו. רבי אבא הוא ההפך, הוא היה יכול "לגלות ברזא" - להלביש את כל הדברים של רבי שמעון ורבי אליעזר בהסתרה כזאת, שרק אלו שיש להם כבר הכנה מצד האור המקיף יכלו להבין. על האור המקיף כתוב בסוף ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שהאור המקיף הוא האור שיורד על האדם בזמן שהוא לומד את חוכמת הקבלה מהמקורות האמיתיים, ורוצה להגיע לאותו המקום, לאותם המצבים שעליהם הוא לומד.
ובזמן הלימוד ממקורות אמיתיים האדם נמשך לאותם המקומות, ואז, מאותו מקום שהוא נמשך אליו, מאיר עליו אור מקיף - כוח שמחזיר אותו, מושך אותו, לאותו מקום. אז לרבי אבא הייתה כזאת נשמה ממקורה. ואלו שנמצאים כמונו בלימוד חוכמת הקבלה ממקורות אותנטיים - שהם כתבים של שלושת המקובלים, רשב"י, האר"י ובמיוחד בעל הסולם - אז אנחנו יכולים להיות בקשר לנשמות האלו, שכתבו לנו את הספרים, ועל ידן לעלות.
אז בעל הסולם אומר שרשב"י ציווה את רבי אבא, שרבי אבא היה יכול "לגלות ברזא", לגלות בסוד את הדברים. כך "שחכמי בני ישראל לבד יבינו הדברים" האלה, "וחכמיהאומות",אומותהעולם, "לא יבינו". מי הם "חכמי בני ישראל"? "בני ישראל" לפי הפירוש הקבלי הם "ישר- אל". מי שמשתוקק להגיע לשורש, להיות כמו השורש, הוא נקרא "בני ישראל". מי שמשתוקק להגיע לתועלת עצמו, נקרא "אומות העולם". כל כתבי הקבלה כתובים בצורה כזאת, שהם יכולים לפעול לשני הכיוונים. זה נקרא להיות "סם החיים" או להיות "סם המוות", כך כתוב על התורה. שאם אדם מתכוון להגיע למקור הרוחני, זה מושך אותו על ידי האור המקיף, והוא מגיע למקור הרוחני. ואם הוא לא משתוקק לזה על ידי שיפור, תיקון פנימי, אז האור הזה פועל עליו אחרת, הפוך - הוא נעשה גס יותר, גאוותן יותר, חושב ששבילו הכול נברא, וכולם חייבים לו. שהוא הכי צדיק, הכי גדול, וכך הוא מתייחס בזלזול לכולם.
זאת אומרת, או שהאגו שלו דווקא גדל על ידי לימוד לא נכון, או ההפך, שעל ידי לימוד נכון האגו שלו עובר תיקון, ואז הוא מגיע לרוחניות. אז זה ההבדל, "שחכמי בני ישראל לבד יבינו הדברים". "בני ישראל" - "ישר אל". "וחכמיהאומות לא יבינו", את דבריו. כי ההפך, הם יבינו שהכול מגיע להם, ועיניהם יתעוורו. וכך הוא עשה "מפחד שמא ידעו חייביא למפלח למאריהן". שהם גם עוד יספרו לאחרים איך אפשר על ידי הקבלה להגיע לכל מיני הישגים שבעולם הזה.
"ומשום זה תיכף שראו שעדייןהזמן מוקדם לגאולת ישראל, אז הצניעו אותו", את ספר ה"זוהר", "שהיה בזמן רבנן סבוראי". כיצד אנחנו יודעים שהיה כבר בזמן רבנן סבוראי? "כי אנו מוצאיםהרבה מרבנן סבוראי, שכתבו ענינים בתוך הזוהר כנודע". כך נכתב ספר ה"זוהר", בהסתרה, ובתנאי שרק מי שיודע לגלות את הסוד הזה, מפני שרוצה להיות בהתאמה לדרישות ה"זוהר", אז הוא מגלה.
למדתי בחסידות חב"ד, שישנם מצבים שאדם צריך לחשוב שכל העולם נברא בשבילו.
התורה מחייבת את האדם להגיד: "בשבילי נברא העולם", שהכול נברא כדי שאני אתקן את עצמי, ואגרום לתיקון העולם. בתנאי כזה, ולא שכל העולם נברא כדי שאני אבלע אותו להנאתי. אלא ההפך, כדי שאני איטיב לעולם.
יש משפט שאומר "העולם תלוי על בלימה". ואומרים שכאשר האדם רוצה לכעוס ובמקום לכעוס הוא שותק, כל העולם קיים ברגע הזה בזכותו, בזכות שהוא התגבר על הכעס שלו.
אנחנו מדברים על חוכמת הקבלה, ולא על תופעות פסיכולוגיות שמלמדים בחסידוּת. כל החסידות היום, בנויה על הלימוד הפסיכולוגי שבאדם. זאת לא אותה קבלה אמיתית שהייתה לחסידים הראשונים. לבעל שם טוב ותלמידיו, עד אמצע המאה התשע עשרה, שאז חסידות וקבלה היו ממש אותה החוכמה. כי בכל הדורות האחרונים, מאמצע המאה התשע עשרה והלאה, הייתה ירידה גדולה וכבר אין חסידים אמיתיים, אין מקובלים, שהיו עוסקים בחסידות. והיום מתעסקים למעשה בפסיכולוגיה ולא בקבלה. לכן הפירושים האלו הם כבר פירושים מהתקופה האחרונה.
גילוי הקבלה - רצון ה'
"והיה אמנם רצון השם שיתגלה", שתתגלה חוכמת הקבלה, "ע"כ נתגלגלהדבר עד אלמנת ר' משה די ליאון". הוא היה מקובל גדול, שחי במאה השלוש עשרה, בספרד. וספר ה"זוהר" שרבי שמעון הסתירנגלה כמה דורות לפני רבי משה די ליאון. ואת ספר ה"זוהר" - כל מקובל העביר למקובל הבא בדור. כמו שאני קבלתי את הספר "שמעתי" ועוד כמה כתבים מהרב"ש. כשהוא ראה שהגיע זמנו, וכנראה שהוא כבר הולך לעולמו, אז נתן לי אותם ואמר: "תעסוק בזה הלאה". וכך כל מקובל היה מוסר לשֵני.
ואחרי שנגלה ספר ה"זוהר", אז מסרו אותו כמה דורות לפני רבי משה די ליאון, וכך הגיע גם ספר ה"זוהר" לידיו. חוץ ממקובלים אף אחד לא החזיק את ספר ה"זוהר", ואף אחד לא ידע שדבר כזה קיים. ואלמנתו של רבי משה די ליאון, לא ידעה, כמו שכותב בעל הסולם "שירשה הכת"י (כתב יד) מבעלה, וכנראה שלא גילה להכלום מאיסור ההתגלות", ועל כן מכרה אותו, "וע"פ מקרה נתנה אותו למכירה כנודע".
ואז ספר ה"זוהר" נפל לידיהם של המוכרים, שעשו מזה חגיגה גדולה, כי אפשר להתפרנס טוב מגילוי חדש כזה שלא היה. ומאז ספר ה"זוהר" נגְלָה. הוא נגלה, וגרם להתפתחות הפילוסופיה, והתיאולוגיה, וכל מיני דברים שלגמרי לא שייכים לתורה ולא לישראל. נגְלָה ממש לכולם, כי אנשים שרוצים להרוויח כסף, אז יש להם כבר יחס אחר לספרים.
מתי זה התרחש?
במאה השלוש עשרה, בצפון ספרד. רבי משה די ליאון עצמו היה מקובל גדול. ובעצם כל הפילוסופיה, עד הזמן האחרון, ייחסה לו את ספר ה"זוהר".
לפני כחמש שנים הייתי בסאן פרנסיסקו, בפגישה פומבית מיוחדת, עם פילוסוף גדול מארצות הברית, שקיבל מילגה של עשרים ושבעה מיליון דולר כדי לכתוב פירוש אקדמי על ה"זוהר", ובזה הוא עוסק. לפני ההרצאה הוא ניסה לשכנע אותי שרבי משה דה ליאון הוא שכתב את ספר ה"זוהר". אמרתי לו שבספר ה"זוהר" עצמו כתוב שזה רבי שמעון. והוא אמר שמתוך כל ציורי הטבע שיש בספר ה"זוהר", האופייניים לצפון ספרד, שבה גר רבי משה די ליאון, רואים שהוא כנראה נכתב על ידו.
כך חשבו אז, אבל היום כבר לא חושבים כך. הייתה לי מלחמה גדולה בזמן שעשיתי את הדוקטורט בפילוסופיה, והצבעתי על רשב"י ככותב ספר ה"זוהר". זה לא היה מקובל על כולם, ועמדתי על כך שלא ימחקו זאת, והצלחתי. ואכן היום אני שומע שבאוניברסיטאות, כבר מתחילים לקבל את זה שכנראה בכל זאת רשב"י כתב אותו. אפילו אנשים שלא שייכים לפנימיות התורה, ולא מרגישים לאיזו נשמה בכלל הספר שייך. כי מי שנמצא בהרגשת פנימיות הדברים, אז לפי הספר הוא מזהה את הכותב.
אז ברור שלגילוי ספר ה"זוהר", כמו לכל גילוי של דברים נסתרים, יש שני צדדים - חלק לטובה וחלק לרעה. החלק לטובה הוא כמו שכתוב: "ישראל לא יצאו לגלות אלא לצרף להם נשמות הגויים". שכל הגלות היא כדי להיטמע בכל העמים האחרים, באותה בבל העתיקה שממנה יצאה קבוצת אברהם, שקיבלה את התורה, וכעת היא חוזרת שוב לאותם הבבלים - שהם כבר כל האנושות על פני כל כדור הארץ - וחייבת להביא להם את התורה הזאת בצורה כלשהי, שהם יקבלו אותה. בטוב או ברע, אבל יקבלו סוף סוף ויגיעו לתיקון.
אז וודאי שכל הדבר הזה נסתר לתקופה מסוימת. וכשזה נגְלָה, אז התחילו לעשות מזה כל מיני עסקים, והתפתחו הפילוסופיה והתיאולוגיה, ועוד הרבה דברים מסֶפר ה"זוהר". כתבו על ספר ה"זוהר" אלפי ספרים בכל השנים האלה, מרבי משה די ליאון ועד ימינו. אבל בכל זאת, זה גרם להתפתחות מהירה מאוד של כל המדעים על תפיסת העולם, על האדם עצמו. וזה החלק הטוב. והחלק הרע, שאנשים התעסקו במדעים שונים בִּמקום להתעסק בדברים המכוּונים על ידי המקובלים שילכו בצורה ישרה יותר לקראת התיקון. כמו ילדים שמתעסקים בכל מיני דברים צדדיים ולא בעיקר.
ולכן אומר בעל הסולם "צרות ישראל מגילוי הקבלה".
צרות ישראל מגילוי הקבלה
"אכן עד היום הזה גרם הדבר חורבנותמרובים בכרם בית ישראל מטעמים הנ"ל". כי התחזקות אומות העולם, וכל המדעים האלו שלא שייכים לקבלה, חיזקו את כל אלו שלא שייכים לפנימיות התורה, נגד ישראל.
טובה מגילוי הקבלה
"אכן אין לך רעה בלי טובה, וע"כ השליטההזאת, שהאומות השיגו ע"י גניבת סודות התורה, גרמה ג"כ דחיפה גדולה להתפתחות הקדושה,אשר לפי השערתי, הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט חוכמתהנסתר בהמון".
הטובה שנעשתה על ידי הסיבוב הזה שהגיע מגילוי חוכמת הקבלה, היא בזה שכולם התפתחו מהר מאוד. והיום, אם נדע איך להפיץ את חוכמת הקבלה בצורה נכונה ורחבה ככל האפשר כמו שהוא אומר "הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך נדע איך להתפשט חוכמתהנסתר בהמון". אם נוכל לעשות זאת בצורה הנכונה, העם כולו והעולם כולו, מספיק מפותח. אמנם נראה לנו שהוא עדיין סתום, ואנשים כולם מתעסקים בשטויות, ורחוקים מהתוכנית וממהות החיים. אבל בכל זאת, בסך הכול יש להם דרגת התפתחות גבוהה, כדי לקבל את הדברים שעליהם מדברים בחוכמת הקבלה. ונכון להיום, הכול תלוי רק בהפצה בזמננו, ודווקא בין ההמון.
למרות שכל אחד עסוק בעצמו?
זה לא חשוב שכל אחד עסוק בעצמו. אני רואה ומבין זאת. אני מסתובב בכל העולם ופוגש המון אנשים - גם מדענים גדולים, גם אנשים מהשורה. אני נמצא עם קהל ממש מעורב, ואני מבין שכל אחד עסוק בעצמו. אבל כל אחד בסך הכול מקיים את אותו הרצון לקבל שנמצא בו. כל אחד נפעל על ידי הרצון לקבל שלו - אם לקרב את עצמו לתענוגים או לברוח מייסורים. כך אנחנו, כמו חיות, כמו כל בעל חיים, מתנהגים בכל רגע ורגע. ובזה אף אחד לא שונה מהשֵני.
אלא מדובר על ההכנה פנימית, שיש לנו בהתפתחות הפנימית. הכנות פנימיות כלשהן, שאנחנו לא מודעים אליהן, שאנחנו יכולים לתפוס דברים רוחניים כשהם יבואו איתנו במגע. ובינתיים, וודאי שכל אחד עוסק בכל דבר שנראה לו שממנו הוא יכול להרוויח או לברוח מהפסד. זה הטבע שלנו. אבל אם נפיץ את חוכמת הקבלה אנשים יהיו מוכנים לשמוע, כי בחוכמת הקבלה מדובר על רווח עצום, מעל כל מה שהם יכולים לשער לעצמם, בכל המשחק שבעולם הזה.
זה כבר נמצא, כתוצאה מהתגלות ספר ה"זוהר" בכל הדורות האלה, אלף שנה מרבי משה די ליאון, ועד ימינו אנו. וזה מה שאנחנו אולי לא רואים, כי מה איכפת לאדם חוץ מאוכל, מין כדורגל ובירה, כי זה מה שהוא עוסק בו יום יום. אבל ברגע שמתחילים לדבר אליו בצורה הנכונה, אז כנגד הרצון הפנימי שלו מתחיל להאיר לו שיש דבר הרבה יותר גדול, שאפשר לצאת מתוך ה"צלחת" שבה הוא נובר באוכל שלו, אז הוא מוכן לשמוע. יש לו הכנה פנימית, שנגרמת בתוך הנשמות שלנו על ידי גלגולים שהן עברו תוך אלף השנים האלו, מהתגלות ה"זוהר" במאה השלוש עשרה, עד ימינו - המאה עשרים ואחת.
וכשאדם נכנס לשמיעה, הוא לא יכול לברוח. יש משפט שנקרא "חיל בלע ויקיאנו". שהאגו שלנו, הרצון לקבל האכזרי שלנו, "בולע" את הדברים, ואחר כך "מקיא" אותם. זאת אומרת, כשבאה לו יכולת להתפתח לכיוון גדול יותר, לכיוון הרוחניות, אז זה יוצא ממנו מתוך כל מיני חוכמות והתפתחויות שעבר מקודם. זאת אומרת, מה שבלענו בכל הדורות הקודמים, וחשבנו שהוא לעסקים גשמיים, ייצא אחר כך לרוחניות.
האם לא מספיק לשמור את חוקי התורה?
צריכים להבין מה נקרא "לשמור את חוקי התורה". "תורה" זה נקרא "האור העליון המחזיר למוטב". כתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". זאת אומרת, בנו נברא יצר רע על ידי הבורא. הוא לא ברא בנו שום דבר טוב, הוא ברא רע. כך הוא אומר: "אני בראתי רע בך".
מדובר בפסוקים שאי אפשר להכחיש אותם. ואמנם אף אחד לא קם ומתחיל לשבור את מה שאני אומר. יכולים להגיד שאנחנו מקיימים או לא מקיימים משהו, אבל לא יכולים לדבר כנגד השיטה עצמה. כי השיטה היא שיטת הקבלה, אי אפשר להכחיש אותה, אי אפשר לשבור אותה. אי אפשר להגיד משהו נגדה. יכולים להגיד: "הם הולכים עם כיפה קטנה" או "לא בחומרא דחומרא מקיימים משהו", אבל לא כנגד השיטה עצמה. היא סגורה במאה אחוז. היא שלימה.
אז כתוב "בראתי יצר רע", אומר הבורא, זאת אומרת, "אני בראתי את הרע בך". אבל כנגדה, כנגד הבריאה הזאת, גם "בראתי תורה תבלין". זאת אומרת, נתתי לך הזדמנות להשתמש בכוח שנקרא "תורה", שהמאור שבה יחזירך למוטב. שאם אדם ישתמש בה, אז יחזור למוטב. יתקן את עצמו על ידי הכוח הזה שנקרא "תורה".
אז מי שלוקח את המשפט הזה ומתחיל לעבוד איתו, זו בדיוק שיטת הקבלה, לא יותר ולא פחות. זאת היא עצמה, מה שנקרא "עבודת ה'". שאדם מגלה את הרע שבו, האגו שבו. שהאגו שבו כלול מתרי"ג רצונות אגואיסטיים. וצריך לתקן כל רצון על ידי אור מיוחד כנגד אותו הרצון, שברא את אותו רצון, ויכול לתקן את אותו הרצון, על ידי מה שנקרא "תרי"ג אורחין דאורייתא", תרי"ג אורות שבאור התורה הכללי. אז יוצא, שהוא משתמש ב"תורה", כדי לתקן את עצמו. שכל תיקון שהוא עושה על איזה רצון שלו, נקרא "מצווה". וכך הוא מגיע לתיקון או לקיום, של תרי"ג מצוות. זה נקרא "לתקן את עצמו" או "לבצע תרי"ג מצוות".
אם מדברים על כך שאנחנו לא מתקנים את הלב, את הרצון שלנו, אלא עושים בגוף שלנו כל מיני פעולות - זה וודאי לא מספיק. ועל זה כתוב: "וכי מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מהצוואר או מי ששוחט מהעורף," לא איכפת לו איך תהיה שחיטת הבהמה. בכלל לא איכפת לו מה נעשה במעשה. אלא "נתנו תורה כדי לצרף בהן את הבריות", לעשות זיכוך - "צירוף". אז תלוי למה מתכוונים ב"תורה ומצוות".
הקבלה מתכוונת לתיקון הפנימי של האדם ולא לפעולות חיצוניות. ולפעולות חיצוניות היא מתייחסת כמו למסגרת. שכדאי לאדם לבנות לעצמו מסגרת כמין אורח חיים, שמתוכו הוא יכול לתקן את עצמו. אבל התיקון עצמו - זאת המטרה. זה העיקר, וזה מה שאיכפת לקדוש ברוך הוא. והיתר, לא איכפת לו.
מה עם שימוש נכון ומדויק בתבלין?
כתוב מהו שימוש נכון ומדויק. אולי לא כתוב ברור, אבל צריכים ללמוד. כמו ילד שנכנס לבית ספר, בכיתה א' לא ברור לו כלום, אבל לאט לאט הוא לומד. התחלתי ללמוד בכיתה א' לפני חמישים וחמש שנה ועד היום אני לומד. וכמה שלמדתי, וכמה תארים שקיבלתי, נראה לי שאני ממש עוד לא יודע כלום. אינשטיין אמר שהוא מדמה את עצמו כמו ילד קטן שמשחק על שפת הים באבנים. כך כמה שאדם גדל, הוא רואה שממש יש ים לפניו. אבל הוא רואה שיש לפניו ים. אז אומר בעל הסולם, שיש שתי טובות שהגיעו לישראל על ידי גילוי חוכמת הקבלה.
טובה א'
"כי מלבד טעם הפשוט של "חיל בלע ויקיאנו", שהסטרא אחרא, הקליפה,קודם לוקחת לעצמה, שאנחנו רוצים לבלוע הכול, "תביא לנו גם "זוהר" ותביא לנו הכול, העיקר שיהיה לנו" - לבריאות, לכסף, לכבוד, לכל הדברים מה שיכול להיות - זה נקרא "חיל בלע", אבל אחר כך, "ויקיאנו".
"כי בזהיתגלה לעין כל מה בין בני לבין חמי וההבדל בין עיקר הגרעין ובין הקליפה העליונה". בסופו של דבר יתגלה, על ידי זה שאנחנו כאלו קטנים ואגואיסטיים ויכולים בכל זאת להתרשם מהקבלה, יתגלה בנו פתאום פיצול פנימי. אם אנחנו רוצים או לא רוצים, מסכימים או לא מסכימים, אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו כוללים בפנים את שני העולמות, רוחני וגשמי. שבפנים, בתוכנו, יש תרי"ג רצונות אגואיסטיים, מה שנקרא "ליבו של אדם". ויש "נקודה שבלב", שהיא ניצוץ, "חלק אלוקה ממעל", שהוא לגמרי מהעולם הרוחני. ואז אדם מתחיל לגלות, שפתאום הוא נמשך למשהו שלא שייך לעולם הזה, ומבולבל בין שני החלקים האלו, בין רוחני לגשמי, ולא מוצא את עצמו.
"שקלפו ממנה כל חכמי האומות שבעולם", את הקליפה העליונה, "כי בטח ישובו כל מחנות ישראל, שכפרו בהתורה, ישובו להשי"ת ולעבודתו". אפשר להגיד, על אותה ציוויליזציה בבלית, שהיא תתחיל לחזור חזרה לאברהם שאז אמר "בואו נתחיל להתאזן עם הטבע", כמו המצב שהיה בבבל. ואומות העולם לאט לאט יגיעו לזה, שיכירו שיש אפשרות להינצל מהשמדה ומהחיים האלו, וזה נמצא בחוכמת הקבלה.
ויש טובה שנייה:
טובה ב'
"הנה יש בזה עוד טעם, כי קבלה בידינו, שיש חיוב מוקדםלהגאולה", הכללית, של כל העולם , "אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעהאת ה',"דוגמת יציאתמצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להםלצאת".
חייבת להיות התפשטות חוכמת הקבלה באומות העולם, כמו שהייתה ידיעה כזאת אצל המצרִים ואצל פָּרְעה בזמן גלות מצרים. גם בתוך האדם הפנימי, שאנחנו כלולים מ"ישראל" ו"אומות העולם". וגם בחיצוניות ישראל, אצל מי שנקרא בצורה העממית "ישראל" ובאומות העולם. חייבת להיות התפשטות חוכמת הקבלה בין כולם. ואז זה התנאי הקודם לגאולה. ש"גאולה ע"י גילוי הקבלה לאוה"ע" דווקא, אומר בעל הסולם.
גאולה ע"י גילוי הקבלה לאוה"ע
"וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומותיחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה". שדווקא היהודי בעצמו לא יכול ולא ירצה להגיע לארץ הקדוּשה. כמו שכתבו, "ופרעה הקריב את בני ישראל לאבינו שבשמיים". דווקא על ידי הקליפה, על ידי הטומאה – היהודים, "ישראל", מתקרבים לגאולה. ולכן צריכים לזרז באומות העולם את התפתחות חוכמת הקבלה, כדי שהם יכירו בה את הרווח הגדול, ויחייבו את ישראל לחזור לחוכמה הזאת כדי לספק להם, לאומות העולם, את החיוּת. לכן כתוב "חיל בלע ויקיאנה" - שמכניסים להם את חוכמת הקבלה, ועל ידי כך הם דוחפים אותנו לחזור לרוחניות.
"ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותביןאמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החוכמה האמיתית,שיראו בעליל אלקיםאמתותורת אמת". זה מה שאנחנו חייבים לגלות להם. אנחנו רואים עד כמה הדברים האלה לא מקובלים עדיין בציבור בישראל. כי לא רואים את התמונה בכללותה, וחושבים ושופטים אותה. כמו שאנחנו נמצאים בגלות, באלפיים השנה האלו, כך רוצים להמשיך, שלא יודעים בצורה רחבה יותר בשביל מה היה בית המקדש, קבלת התורה, הכניסה לגלות, ואיך לצאת ממנה. לא רואים את כל הפרספקטיבה הזאת.
הפצת חוכמת הקבלה בכל העולם
"והפצת החוכמה בהמון מכונהשופר", גם המאמר נקרא "שופר של משיח". "דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה",למרחקים. הפצת חוכמת הקבלה בהמון מכונה שופר, כי קולו הולך למרחק. ודווקא אנחנו צריכים לפזר את החוכמה עד הסוף, סביב כדור הארץ . "כן יתפשט הד החוכמה", החוכמההזאת, "בכלהעולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי ישחוכמת אלקים", חוכמה אלוהית "בקרב ישראל". בשביל מה הם ידעו על זה? כדי שידחפו אותנו לצאת מהגלות. בלי זה לא נצא. אנחנו מכירים את עצמנו, אנחנו לבד לא נזוז, הם יחייבו אותנו. זה בטבע. זה בתוך מערכת הטבע.
עוד יותר ממשיך בעל הסולם, "גילוי" חוכמת הקבלה לכל העמים זהו גילוי אליהו".
גילוי הקבלה לכל העמים זהו גילוי אליהו
"ותפקיד הזה אמרו עלאליהו הנביא, כי גילוי רזין דאורייתא [סודות התורה ]" חוכמת הקבלה "מכונה תמיד בשם "גילוי אליהו".
וע"דשאמרו ז"ל: "יהא מונח עד שיבא אליהו", וכן "תשבי יתרץ קושיות ואבעיות". (כאן כתוב בשגיאות, כבר הסברתי על כך.) "ולפיכךאמרו, שג' ימים (שהוא רמז ידוע) קודם ביאת המשיח, ילך אליהו על ראשי ההרים ויתקעבשופר גדול וכו'." התורה מדברת בצורה פיוטית על "ראשי ההרים".
שלושה ימים הם ג' ימי ההבדלה, שתתגלה חוכמת הקבלה, שצריכה להתגלות בכל העמים. היא צריכה להתגלות וודאי בקרב כל ישראל וגם בכל העולם. ושלושה ימים קודם שתתגלה, זאת אומרת, שזה יהיה ממש בריחוק, אז יתחיל לבוא משם קול השופר הזה בחזרה אלינו, ונגיע לגאולה.
"גאולה" זה נקרא שאנחנו נבין ונרגיש ונראה איך העולם בנוי, מהי כל הסיבה לגלגולים, להיסטוריה שלנו, לישראל, לאומות העולם, לכל המציאות הזאת, מה רוצה מאיתנו הכוח העליון, בשביל מה הוא מביא את כל היקום הזה, ולאיזו מטרה. מה אנחנו בכל התהליך הזה, מי אנחנו, ולאיזו מטרה אנחנו קיימים?
גילוי הקבלה לכל העמים הוא תנאי לגאולה השלימה
"ותבין רמזיםהאלו", מֵרמזים אלו, "שאין ענין השופר הזה, רק גילוי חוכמת הנסתר בהמון גדול, שהוא תנאי מוקדםומחוייב לבא בטרםהגאולה השלימה". שבלי זה לא יכולה לבוא גאולה. כי לפי ה-י' ה' ו' ה' חייבות להיות ארבע גלויות, ארבע יציאות מהגלות, "גאולות". ואנחנו נמצאים בסוף הגלות האחרונה, הרביעית, לפני גאולה אחרונה. לכן היא נקראת "הגאולה השלימה", שזה כנגד מלכות.
"ולזאת יעידו הספרים, שכבר נגלועלידי בחוכמה הזאת, שדברים העומדים ברומו של עולם נפרשו לעיני כל כמו שמלה, שזהו עדותנאמנה שאנו מצויים כבר על סף הגאולה, וכבר נשמע קול השופר הגדול, אם לא במרחקים", עדיין לא פיזרנו את החוכמה הזאת, בשביל מה העולם וכל העמים ועם ישראל קיימים, ומהי שיטת התיקון של כל האנושות, "כי עדיין קול דממה דקה ישמע". עדיין אנחנו צריכים להסביר לכולם מה יש לנו ביד, ואיך אנחנו יכולים להשתמש בזה.
"אכן התחלת כל גדלות הוא מוכרח לקטנות מתחילה, ואיןקול גדול אם לא תקדים אותו דממה דקה, כי כן דרך" ה "שופר שקולו הולך וגדול. ומי עודכמוני עצמי יודע שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו,ואצ"ל [ואין צריך לומר] להבינם על שורשם. ולמה עשה ה' לי ככה? - אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך,שהוא הדור האחרון, העומד על סף הגאולה השלימה". "הדור האחרון" - הכוונה שאנחנו נמצאים בתקופה שרק הגאולה יכולה לקרות. לא יכולים להיות עוד שלבי ביניים כלשהם. לא חשוב כמה יהיה הדור הזה, זה דור שיכול להיות עוד חמישים שנה, ולא דור שחי שלושים או ארבעים שנה ומתחלפים. "ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קולשופרו של משיח, שה"ס גילוי נסתרות, כמבואר".
ולכן בחרתי במאמר הזה לכבוד "שבוע הספר", כי בהחלט יש לנו הזדמנות "להרביץ" את חוכמת הקבלה, להפיץ את חוכמת הקבלה, לפחות בעם ישראל. שידע מה יש לו, מה חובתו - להביא את שיטת תיקון העולם לכל העולם, ללא שום תנאים. מקובלים לא כותבים שום תנאים על הפצת חוכמת הקבלה. לא צריך להיות גבר או אישה, ולא צריך להיות בקיום תורה ומצוות גשמיות, וכן הלאה. לא תמצאו שום דבר, אלא אך ורק הפצת הקבלה, הפצת החוכמה עצמה - בשביל מה אנחנו קיימים, ומה עלינו לעשות, מה הטבע, הבורא, רוצה מאיתנו. בצורה פשוטה וישרה, כנגד כל אחד ואחד.
אם נצליח לעשות זאת כמה שיותר מהר, נחסוך הרבה ייסורים, קודם כל מאיתנו, כי החשבון הוא קודם כל איתנו. ופיזור החוכמה הזאת בין אומות העולם הוא דבר שרק הוא יכול לדחוף אותנו לגאולה. אז לא רק בישראל, אלא בכל אומות העולם אנחנו מחויבים להפצה, הפצת הקבלה.
למה אנחנו לא יכולים לעשות את התיקון בלי אומות העולם? ואם אנחנו עושים את זה בעזרתם, כיצד זה ייעשה? האם הם יכריחו אותנו להגיע בכיוון השלילי?
הזכרתי הרבה פעמים את הסיפור שמסופר במדרש. שהקדוש ברוך הוא, רצה לתת תורה לאומות העולם, אבל הם לא רצו לקבל אותה, ואחרי שכולם סרבו הוא שאל את ישראל והם אמרו, " אנחנו מקבלים". אז נתן להם, על מנת שדרכם התורה תגיע לאומות העולם. זאת אומרת, ישראל זאת לא אומה. אנחנו, כמו שכתוב, "לא עם ולא נמנה בין העמים". יש שבעים אומות העולם, וישראל היא משהו לגמרי אחר. כי זאת לא אומה לפי השורש. יש שבעים שורשים בזעיר אנפין דאצילות - במבנה הרוחני, וישראל לא נמצא בהם. כל אחד משבעים השורשים האלה הוא אומה אחרת - רצון לקבל מיוחד במינו, שזה שורשי לכל אומה ואומה.
אמנם היום יש שלושת אלפים עמים למיניהם, על פני כדור הארץ, כי כך הם התחלקו, אבל המבנה הפנימי שלהם, סך הכול אלה שבעים יסודות רוחניים. והרצון לקבל, כמו שאנחנו לומדים, הוא לא יכול בצורה ישירה לקבל שיטה שתהפוך אותו לרצון להשפיע. זה מנוגד לו מכל וכל, במאה אחוז. לכן עושים זאת דרך המתָאֶם שנקרא "ישראל". זאת אומרת, שיש קבוצה שמקבלת התעלות רוחנית, שבה כן שולט רצון להשפיע. היא מוכנה לקבל את השיטה הזאת, "תורה", "קבלה", איך להתנהג בהתאם לחוקים הרוחניים, בהתאם לבורא.
ואחרי שהקבוצה הזאת, שבטעות נקראת "עם" כי היא לא עם, מקבלת את התכונה הרוחנית הזאת, היא נופלת מהתכונה הזאת – מה שנקרא "שבירה" או "חורבן", ואז היא נמצאת באותה רמה כמו כל העמים ויכולה להתערב ביניהם. כמו שכתוב: "לא יצאו ישראל לגלות אלא לקרב להם נשמות הגויים". זאת אומרת, להתערבב עם כולם, כמו שלומדים במקרה שבירת הכלים, ב"תלמוד עשר הספירות", וב"עץ חיים".
למה הייתה שבירת הכלים? כדי שיתערבבו כל הכלים, וישראל מתערבת בין כל יתר הנשמות, מעבירה להם התפתחות מהירה מאוד, בטכניקה, בטכנולוגיה, בתרבות, בחינוך, בכל. ידוע לפי ההיסטוריה, שעַם ישראל עבר ממדינה למדינה באירופה, ואיך התפתחו המדינות. ישראל בזה מזרזת את התפתחות העולם. ובזה שמזרזת, מאיצה את התפתחות העולם, היא גם גורמת להתערבבות חוכמת הקבלה בין יתר העמים. למרות שכביכול לא חוכמת הקבלה נכנסת בין יתר העמים אלא חוכמות חיצוניות, אבל בפנים, בתוכם, נמצאים ניצוצות הבינה. כי כל ההתפתחות היא בכלל באה מֵבִּינה, מהתפשטות, ממים, מהשפעה.
ולכן עד היום היהודים הם המובילים בכל ההתפתחויות האלה. רואים לפי אחוז פרסי הנובל שמקבלים יהודים לעומת אוכלוסיית העולם. עשרים ושבעה אחוז מחתני הפרס, לעומת האחוז הקטן שאנחנו מהווים בעולם. וזה למרות האנטישמיות, וכל מה שיש בה. ואם נראה את זה מרוחניות, נראה שזה בהחלט טוטאלי. איפה שרואים התפתחות, שם בטוח יושב יהודי, למרות שהוא כבר לא מכיר שהוא יהודי אולי כמה דורות, אבל זה לא חשוב. ולא יכול להיות אחרת, כי תכונת ההשפעה, תכונת הבינה, התכונה הרוחנית שנמצאת בנשמה, היא דוחפת את האדם להתפתחות ולהמצאות.
אז בזה אנחנו מתערבים עם אומות העולם, ובצורה כזאת הם מתחילים להיות מוכנים, בהכנה, כדי שגם בהם תתגלה חוכמת הקבלה. ובעל הסולם אומר, שעכשיו מגיע המצב שאנחנו חייבים ממש לפזר אותה בכל העולם.
ולקראת זה הכנתי קליפ קטן, מעניין. בקליפ מדבר שיח' מאוד ידוע מסעודיה, אפשר למצוא עליו חומר באינטרנט, והוא מספר עלינו:
"אני לומד קבלה, מרב ששמו מיכאל לייטמן, הוא רב של קבלה. הקבלה היא אמונה אברהמית, שמאמינה בחוש השישי. לאדם 5 שלבים בחיים: הראשון הוא מין ואוכל. השני הוא עושר. השלישי הוא כוח ותהילה, הרביעי הוא רעב לידע. והחמישי הוא רצון לרוחניות, כמו כולכם פה. בזה הקבלה מאמינה. הקבלה מאמינה, שהאדם יכול להתעלות מעל לחמשת החושים, שהבורא נתן לו מבחינה ביולוגית.
הם לא מאמינים בארץ, ומדינה, וכסף, זה עולם מחוסר חומריות. ויש מלחמה גדולה נגד האנשים הללו. האנשים בקבוצת בן ברקה הם מאוד אינטלקטואלים, מאוד איכותיים. לאנשים ממוצעים הקבלה קשה לתפיסה. הם לא רוצים לשלוט בכלכלה העולמית. הם לא רוצים את הבלוף הרוסי, הם לא רוצים מאומה. הם מאמינים שהחוש השישי יכול לתת להם חיים מאושרים. קבלה, כמו בערבית, פירושה "לקבל" את אמרת הבורא. החוש השישי הזה קיים בכל אדם, ועליו לברר אותו. אינני מזמין אתכם לאיזו כת, כי קבלה איננה כת או דת חדשה. היא רק אמונה בחוש השישי. והיא התחילה עם אברהם. בהיסטוריה היו הרבה ניסים של החוש השישי, יותר מהחוש השישי. הניסים האלה הם מתנות שנתנו על ידי הבורא לקדושים המאמינים בבורא, ולא לכל אחד. תקראו לזה התגלות או השראה, מה שתרצו, אבל אני חושב שזו קבלה. אתם מקבלים את אור הבורא בלבכם".
אני נפגש הרבה עם הפילוסופים של האיסלאם. הייתי בפגישות איתם, ביקרתי אצל סוּפים באנגליה, בהולנד, ובכל מיני מקומות שהיינו יכולים להיפגש ולדבר על זה. הם נכנסים גם ל"מועצת חכמי העולם", ואנחנו נמצאים שם. אנשים מוכנים לשמוע את הדברים, ומוכנים לקבל אותם. השייך הזה הוא אדם ידוע, יש לו קהל גדול ששומע אותו והוא מפיץ את החוכמה שלו. הוא עסק גם בפילוסופיה. הוא קורא לעצמו "תלמידו של שפינוזה". ויש רבים כאלה. זו דוגמא אחת, יש לנו תלמידים בכל העולם. ואם אנשים יתחילו להתייחס אלינו, ולֵמה שיש לנו, בצורה כזאת, אז נירַאֶה אחרת. זה גם יחייב אותנו, וגם העולם ישתנה.
וצריכים להבין, שבעצם זה התיקון. אי אפשר אחרת, אנחנו לא נשרוד בצורה אחרת. יש לנו תפקיד, אם נמלא אותו, אז בזה נתקיים. אם לא, אז כמו שכתוב: "אני מעמיד עליכם מלך כהמן, שבעל כורחכם יחזיר אתכם לתשובה". זה ברור. ולכן אנחנו מפיצים.
וצריכים להסביר זאת לעמנו יותר ויותר. כי יש הרבה מתנגדים שלא מבינים עדיין, ו"קמים עלינו לכלותנו". שחושבים שלא הזמן לפרסם את חוכמת הקבלה, וצריכים רק להתעסק בחיצוניות, בפעולות ללא שום תיקון של כוונה. וצריכים יותר ויותר להסביר בסבלנות לכולם. לכן אנחנו מאוד שמחים שהגענו ל"שבוע הספר", ונקווה שנצליח עד שנסיים אותו, עוד השבוע, להביא ידיעה רבה לישראל על הגאולה.
מה זה משיח?
בעל הסולם הגדיר מה זה "משיח". "משיח" נקרא התפשטות חוכמת הקבלה בכל העמים. "גילוי אליהו", זה נקרא התפתחות חוכמת הקבלה והיא מקדימה את המשיח. "שלושה ימים לפני משיח". זאת אומרת, הפצת חוכמת הקבלה לכל העולם, והתגלותה בכל העולם נקרא "גילוי אליהו". וכשהחוכמה הזאת תתחיל לעבוד בתוך כל האנושות כדי לתקן אותם - זה נקרא "גילוי המשיח", כוח המושך את האנושות מגשמיות לרוחניות.
אם העם הגיע להשגה רוחנית, ל"קבלת התורה", אז איך אפשר לרדת מהמצב הזה?
כדי להסביר זאת אני חייב לפנות למושגים ששייכים יותר למבנה הנשמה, או לקבלה. אנחנו לומדים מד' בחינות דאור ישר, שהרצון לקבל שהוא נקודת יש מאין, הגיע מאפס, משום דבר על ידי האור העליון (ראו שרטוט 2). הנקודה הזאת זה קוצו של יוד. הרצון מתחיל להתפתח בתוך האור, ועד שהוא גומר להתפתח, הוא עובר ארבעה שלבי התפתחות, שהם כנגד י' ה' ו' ה' (ראו שרטוט 2). כשגומר להתפתח זו הה' האחרונה, ה"ת בשם השם, בהוי"ה הזאת.
שרטוט 2
וכך זה בכל מצב ומצב, בכל רצון שלנו. לפעמים אדם יודע שהוא חייב לעשות משהו ולא יודע מתי יעשה והוא מרגיש שחייב לעבור איזה תהליך, עד שיהיה נחוץ לו לעשות ולבצע, ואין ברירה. אבל עד שזה יתגבש בפנים, הוא לא מסוגל לחייב את עצמו – כך בפסיכולוגיה וכך בהבנה. הרבה דברים אדם שומע, ורק אחר כך מבין מה שאמרו לו. יש תהליך פנימי. מכניסת הידיעה עד שאדם מעכל אותה וזה נעשה שלו והוא פועל מתוך זה - יש תהליך שנקרא "הוי"ה", מהאור עד שזה מגיע לרצון, לחומר.
ולפי אותן הדרגות יש את התפתחות שלנו, של בני אדם. הרצון לקבל יצא פעם ראשונה בבבל, ואחר כך הייתה ירידה. אחר כך היה בגלות מצרים, בגלות בבל בין שני המקדשים, והגלות שלנו האחרונה. ואז יוצא, שאנחנו מתפתחים כך בצורת י' ה' ו' ה'. והיום אנחנו מסוגלים להבין איפה אנחנו נמצאים (ראו שרטוט 3).
ובעל הסולם מסביר היטב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", במה הדורות הראשונים היו גדולים. הם היו גדולים באור ואנחנו גדולים בכלי (ראו שרטוט 2). וכשאנחנו מתחברים יחד עם הדורות הקודמים, אז נעשה "כלי שלם באור אחד". הוא מסביר כי הדורות הקודמים היו טובים במעשה ואנחנו דווקא חייבים לגמור את הכוונה. ולכן כתוב עלינו, שאנחנו צריכים את חוכמת הקבלה כדי לתקן את עצמנו.
שרטוט 3
לכן עלינו לסיים את התיקון. אפשר לדבר רבות על כל התהליך הזה, למה הייתה נפילה כל פעם ובאיזו צורה היא הייתה. למה לא הייתה קבלת התורה בזמן אברהם, ואחרי גלות מצרים הייתה. ואיזו תורה אנחנו צריכים לגלות, שזה "אור היחידה" לעומת מה שהם גילו - לכן זה נקרא "תורת המשיח". זו דרגה אחרת לגמרי לעומת מה שהם גילו. שאנחנו מגלים אורות גדולים ביותר, למרות שאנחנו דווקא הדור הגרוע ביותר. מפני שאנחנו כבר מגיעים מהתפתחות המלכות, ההתפתחות הנמוכה, הגרועה ביותר.
מדוע אנחנו צריכים את אומות העולם בשביל התיקון?
אומות העולם הם בתוך כל אחד ואחד, וגם בכללות האומה. כשאנחנו מדברים על הנשמה, אנחנו מדברים על התפתחות. בכל נשמה קיימים רמ"ח איברים שנקראים "ישראל", ושס"ה איברים, שנקראים "אומות העולם" (ראו שרטוט 4). זה בכל נשמה ונשמה, בכל אדם ואדם. וגם בכללות הנשמות יש את אותה החלוקה, ששייכת ל"ישראל" ול"אומות העולם". אומות העולם הם כל הכלים דקבלה. ישראל לא שייכים לכלים דקבלה, ולכן לא נמנים בין האומות ולא שייכים לעולם שלנו. לכן אפילו הגויים אומרים: "מי אתם? אתם לא קיימים, אתם לא עם. אתם לא כמו כולם". וזה נכון.
שרטוט 4
אלא אם אנחנו נקיים את התפקיד שלנו, שנביא את שיטת התיקון לאומות העולם, בזה נגיע למימוש התפקיד שלנו בעיני הכוח העליון, וגם בעיני כל אומות העולם. בזה נרגיש את עצמנו בּמָקום.
כמו שמביא בעל הסולם ב"הקדמה לספר הזוהר" את דברי ישעיהו הנביא: "ויקיימו הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". ועוד כתוב בישעיהו: "וכן (ישעיה מ"ט)והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וז"ש בזוהר ( נשא דף קכד ע"ב וז"ל בהאי חיבורא דילך דאיהו", שעל ידי החיבור הזה, שהוא "ספר הזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי" ייצאו מהגלות ברחמים. "דהיינו כמבואר. אכי"ר". אבל איך יצאו מהגלות? שאומות העולם "יביאו על כתפיהם" את בני ישראל לארץ ישראל.
זאת אומרת, אנחנו חייבים לפזר את חוכמת הקבלה בכל העולם, ועל ידי הדחיפה מצידם אנחנו נלך ראשונים, כי אנחנו פסגת הפירמידה, וכל האנושות, כל הנשמות הן החלק התחתון. ישראל זה החלק העליון, אבל רק בתנאי שהחלק התחתון קיים ואז ישראל מופעל על ידי החלק התחתון. כי לישראל עצמם אין כוח להתעלוּת, לכלים דהשפעה אין כוח, אין להם דחף, הרצון הגדול לא קיים. הרצון הגדול קיים דווקא באומות העולם.
שיטת התיקון פועלת כאשר קוראים מספרי מקור של בעל הסולם. האם היא פועלת גם כשקוראים ספר שהוא פירוש הכתבים של האר"י. למשל הספר של רבי נחמן מברסלב?
לא, גם לא הספרים שלי, רק ספרי מקור. הספרים שלי הם רק כדי להכיר את הדברים, ואחר כך לבוא ולהבין את מה שכתוב בספרי המקור. מה זאת אומרת "מקור"? של מקובל שנמצא בגמר התיקון. מי שכותב ספר חייב להיות בגמר התיקון, ומֵהדָרגה הזאת הוא כותב את הספר. והאדם שקורא את הספר רוצה להגיע לאותה דרגה, למרות שהוא לא מבין כלום ממה שכתוב בו. אבל זה חייב להיות באותה דרגה.
כל הספרים שכתבו מקובלים אחרים חוץ מ"זוהר", כתבי האר"י וכתבי בעל הסולם, לא נכתבו לתלמידים שאין להם מגע עם הרב ולא שייכים ליחידי סגולה. הם כתבו את הספרים שלהם לאנשים כמוהם. ולכן כשאדם קורא את ספריהם, הוא לא מושך על ידם אור מקיף.
מה הכוונה "לאנשים כמוהם"?
שנמצאים בדרגה הרוחנית כמוהם. למשל אני מדען ואני כותב ברמה הפילוסופית. יש לי מקצוע פילוסופיה ומקצוע ביו-קיברנטיקה. אז אני כותב לאלו שנמצאים ברמה כמוני, כדי שהם יבינו אותי. שם השפה אחרת, אני משתמש בסְלֶנְג אחר, בנתונים שידועים במקצועות אלה, וכן הלאה.
גם ליקוטי מוהר"ן הוא פירוש של כתבי האר"י.
ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באות קנ"ד בעל הסולם מסביר, שמקובלים כתבו את רוב הספרים אחד לשני, כי לא היה להם יחס לאנשים כמונו בכלל. אף פעם לא קרה שהיה צריך לתת את חוכמת הקבלה לקהל הרחב כמו היום. אז הם כתבו אחד לשני, ולכן אנחנו לא מבינים בדברים האלה כלום. העיקר בשבילנו, שאנחנו לא יכולים להוציא מהסְפָרים האלה כוח להתעלוֹת. כי הם לא כותבים משורש לענף בצורה כזאת שתשפיע על האדם שלא יודע כלום, ויוכל להתחיל לעלות באותה קרן אור שיורדת אליו. זו צריכה להיות כתיבה מיוחדת.
רק שלושה מקובלים כתבו כך, רבי שמעון, שהתכוון לזמן הגאולה, האר"י, שנקרא "משיח בן יוסף". ובעל הסולם, שלקח משניהם, וכבר עיבד את זה לימינו. ואני כותב רק כדי לקרב את האנשים, כי צריכה להיות עוד מדרגה קטנה מהרחוב עד בעל הסולם. ראינו שזה לא מספיק. אבל בעצם, אני תמיד מצביע רק עליו.
האם אדם שמניח תפילין לא מתחבר לשורש הרוחני שלו על ידי הפעולה הזו?
אדם שעושה פעולות גשמיות ללא כוונות, נקרא "מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה". זאת אומרת, דבר מת. מה זאת אומרת "מת"? דומם. מה זה "דומם"? שמצד אחד לא גורם לו להתפתחות הרוחנית, אבל מצד שני שומר עליו כדומם. הוא לא משתנה, ובצורה כזאת שומר על עצמו בזמן הגלות.
זאת אומרת, אם מדברים על זמן הגלות, המצווה להניח תפילין וכל המצוות הן חיוניות, וממש חייבים להשתמש בהן, כי הן שומרות על האומה. כמו שאמר הסופר, הפייטן הגרמני היהודי הַיְינֶה שהטְשְוּלֶנְט שמר על ישראל יותר מכל הפילוסופיות.
כי זאת מסגרת החיים. ואם אדם נמצא בגלות, בניתוק מהרוחניות, מסגרת החיים הזאת היא הצלה עבורו. "גלות" זה לא סתם שָנים, או שאנחנו נמצאים בין הגויים באירופה. "גלות" נקראת שהאדם נמצא בניתוק מהרוחניות. הוא לא יודע בשביל מה הוא חי, ומי הוא – חושך, חושך ממש. אז בשבילו לקיים את המסגרת, ולחיות בה, בצורה כזאת מצומצמת, זאת הצלה.
וכך היינו צריכים לעשות בגלות, אבל עכשיו אנחנו חייבים להוסיף לזה אור, מה שנקרא "תורת הגאולה". וההבדל בין גלות לגאולה, כמו שכותב בעל הסולם הוא באות א', באלופו של עולם, בגילוי הבורא. אז אנחנו כבר צריכים לדבר על איך לגלות את הבורא. כדי לגלות את הבורא צריך לפתח חוש לראות, להרגיש אותו, וזה חוש שמתפתח על ידי ספרי הקבלה. לכן אנחנו צריכים לפזר אותם.
אף אחד לא אומר שכבר לא צריכים לקיים מצוות, אבל אין בזה חובה לאדם שלא מקיים. כל אדם יכול להמשיך כמו שהוא, לא מחייבים אותו לקיים מצוות, כי אין כפייה ברוחניות. אם אדם מרגיש שהוא חייב במשהו להיות שייך גם לאיזו מסגרת, אז הוא יקבע בעצמו מה הוא צריך. ועל ידי זה ימצא את המקום שלו. וכך כל אחד ואחד. ואותו מוסלמי שראינו, אף אחד לא אומר שהוא חייב לעבור למשל ברית מילה, ולקיים מצוות וכן הלאה. או כל גוי אחר. אצל המוסלמים יש בכל זאת זכר כלשהו לכמה מצוות, אבל לא חייב.
גם בעל הסולם כותב ב"דור האחרון" שהוא אסופה של כתבי היד שלו, שכל אחד יכול להישאר בדתו. מה זה נקרא "בדתו", להאמין בישו? מה זאת אומרת להישאר בדתו? בסופו של דבר, בני האדם המציאו את הדתות כדי לעשות מסגרת לעצמם, כי לא הבינו איך להתקיים, מה לעשות עם עצמם, עם החיים, בשביל מה חיים. גם היהדות נוצרה אחרי שנפלנו מֵהדָרגה הרוחנית לדרגה הגשמית. לפני זה כולם היו בגילוי האלוהות. ככתוב: "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם". זאת הייתה הגאולה אז, ממצרים, כשקיבלו את התורה.
אבל אז גם קיימו מצוות.
קיימו. היו בשני העולמות יחד, גם בגשמי וגם ברוחני. כשנפלו מהדרגה הרוחנית, נשארו המצוות הגשמיות. ומזה התפתחו עוד דתות. אז המסגרת הזאת יכולה להישאר לכל אחד ואחד. וכותב בעל הסולם, וכך נשמע גם מיתר המקובלים, שכל אחד שרוצה להישאר ונשאר במה שהוא, שיישאר, העיקר בשבילו הוא הקשר עם אלוהים. כי על ידי כך שהאדם מושך את האור העליון ומשתנה, השינוי הפנימי הזה שמעלֶה אותו מגלוּת לגאולה, ממנו האדם מתחיל להתפתח, ולראות איך הוא צריך להתנהג גם בצורה החיצונית.
לכן כתוב: "אין כפייה ברוחניות", "חנוך לנער על פי דרכו". איך שיתפתח, עלינו רק לפתוח לו. כמו שכתוב ב"הגדה" על הבן שאינו יודע לשאול "את פתח לו", פתח לו בלבד. ומזה הוא יתפתח. לכן אנחנו צריכים כמו שאומר בעל הסולם, לפזר את חוכמת הקבלה בכל העולם. לתת אותה לכל אחד ואחד. ולא חשוב מה האדם עושה, במה הוא מאמין, מה הוא מקיים ומה הוא חושב. הוא יכול להיות אפילו אנטישמי, הנאצי האחרון, ויכול להיות בכלל שאיננו יודע לשאול. לא חשוב. עלינו לתת את החוכמה לכולם, "לכל בשרו מרפא".
וזה מה שאנחנו צריכים להסביר גם ליהודים שלא מבינים את העקרונות הפשוטים האלו, שמוסברים היטב בכל ספרי המקור.