חומר הבריאה

דיברנו על כך, שכל החומר של הבריאה, של המציאות, זה רצון לקבל - רצון ליהנות. והרצון הזה נברא מלמעלה, על ידי רצון הבורא להנות. החומר הזה - הרצון לקבל, שנקרא כלי, נברא על ידי האור. גם בעולמות הרוחניים, וגם בעולם שלנו, אין שום דבר חוץ מרצון ליהנות. בעולמות רוחניים, הרצון הזה מקבל כל מיני צורות, וכך גם בעולם שלנו: הרצון ליהנות מקבל צורות של מחשבה, של רצון, של כוח, של דברים שאנחנו מרגישים אותם פחות או שמרגישים יותר. כלומר, הרצון הזה נמצא בכל רמות המציאות, גם בכוחות, ברצונות ובמחשבות, וגם ברמות נמוכות יותר, של הדומם, הצומח והחי. בדרגת הדומם הוא מצוי בתאי החומר, שנמצאים רק בקיום של עצמם; בדרגת צומח, יש לו איזה מן צורת קיום עצמית; בדרגת החי, יש לו תנועות פרטיות, חופשיות. ובדרגת המדבר, כבר יש לו גם הרגשה של עבר, הווה ועתיד.(ראה גם: לינק: שמעתי, מאמר קטו).

חוץ מהבורא, ישנו רק הרצון לקבל. כלומר, כל מה שאנחנו רוצים לדבר עליו חוץ מהבורא, זה רצון לקבל. אם כן, הרצון לקבל, זה כל החומר של הבריאה, מראשה ועד סופה, ואין חוץ מזה שום דבר. והרצון לקבל הזה, מתמלא מאור שבא מן הבורא. הוא יכול להתמלא בשני אופנים:
1) או שהוא יכול למלא את עצמו, בכוונה על מנת לקבל, זאת אומרת, באופן שזה יהיה לתועלת עצמו. ואז, הרצון לקבל נמצא ברמה שנקראת "העולם הזה" - זה מה שאנחנו, ומה שסביבנו.
2) אם הרצון לקבל יכול למלא את עצמו, בכוונה, שהמילוי שלו הוא רק אמצעי לגרום תענוג לבורא, אז בזה הוא נמצא בהשוואת הצורה עם הבורא, שרוצה לגרום תענוג לאדם, וצורת מילוי כזו, נקראת צורה רוחנית, ומי שנמצא בתכונה כזאת, זה נקרא שהוא מצוי בעולם הרוחני.
לפיכך, בעצם, ישנם שני מצבים: מצב של העולם הזה, ומצב של העולם הרוחני; או לקבל לתועלת עצמי, או לקבל לתועלת הבורא. בדרך כלל, שני המעשים האלה מתחלקים כך, שקבלה לתועלת עצמית נקראת עבירה, וקבלה שהיא לתועלת הבורא נקראת מצווה.
האדם, מפני שהוא נברא כרצון לקבל, יכול לקבל בתוך הרצון שלו רק מנה אחת קטנה של תענוג, ובכך הוא נשאר נבדל מן האלוקות, משלמות, ומנצחיות. אך אם הוא עובד, לא לתועלת עצמו, אלא לתועלת הבורא, כלומר, אם אדם לא שקוע בתוך כלים דקבלה שלו, אלא הפוך, עובד על השפעה (הבעיה הזאת, היא בעיה בעצם פסיכולוגית, כי איך יכול להיות שאני אפזר ואני אתן? ואנחנו לא מדברים על דרגות כמו שאצלנו בעולם הזה), אם אדם יוצא מהכלים שלו, אז הוא יכול לקנות במקומם כלים שנקראים כלים מקיפים. ואז, במקום לקבל רק מנה אחת קטנה, שבכך הוא יכול למלא את עצמו, הוא יכול לקבל מילוי אין סופי, בלתי מוגבל, כי הוא כבר לא מוגבל בתוך הכלי שלו, אלא רוכש כלי של כל המציאות. וחוץ מזה, בזה הוא נעשה דומה לבורא, וכשנעשה דומה לבורא, זה נקרא שהוא נעשה כמוהו ממש. זאת אומרת שהאדם מתרומם מדרגת הנברא, לדרגת הבורא, ונעשה בדיוק כמו הבורא.
בינתיים, אנחנו מדברים על זה בצורה מאוד יבשה. לאף אחד מאיתנו אין עדיין הבחנות מה קורה איתנו כשאנחנו עוברים ממצב למצב. המציאות בנויה כך, שהנשמות מתגלגלות, ומשך הגלגולים האלה מתחילים להתגלות בנשמות רצונות לרוחניות. ואז, האדם מתחיל לקבל, לאט לאט, הרגשה שקיימים חסרונות שהם לא בדיוק לעולם הזה, ובצורה כזאת, דוחפים אותו לרכוש מסכים.