סוכות של מעלה
סוכה, סכך, ארבעה מינים שנבחרו בקפידה, ולא לשכוח, כמובן, את הקישוטים שעמלנו עליהם במו ידינו... אנו יושבים בסוכה שבעה ימים, אבל מה מסתתר באמת מאחורי המצווה הלא-פשוטה?
חג הסוכות, כמו כל חגי ישראל, עשיר במנהגים. עבור אדם המתבונן מן הצד עשויים רובם להיראות בלתי הגיוניים. מדוע, אם כן, קבעו חכמי ישראל דווקא את הסימנים האלה? מדוע אנו מברכים על אתרוג, ולא על עגבנייה? ומה באמת מרמזים לנו מנהגי חג הסוכות?
ראשית חשוב שנבין כי את מנהגי ישראל קבעו המקובלים. אותם ענקי רוח, שגילו את החוקים הרוחניים שמשפיעים על עולמנו - חוקי האהבה והנתינה, תרגמו את השגתם הרוחנית לסדרת סימנים המהווים העתק של אותן הבחנות רוחניות.
כלומר, מנהגים כמו ישיבה בסוכה או ברכה על ארבעת המינים, הם סימנים שמצביעים על מצבים ועל גילויים מהעולם הרוחני שחווה המקובל בנשמתו.
העולם הרוחני שהמקובלים גילו נסתר מאיתנו לחלוטין משום שאנו עדיין "מכוילים" לתדר קליטה ש"משדר" אהבת עצמית, ואילו את המציאות הרוחנית אפשר לקלוט רק דרך התדר של אהבת הזולת.
במושג אהבה עצמית, או אגואיזם, אנו מתכוונים לכך שרוב בני האדם חשים את רצונותיהם האישיים בלבד ורוצים לספק אותם ללא הרף. לעומת זאת, אהבת הזולת משמעה לחוש את מה שחסר לאחר כאילו היו אלה רצונותיי שלי, ולדאוג למלא אותם. מכאן ניתן להבין כי המקובל הוא אדם שפיתח את רצונו לאהוב את הזולת, והשתווה לחלוטין עם תכונת הנתינה והאהבה של הכוח העליון. כתוצאה מכך, הוא גילה את אותו כוח עליון.
הקדמה זו נדרשת כדי להבין שתפקידם המעשי של מנהגי החג הוא להיות מעין תמרורים, שיזכירו לנו את התיקון האמיתי שעלינו לבצע - להחליף את הטבע האגואיסטי שלנו באהבת הזולת. כמו כן, כשאנו קוראים את כתבי המקובלים, חשוב שנזכור כי החגים והמנהגים מציינים תהליך התפתחות אישי, שכל אדם עובר, ואינם קשורים כלל ללוח השנה הגשמי והמוכר לנו. האדם יכול "לחגוג" את המצב הרוחני שנקרא "שמחת התורה" בפנימיותו גם בכל יום חול רגיל.
כדי להקל על הבִלבול ננסה להעלות דוגמאות מספר לפירוש הפנימי של מנהגי החג המוכרים:
סוכה - הסוכה מסמלת את מבנה הנשמה. חוקי הקמת הסוכה מסמלים את האופן שבו הנשמה מתעלה מעל לטבע האגואיסטי, והאדם רוכש את תכונת הנתינה.
סכך - הסכך מסמל את כוח ההתנגדות לאגואיזם. את הסכך מתקינים מענפים שהם פסולת, כלומר, דבר שאינו בעל חשיבות. אף על פי כן, אנו ממקמים את הסכך מעל לראשנו, והוא שמפריד בינינו לבין השמיים.
מנהג זה מציין תהליך שקורה בפנימיות האדם: בתחילה הצורך לאהוב את האחרים נראה לאדם טפל ומעורר סלידה, כמו אותה פסולת, אולם אם האדם מעלה את חשיבות אהבתו לאחרים לרום המעלה, הוא מגלה את הקשר עם הכוח העליון (משדר איתו על אותו תדר).
ארבעת המינים - ארבעת המינים מאופיינים בכך שהם טעימים למאכל ובעלי ריח מיוחד. הטעם והריח מציינים את חמשת החושים שבאמצעותם האדם נהנה מהחיים בעולם שלנו. כאשר האדם מגלה את חוסר היכולת שלו לאהוב את האחרים, ויחד עם זאת מכיר בחשיבות העליונה שבפיתוח הקשר הזה, הוא פונה מתוך ליבו אל הכוח העליון, בבקשה שיאפשר לו להשתנות ולהיות כמותו. המנהג הנפוץ לאגד את ארבעת המינים יחדיו ולנענע אותם מסמל את הבקשה לחיבור עם האחרים שמתעוררת בליבו של האדם.
שבעת ימי הסוכות - שבעת ימי החג מסמלים שבע מדרגות, שבעה שלבים (כנגד שבע הספירות) שהאדם עובר בדרכו הרוחנית. בכל שלב כזה האדם מתקן עוד ועוד את יחסו לזולת ומתקרב לכוח העליון.
חג מתן תורה - בסופו של חג הסוכות אנו חוגגים את מתן התורה, המסמל את שיאו של התהליך הרוחני. חג זה מסמל את השלב שבו האדם משלים לחלוטין את תיקון נשמתו ומשתווה בתכונותיו לתכונת האהבה והנתינה של הכוח העליון. כתוצאה מכך, נשמת האדם מתמלאת בשמחה ובשפע בלתי פוסקים.
הקבלה מלמדת אותנו להקים את "הסוכה" הפנימית שבליבנו. זוהי "סוכת שלום" - סוכה של אהבת אחים ואחדות בין כל פלגי עם ישראל. תקופת החגים יכולה לשמש עבורנו הזדמנות נפלאה להתעלות מעל למחלוקות, לפירוד ולשנאת החינם.