זוגיות

לכל זוג היו רגעים של חסד, התאהבות משכרת חושים, הרגשה שעם האדם הזה אני רוצה לחיות עד יומי האחרון, אבל אחר כך זה עבר. חלף עם הרוח. למה זה בא? למה הלך? ואיך אפשר לעשות שיישאר כאן לתמיד?

אצל בעלי חיים הכול הולך פשוט, הורמונים, אינסטינקטים, תקופות ייחום ורבייה, הטבע עובד נפלא. רק אצלנו בני האדם הכול מבולבל. מתקשים בבחירת בן זוג, אחר כך מתקשים בלהעביר עימו את החיים, כל הזמן מתקשים ומתקשים, מה הפלא שאנשים נעשים קשים?

לימודי אהבה הם מקצוע העתיד. בעולם שבו יש כל כך הרבה גירושין, בגידות, מחשבות על לפרק את החבילה; במציאות שבה הרבה מאוד זוגות נשארים יחד רק באין ברירה, בימים שבהם הזוגיות היא כל כך קשה – יש צורך דחוף ללמד אהבה. אם נדע כיצד לבנות אהבה היא תעשה אותנו בריאים מכל הבחינות, תחסוך לנו המון עצבים, תשפיע לטובה על הילדים. פתאום נגלה שכלום לא חסר, שהכול מסתדר, שהאהבה מביאה אור לחיים, בבית, בעבודה, בפרנסה.

בניית אהבה דורשת מאיתנו עבודה הדדית מודעת בשילוב של שכל ורגש. וזאת, בשונה מתחושת ההתאהבות שניתנת לנו במתנה כדי שנבין לאילו עוצמות של רגש ניתן להגיע, אך גם גורמת לנו לאבד קצת את הראש. תחושה ספונטנית זו עוברת תוך זמן קצר, כדי לאפשר לנו לבנות את קשרי האהבה בעצמנו.

קודם כול, נסכם בינינו שברצוננו לפתח אהבה, להוליד אותה, ולא לחכות שהיא תנחת עלינו מאיזשהו מקור לא ידוע. אנו רוצים לבנות את האהבה שלנו, להחזיק בה, מה שלא יקרה, כך שהיא תיתן לנו תמיכה, הרגשה טובה, תחמם אותנו לאורך כל החיים. לשם כך יהיה עלינו ללמוד לחלוק עם בני הזוג שלנו התפעלויות, התרגשויות, למדוד אותן, לדון בהן, להעבירן זה לזה בצורה ברורה, עד שנוכל להגדיל את האהבה שלנו עוד ועוד, למרות השגרה שמאיימת להפיג כל טעם.

הגורם הפנימי שבו אנו נלחמים במהלך בניית האהבה הוא האגו שיושב בתוך כל אחד מאיתנו. זהו הטבע האנוכי, "יצר לב האדם רע מנעוריו", כמו שכתוב. בימינו האגו גדל לממדים כה גדולים עד שממש לא ברור מה לעשות עימו. הוא כל הזמן מסובב ומבלבל אותנו. לכן עלינו לדעת כיצד לנווט אותו, איך לנהל אותו במקום שהוא ינהל אותנו. אם ניגש למשימה הזו יחד, נהפוך להיות זוג חוקר, זוג בוגר.

אהבה זוגית נבנית כאשר כל אחד מתעלה מעל האגו שלו, מוותר עליו כביכול, כדי להתחבר לאחר. הרגש המשותף שנרגיש בינינו כתוצאה מוויתורים הדדיים, מהתחשבות הדדית, הוא שייקרא אהבה. במידה שוויתרתי על עצמי, פיניתי בתוכי שטח שאליו האחר יכול להיכנס. אני מוותר על הדרישות שלי, על הביקורת שנובעת מהצורך להרגיש שאני תמיד יותר גבוה. אני לא בא אל בן או בת הזוג שלי עם טענות, אלא רק עם חיוכים. והמקום הזה שבו ויתרתי על האגו שלי, הוא שמתמלא באהבה. אהבה הדדית נוצרת כשיש לי שטח בלב שלך, ולך יש שטח בלב שלי. וכמו שאני מרגיש אותך בליבי, כך אתה מרגיש אותי בליבך.

הוויתור מוסיף לאהבה טעמים, נותן לה תוקף וקיום. בלעדיו היא לא תהיה מורגשת. לכן החיים מזמנים לנו חיכוכים חדשים והזדמנויות לוויתורים. שום דבר לא נופל עלינו במקרה. החיים הם שדה תרגילים לתיקון עצמנו ופיתוח אהבה. אדם שזוכה לפתח יחס של אהבה לזולת נעשה בלתי מוגבל, הוא מפסיק לסבול, מתמלא מכל דבר וחש התעלות מעבר לכל גבולות המציאות. עולם חדש וטוב נפתח בפניו, והוא כבר מבין שאין זה משנה מיהו האדם שעומד מולו, שכן את העבודה הפנימית הוא מבצע בעצם כלפי עצמו.