חזרה כללית

למדנו שמלכות הולכת ומתקנת את עצמה.
את אותה המלכות דאין סוף, אנחנו מחלקים לשלושה חלקים: בחלק הראשון זה ארבע בחינות דאור ישר, שהיו קודם, שמהבורא יצא אור, ובנה: בחינת שורש, א', ב', ג', ד'. רק שעכשיו, אנחנו מכנים אותם: כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. חמישה חלקים. אח"כ מתחילה להיות מלכות עצמה. ועכשיו היא חושבת: איך היא יכולה לעבוד כך, שקבלת האור לא תביא לה בושה, אלא היא תהיה על מנת להשפיע. לכן היא עובדת עם המסך.
מה זאת אומרת מסך? כוח התנגדות, שאני אהנה רק בתנאי שאני מהנה לבעל הבית. בא אור, ואז, קודם כל, כמו במשל של בעל הבית והאורח, דוחים את האור בחזרה. דחיית האור היא סימן לכך שאני לא מקבל אור להנאתי. אחר כך עושים חשבון: כמה אני יכול לקבל על מנת להשפיע. ואז מחליטים, ולאחר מכן מקבלים, עד לאיזה גבול מסוים.
האור שבא, נקרא אור ישר. האור שמחזירים אחורה, נקרא אור חוזר. האור שנכנס פנימה, נקרא אור פנימי. מפני שלא לוקחים את כולו, יוצא לנו, שאור ישר = אור פנימי + אור מקיף. יש כאן עוד אור, שנשאר מבחוץ, והוא חוזר ולוחץ, הוא רוצה להיכנס ולמלא את החלק שנשאר ריק. החלק הזה שנשאר ריק, מיועד לאותו עודף האור שלא נכנס.
אנחנו לומדים על מלכות דאין סוף, על איך שלאחר צמצום א' היא מתחילה לקבל על מנת להשפיע, על ידי המסך. אז היא קיבלה 20% אור פנימי, ו-80% נשאר לה ריק. (המספרים האלה זה פשוט בשבילנו, בשביל שיהיה לנו קצת מובן על מה מדובר). 80% נשאר ריק, וכנגד זה 80% נשאר ריק מבחוץ, ואז 20% אור פנימי, ו-80% אור מקיף, לוחצים על המסך, שמגביל, ולא נותן לאור להתפשט יותר .
המקום שבו נעשה גבול בהתפשטות האור בתוך הפרצוף נקרא "טבור". וכל המלכות נגמרת במקום שנקרא "סיום". המסך עומד במקום שנקרא "פה". כבר למדנו, שהחלק הזה, שבו אנחנו עושים חשבון, נקרא "ראש", החלק שמקבל נקרא "תוך", והחלק שנשאר ריק נקרא "סוף". כל המבנה הזה נקרא "פרצוף".
מהפה ועד לסיום הפרצוף, זה בעצם אותה המלכות דאין סוף, רק שעכשיו, על ידי הראש, היא חושבת: "כמה אני יכולה לקבל, עם המסך, על מנת להשפיע לבעל הבית. שכאילו אני אתן תענוג לבעל הבית, ולא בעל הבית לי." היא עושה חשבון, כמה עכשיו היא יכולה לקבל כדי להשפיע, ובגלל זה היא לא יכולה לקבל 100% על מנת להשפיע, אלא רק 20%.
אז מפה עד הסיום זה אותה מלכות. רק שעכשיו נתווסף לה ראש, ועכשיו היא חושבת, עושה חשבון לפני שהיא מקבלת. בגלל זה למלכות דאין סוף לא היה ראש. היא קיבלה כל מה שהיה, בלי שום חשבון. עכשיו, מהחשבון שהיא עושה לפני שמקבלת, בעצם יוצא לה ראש.
מה קורה הלאה? למדנו, שעל המסך שעומד בטבור היה לחץ משני האורות האלה, וזה נקרא "ביטוש פנים ומקיף" במסך שמגביל את קבלת האור. כתוצאה מזה, מלכות מחליטה שהיא לגמרי לגמרי מסתלקת מקבלת האור; כמו שהיא קיבלה אותו, עכשיו היא מגרשת אותו, וחוזרת למצב, כמו שהיה מקודם.
ואז כמו שמלכות קיבלה חמישה אורות בפנים, בתוכה, עכשיו היא מגרשת חמישה אורות בחזרה. למלכות נכנס אור מבחינות ד', ג', ב', א', שורש. ועכשיו יוצאים אורות, בחזרה. הם יצאו ממש כמו שהם נכנסו. יש חוק כזה בטבע: מי שנכנס אחרון - יוצא ראשון. ככה זה.
מה הסיבה לכך שהאורות יוצאים? מלכות מחליטה שהיא לא רוצה להישאר בצורה כזאת. אם היא נשארת באותה הצורה, היא מגלה שהאור הפנימי והאור המקיף לוחצים עליה. הם אומרים לה: "אם את נשארת כך, את לא מגיעה לגמר התיקון. את לא עושה שום דבר, ובצורה כזאת, ודאי שלא כדאי לך להישאר." אז מה היא יכולה לעשות?
- או לקבל לתוכה את האור, אבל אז, אם היא תמשיך לבפנים, הקבלה הזאת תהיה על מנת לקבל. וכבר מקודם, היא החליטה שעל מנת לקבל היא לא עושה, היא החליטה שהיא עושה צמצום, והיא לא יכולה להפר את החוק, להפר את ההחלטה שעשתה מקודם, ולכן, האפשרות לקבל לתוכה את האור, בשבילה, זה פשוט לא בא בחשבון.
- או להישאר ככה. אבל היא לא יכולה להישאר בצורתה הנוכחית, כי אז מטרת הבריאה לא תתבצע.
ואז נשאר רק דבר אחד - להזדכך. חזרת המסך לפה דראש נקראת "הזדככות". ואז, האורות מסתלקים, והמצב חוזר כביכול לקדמותו, למצב בו ישנם: ראש, וגוף שאינו מחולק לתוך ולסוף, אלא פשוט גוף. (איור 3, B).

למדנו גם, שהאורות שמתפשטים בתוך הפרצוף ממעלה-למטה נקראים טעמים, והאורות שמסתלקים מן הגוף נקראים נקודות. כשהפרצוף כבר הזדכך ונשאר ריק, אז מה שנשאר מהטעמים, הרשימות, נקראות תגין. ומה שנשאר מהנקודות נקרא אותיות. אז ישנם טעמים ונקודות, שזה אורות שנכנסים ויוצאים, ויש את הרשימות מהם, שזו קצת הארה שנשארת בפרצוף. נגיד שזה כמו, שלקחתי כוס חלב, שתיתי, ואחרי זה נשאר קצת, קצת צבע לבן כזה, משהו נשאר, איזו מן הארה קטנה נשארת בכלי..., אז מה שנשאר מאורות דטעמים זה תגין. ומה שנשאר מאורות דנקודות זה אותיות, ואותיות הן בעצם הכלים.
למה? כי אותיות זה רשימות מהסתלקות האור. זה שהיה לי אור כל כך טוב, והייתי חייב להתפטר ממנו, זה החסרון שאחר כך אני ארצה להביא את האור הזה בחזרה. לכן דווקא האותיות נקראות כלים, ולכן, על ידי האותיות אנחנו מקבלים את האינפורמציה הכי ברורה וקרובה אלינו. כך נעשה הפרצוף הראשון, כלומר, המנה הראשונה שקיבלה מלכות דאין סוף, אחרי הצמצום, והמנה הזאת נקראת גלגלתא.