ראש השנה הרוחני
בתחילת כל שנה נוהגים אמצעי התקשורת להכתיר את "עשרת האומנים, הספרים והאירועים הנבחרים של השנה החולפת". החגים וראש השנה בפרט, הם בעלי משמעות נוספת ועמוקה, הנוגעת בכל אדם בכל זמן בחייו. הוראות הפעלה לשנה החדשה
בתחילת כל שנה תיבת הדואר האלקטרוני מוצפת במצגות מקוריות המאחלות "שנה טובה" ובסופרמרקטים "שוברים את הראש" על שילובים שעוד לא נוסו בין תפוחים לדבש. מעבר לכל אלה, החגים וראש השנה בפרט, הם בעלי משמעות נוספת ועמוקה.
הוראות הפעלה לשנה חדשה
חגי תשרי - מראש השנה ועד שמחת תורה - מסמלים תחנות בדרכו הרוחנית של האדם. בכל אחת מתחנות אלה מפתח האדם את "תפיסת המציאות" שלו ולומד משהו חדש על מהותו. אך לפני שנערוך היכרות עם מסלול הנסיעה, נעמוד על חמישה כללים בסיסיים שכל נוסע מתחיל חייב להכיר:
א) חכמת הקבלה פונה אל כל אדם שמרגיש צורך למצוא משמעות חדשה בחייו ללא הבדל דת, גזע, מין או גיל. אפשר לקרוא לזה רענון, הזדמנות שנייה או קריירה מאוחרת, כך או כך, מדובר בהזדמנות לגלות עולם חדש שפועל על פי חוקים ברורים שהם מֵעֵבֶר לזמן ולמקום.
ב) בעולם הרוחני חמשת החושים ה"רגילים" שלנו אינם מספיקים. הקבלה מאפשרת לנו לפתח חוש נוסף, שדרכו נוכל להרגיש מציאות רחבה יותר, את המציאות השלמה. המקובלים, שכבר פיתחו בתוכם את ה"חוש השישי" הזה, בחרו לכנות את המציאות הרוחנית הזאת בשם "עולם השורשים".
ג) את פרי מחקרם כתבו המקובלים בשפה ציורית וסמלית - "שפת הענפים". בדומה למדענים שמתמצתים בנוסחה אחת את מסקנותיהם, כך גם המקובלים תיארו את תגליותיהם ותיעדו אותן במילים ובשמות שכבר היו קיימים בעולם המושגים המוכר לנו, מושגים הקשורים על פי רוב למעגל השנה, לחודשים, לעונות ולטבע.
ד) בעולם הרוחני יש לזמן משמעות שונה מזו שאנו מכירים בעולמנו. זמן "רוחני" פירושו סדרה של מצבים משתנים. במילים אחרות, על פי המקובלים, רק כאשר האדם משתנה ניתן לומר כי הוא עבר פרק זמן מסוים. לכן, אדם החוקר את עולמו הרוחני עובר בתחנות השונות בהתפתחותו הרוחנית, כלומר בחגים, ללא קשר ללוח השנה המוכר לנו. מכאן שלוח השנה העברי, למשל, מסמל סדר התפתחות רוחני, ו"ראש השנה הרוחני" הוא מצב שיכול להתרחש בכל רגע גשמי נתון.
ה) המציאות הרוחנית היא בעלת חוקים ברורים ונוקשים, והיא חפה מכל דמיון או תיאוריות אישיות. כל מקובל מגלה את אותן התגליות שגילו המקובלים שלפניו.
כעת, לאחר שהקשבנו להוראותיו של הקברניט וחגרנו חגורות, אפשר לצאת למסע.
המקובלים שהעפילו למרום הפירמידה הרוחנית מתארים מציאות שבה כולנו מאוחדים ופועלים יחד בהרמוניה, כמו תאים בגוף אחד. המצב הזה מכונה "נשמת אדם הראשון" והוא מציין את ההרגשה שאוסף הנשמות של כולנו מאוחד לכדי נשמה אחת.
בשלב מסוים איבדנו את הרגשת האחדות הזו, ונשמת אדם הראשון נשברה והתפצלה לנשמות פרטיות רבות שאיבדו את תחושת הקשר זו עם זו. לאורך דורות רבים דיברו המקובלים על הרגע שבו יתעורר בכל אחת מהנשמות זיכרון עמום של אותו מצב אמיתי שבו הייתה מחוברת לכלל הנשמות. זהו הרגע שבו מתעורר בנו אותו דחף פנימי לצאת ולחפש אחר משמעות בחיינו.
רצון זה נקרא גם "הנקודה שבלב". התעוררות הנקודה שבלב מתאפיינת בדרך כלל בתחושת חוסר שקט, שדוחפת את האדם לא להסתפק בשום חלופה עד אשר ימצא את המענה לה. ניתן לדמות את ההרגשה הזו לאדם שאיבד את זיכרונו, אבל נותרה בו עדיין תחושה עמומה של עברו, שאינה נותנת לו מנוח עד שיברר מה מסתתר מאחוריה. זמן זה מכונה ראשית השינוי, "ראש השנה הקבלי".
במי שכבר התעוררה הנקודה שבלב, ממליצים המקובלים לפתח ולטפח אותה. וכך, עם כל צעד שיעשו, יתגלה להם חלק נוסף מהפאזל הענק שנקרא חיינו. כשכל חלקי הפאזל מורכבים, מתגלה תמונת מציאות חדשה, שבה מחוברות כל הנשמות בקשר הדדי המושתת על אהבה נצחית ללא תנאי. תחילתו של השינוי הזה הוא תחילתה של "השנה הרוחנית החדשה".