אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / פירושים / קורס מקוצר בפתיחה לחכמת הקבלה / שיעור 3 / חמש פרצופי אדם קדמון – הזדככות המסך

מעכשיו, נשתמש בשמות אחרים – במקום: שורש, א', ב', ג', ד', נשתמש בשמות: כתר, חכמה, בינה, ז"א, ומלכות.

למדנו שמלכות, לאחר הצמצום, מקבלת קצת אור בפנים. היא מחליטה כמה לקבל. היא כביכול ממלאת 20%. אז ישנו אור שבא, ומלכות מחליטה, מקבלת בפנים 20% אור, והקבלה הזאת נקראת "גלגלתא".

לאחר מכן היה ביטוש של שני אורות על המסך, שנקרא "ביטוש פנים ומקיף". המסך החליט: "אני מזדכך. אני לא יכול לקבל את האור." ואז הוא מתחיל להזדכך. הוא חוזר בחזרה.

ההתפשטות מפה עד הטבור מכונה התפשטות.

חזרת המסך מטבור לפה, נקראת גם הזדככות.

למה הזדככות? כי המסך נעשה יותר זך, הוא לא רוצה לקבל, הוא לא רוצה להיות שייך לקבלה, וחוזר לאותו המצב כמו שהיה מקודם, לפני שקיבל לתוכו 20%(איור ז). הפרצוף הזדכך, הטבור כבר איננו, והוא פשוט ריק, כמו שהיה לאחר צ"א.

ראה באיור ז': שלושה מצבים:

1) המצב הראשון - לפני הזווג דהכאה שנעשה בראש.

2) המצב השני - בזמן זווג דהכאה ומילוי.

3) המצב השלישי - בזמן שהפרצוף התרוקן.

כלומר, מלכות דאין סוף עברה שלושה מצבים : (1) היא עשתה צ"א, (2) מילאה את עצמה ב-20%, (3) והתרוקנה מה-20% האלו.

ההתמלאות של מלכות דאין סוף ב-20% האלו נקראת גלגלתא. כלומר, מלכות דאין סוף כבר מלאה ב-20%. כשהיא מילאה את עצמה ב-20% האלו, זה לא נעלם. באפשרותה לעזוב את הפעולה הזאת, אבל בעצם, המצב הזה נשאר לנצחיות; היא כבר קיבלה 20% על מנת להשפיע; היא כבר עשתה את הפעולה הזאת כלפי הבורא.

בחלק שמהפה עד לטבור (ראה באיור ז) מלכות דאין סוף דומה לבורא. היא מקבלת שם, כדי לתת לו, והוא נותן לה, שם, כדי לתת לה, ובכך הם שווים. כלומר, מפה עד הטבור ישנה דביקות ואיחוד של הבורא עם הנברא, ובחלק הזה, מלכות נמצאת בדרגת הבורא (אם אפשר להגיד כך - כי איך יכול להיות שבחלק היא כן ובחלק לא... אבל בינתיים אני מסביר כך, כדי שזה יהיה מובן).

אחרי שהיא התרוקנה, היא כביכול אומרת: "היה לפני רצון גדול, ותענוג גדול מאוד. אני 'הלכתי על כל הקופה', כלומר, ניסיתי כבר לקבל את המקסימום שאני יכולה לקבל על מנת להשפיע, שנקרא דרגה ד', או כתר. אולי עכשיו, אני אלך על תענוג קטן יותר, שיקרא דרגה ג', או חכמה, ואולי זה יהיה פחות בעייתי בשבילי. אני יכולה להוסיף עוד קצת כדי להשפיע לבורא, אז אני אעשה זאת!."

ניתן לדמות את זה לסעודה, ובה מונחות לפני חמש מנות. אני אוכל את המנה העיקרית, את הבשר, רק בשר. אני הולך רק על זה, כי אם אני כבר אוכל, אז אני רוצה להשפיע הכי הרבה שאני יכול, וזה נקרא שאני בוחר את ההשפעה הזאת, שנקראת גלגלתא. סיימתי, קיבלתי כמה שאני יכול על מנת להשפיע, ועכשיו אני רואה, שאני לא מסוגל ליותר, אבל ישנה האפשרות לקבל קצת פחות מזה - וזה נקרא דגים. אז עכשיו אני אשתדל לאכול מהדגים ובכך אולי להשפיע קצת לבעל הבית. כיצד זה נעשה?

בפרצוף גלגלתא הראש, התוך, והסוף מחולקים לחמישה חלקים. עכשיו, לאחר הזדככותו, הוא רוצה לקבל מנה פחות גדולה מהקודמת, ולכן, הוא צריך להוריד את המסך שלו, ולא לעבוד עם כל חמשת החלקים, אלא רק עם ארבעה חלקים. כלומר, המסך שלו יורד מהמצב הקודם לדרגה פחותה יותר, הוא יורד מכתר לחכמה (ראה איור ח', מס'1). ובדרגה הזאת יש לו ראש, והוא עושה חשבון, כמה הוא יכול לקבל על מנת להשפיע (איור ח', מס'2). אז, הוא מקבל אור על מנת להשפיע, עד לטבור של הפרצוף הקודם, וזה נקרא גוף (איור ח', מס'3). הפרצוף הזה, שנולד אחרי גלגלתא, נקרא ע"ב (בהמשך נלמד מדוע הוא נקרא כך). לעומת גלגלתא, נגיד שפרצוף ע"ב קיבל חמשה עשר אחוז.

גם פרצוף ע"ב מקבל אור כדי להשפיע, אך פחות מגלגלתא. גם בו יש ביטוש פנים ומקיף, וגם הוא מחליט שהוא מזדכך, מאותן הסיבות אשר בגללן פרצוף גלגלתא הזדכך.

אחר כך, שוב, הוא מחליט: "עם כתר, כלומר, עם בשר לא יכולתי הרבה לעשות, עם דגים גם לא יכולתי הרבה לעשות. אז אולי עכשיו אני אלך על... סלט." ואז, שוב יורד המסך שלו, במנה אחת פחות מהקודמת. ושוב, הוא עושה זווג דהכאה: הוא בודק כמה הוא יכול לקבל ממנה פחותה עוד יותר, מהסלט, על מנת להשפיע. נניח שהוא יכול לקבל ממנה 10% על מנת להשפיע, אז הוא מקבל. ואז, שוב יש ביטוש פנים ומקיף, שני האורות לוחצים על המסך, ושוב המסך מזדכך.

הפרצוף הזה, השלישי, נקרא ס"ג (ראה איור ט). כאמור, גם המסך של פרצוף ס"ג מזדכך, ואז,שוב הוא חושב: "אז אולי לפחות אני אלך על איזושהי מנה, פחותה עוד יותר מהסלט, משהו כמו...קפה." הוא עושה חשבון: כמה הוא יכול לשתות, ואיזה קפה, על מנת להשפיע לבעל הבית. אז יש לו ראש, ויש לו גוף, והוא מקבל על מנת להשפיע. הפרצוף הזה נקרא מ"ה, ונניח שהוא מקבל 5%, כלפי תענוגים אחרים. גם בפרצוף מ"ה יש ביטוש פנים ומקיף, וגם הוא מזדכך.

ואז שוב הוא חושב: "נו, מה נשאר לי חוץ מקפה... מים. אני אשתה כוס מים עם בעל הבית." הוא עושה את אותו תהליך, ונניח, שמקבל 2% מהתענוג, ובזה הוא נגמר. למה הוא נגמר? כי המסך שלו הגיע עד הטבור של הפרצוף הראשון. והמנה הזאת נקראת ב"ן.

אנו רואים כיצד המסך שהיה במלכות דאין סוף הגדול ביותר(דרגה ד'), עכשיו הזדכך בהדרגתיות עד לאפס.

לפעולה הזאת ניתן לקרוא באופן כללי " הזדככות המסך". המסך הזה קיבל את כל העוצמה שלו, את כל הכוח שלו, מזה שמלכות דאין סוף היתה מלאה באור, והוא הרגיש את הבורא ממלא אותו. ואז הוא רצה לעשות כלפי הבורא את אותה הפעולה, שהבורא עושה כלפיו, וזה נותן לו את עוצמת המסך לפעול במידת יכולתו המירבית בחזרה כלפי בעל הבית, מתוך בושה. כלומר, עכשיו, כל התהליך הזה (יציאת הפרצופים והזדככותם), הוא פשוט שימוש באותו מסך, שימוש באותו כוח שקיבל מקודם, וניצולו באופן מירבי, כלומר, עד שלא נשאר לו שום כוח דהשפעה. מה שהוא יכול לעשות עכשיו, זה לעמוד דום, וזהו. רק לעצור את עצמו, ולא לעשות כלום. אין לו יותר שום כוח למשוך משהו מבעל הבית על מנת להשפיע, לא בשר ולא דגים, לא סלט ולא קפה ולא מים, שום דבר. "בעל הבית, אני יכול להיות מולך, ולהישאר כך. אני מצטער, אבל אין לי כוחות להידמות אליך, כלומר לקבל ממך משהו."

שאלה: למרות שהמסך הזדכך, יש 20% שנשארים מלאים?

תשובה: הכול נשאר. המסך 'גמר את הקריירה' שלו. קיבלנו 20%, 15%, 10%, 5%, ו2%, קיבלנו אותם, זהו זה, זה כבר 'נרשם'. אבל, יש עוד הרבה מה לקבל, והמסך איננו.

שמות:

חמש המנות שמלכות דאין סוף, אחרי שהצטמצמה, מקבלת על מנת להשפיע - חמשת הפרצופים האלה, נקראים: עולם אדם קדמון. זה השם, ואין לו שום קשר עם אדם, אלא פשוט, כך הוא נקרא. עולם אדם קדמון הוא העולם הראשון, שיצא ממלכות דאין סוף.

אפשר להגיד: שורש, א', ב', ג', ד', או: כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. או כנגד זה יש פרצופים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. ובעצם, זה אותו הדבר. אין שום הבדל ביניהם. ובאמת, בחכמת הקבלה מחליפים בין השמות האלה די בקלות ממצב למצב. למשל, במקום חכמה יכולים להגיד ע"ב או א' (בשורש, א', ב', ג', ד' בדרך כלל משתמשים כשרוצים לדבר על עביות, על הרצון). (איור י).

מה באיור י"א?

את הפרצוף הראשון שנקרא גלגלתא, אנחנו מציירים מהתחלה עד הסוף, והוא ארוך מאוד. יש לו ראש, פה - שזה המסך, טבור, סיום, תוך וסוף. האור שנמצא בתוך הפרצוף זה אור פנימי. האור שמגיע מבחוץ נקרא אור מקיף. המסך של גלגלתא מזדכך, עד למקום הפה. ואז הוא יורד למטה דרגה אחת, לדרגה פחות מפה, שנקראת חזה. כאן, במקום החזה, נעשה הפה של פרצוף אחר, של הפרצוף החדש.

הראש של הפרצוף החדש הוא מחזה של גלגלתא, עד לפה דגלגלתא. מקומם של התוך והסוף שלו יחד (הגוף שלו), הוא עד הטבור של גלגלתא. הפרצוף הזה נקרא ע"ב. וגם אצלו, נעשה ביטוש פנים ומקיף, והוא מזדכך, והמסך שלו יורד בדרגה אחת.

הפה של הפרצוף הבא, נמצא בחזה של פרצוף ע"ב. גם כאן, המקום של ראש הפרצוף הזה, הוא מחזה של ע"ב, עד לפה של ע"ב (בדיוק כמו שע"ב כלפי גלגלתא). הפרצוף הזה, נקרא ס"ג, וגם הוא מתפשט עד הטבור ולא יותר (בהמשך נלמד למה), ומזדכך. אחרי הזדככותו, המסך של פרצוף ס"ג יורד למקום החזה שלו, וזה הפה של הפרצוף הבא שנקרא מ"ה.

מקום הראש של פרצוף מ"ה, הוא מחזה של ע"ב עד לפה של ע"ב, והגוף שלו הוא עד למקום הטבור. גם הפרצוף הזה מזדכך, והמסך שלו יורד דרגה אחת, ובעצם מגיע כבר בחזרה לטבור. לכן, לפרצוף שבא אחריו ונקרא ב"ן יש רק ראש. לפרצוף ב"ן אין גוף.

כל חמשת הפרצופים האלה, זו בעצם הזדככות של מסך אחד. והם כולם נקראים עולם אדם קדמון. אפשר לקרוא להם: כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. או: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן.

שאלה: עד כמה הפרצופים האלה ממלאים, את מלכות דאין סוף?

תשובה: מלכות דאין סוף זה בעצם גוף דגלגלתא. חמשת פרצופי א"ק ממלאים אותה, רק מההתחלה (פה), ועד הטבור. ובכל הכלים שמתחת לטבור, בכל החלק הזה, מלכות דאין סוף נשארה ריקנית. כלומר, מטרת הבריאה עוד לא מומשה - מלכות דאין סוף, עדיין לא יכולה למלא את עצמה לגמרי, אלא רק חלקית.