בינה - אמא

עכשיו אנחנו נתחיל ללמוד משהו מאוד מיוחד.
אנחנו למדנו על ד' בחינות דאור ישר. נזכיר שוב - מהבורא יוצא אור, ובונה את בחינה א'. בחינה א', שנקראת חכמה, התמלאה עם האור, ולכן, אחר כך היא לא רוצה לקבל את האור, ואז היא נקראת בינה. בינה לא רוצה לקבל את האור כי היא הרגישה את תכונת האור, שהוא משפיע, ואז היא רוצה להיות כמוהו. מה עושה בינה? היא אומרת: "אני אקבל קצת, כך שזה יהיה, כהשפעה לבעל הבית, ובזה אני אהיה דומה לו." וזה נקרא, בחינת ז"א, בחינה ג'. ואחר כך, מלכות מקבלת את הכול.
אנחנו רואים, שלמעשה, כל ההחלטות מתבצעות בבינה. בינה רוצה להיות כמו הבורא, כמו בעל הבית (זכרו את הדוגמה שלמדנו, על בעל הבית והאורח). מתוך כך שבינה רוצה להיות דומה לבורא, היא הולכת ומקבלת ובונה את הזעיר אנפין. כלפי בינה - ז"א נקרא בן, בינה עצמה נקראת אמא, וחכמה נקראת אבא.
לאט לאט אנחנו נתחיל לראות איך הכול מתיישב בעולם הזה, ונותן בו את כל הההבחנות שקיימות בנו. ההוויה שלנו, הפנימיות שלנו, וגם כל מה שבינינו, זה הכול תוצאה של הכוחות שיורדים, יורדים, ויורדים, ונותנים בעולם הזה את החומר ואת תכונותיו.
מכאן, שבינה, מתוך כך שרוצה להיות דומה לבורא, היא האחראית לבניית כל המערכת שתחתיה. היא חושבת איך לבנות את הזעיר אנפין, ואחר כך את המלכות. ואיך מלכות שתקבל כל האור כדי להשפיע, היא בעצם תוצאה של הבינה. בינה רוצה לתת כמה שיותר, לעשות את המכסימום כלפי הבורא. איך ניתן לעשות זאת? אם היא תקבל ממנו, בכך, היא בעצם תתן לו את המכסימום. אז אפשר להגיד, שמלכות היא בעצם תוצאה מהבינה. בינה מולידה את המלכות, ולכן, גם מלכות וגם ז"א נקראים "בנים" כלפי בינה. (איור 5).