ספירות בז"א
אנחנו מחלקים את הפרצוף לכמה חלקים: לראש, לתוך ולסוף. התוך והסוף ביחד – זה גוף. בראש יש חמישה חלקים. בתוך ובסוף יחד, בגוף, יש חמישה חלקים. ואפשר גם לחלק את התוך לחמישה, ואת הסוף לחמישה. ישנם הרבה צורות של התחלקות הגוף והראש.
בינתיים הכי נכון לחלק את הגוף כך: שלוש הספירות כתר, חכמה, בינה - זה הראש. חסד, גבורה, ת"ת (תפארת) - הן הספירות של תוך. נצח, הוד, יסוד, מלכות - הן הספירות של הסוף. מהן הספירות האלו?
ישנן הבחינות: שורש, א', ב', ג', ד'. ישנן גם הספירות: כתר, חכמה, בינה, ז"א ומלכות. ההתחלקות לעשר ספירות נובעת מכך שכתר זה ספירה אחת; חכמה זה ספירה אחת; בינה זה ספירה אחת. אבל ז"א הוא 0.6. ומלכות היא גם ספירה אחת. למה ז"א הוא 0.6, ולא ספירה מלאה? מפני שז"א נולד מבינה - אין לו ראש, אין לו כתר, אין לו חכמה ואין לו בינה. הוא לא מחליט שום דבר. בינה מחליטה שהיא רוצה לבצע פעולה, שנקראת זעיר אנפין. ולכן זעיר אנפין נקרא כך – קטן, כי הוא רוצה קצת חכמה. ומי מחליט שהוא רוצה חכמה? בינה. הוא בעצמו לא מחליט שום דבר. אחרי בחינת זעיר אנפין, שהוא לגמרי לא-עצמאי, נולדה המלכות שהיא עצמאית, שהיא רוצה לקבל, ולמלא את עצמה, וליהנות.
כל הספירות האלו, אחר כך נכללות אחת מהשניה, ויוצא לנו, שבכתר ישנן כל יתר ההבחנות (עשר ספירות), ובחכמה יש את כל יתר ההבחנות, וכך גם בבינה. אבל בז"א יש רק שש הבחנות. חסר לו: כתר, חכמה, בינה, ומלכות. ובמלכות יש לנו שוב את כל ההבחנות. (איור 7).
כדי להדגיש שז"א הוא קטן, אנחנו לא סופרים: 10, 10, 10, 6, ו-10. אלא כדי לקצר את השפה, אנחנו סופרים כך: כתר, חכמה, בינה, ז"א ומלכות, ואנחנו אומרים שלכל אחד מהם יש 1, במקום 10. אבל על ז"א, אנחנו אומרים שיש לו 6. במקום 0, אומרים שיש לו 6. סתם כדי להדגיש שהוא קטנטן.
מה יש בזעיר אנפין? ז"א כלול גם הוא מכתר, חכמה, בינה, אבל הם נמצאים אצלו - לא כדי לחשוב, אלא כדי להבין את הפקודה שבינה נותנת לו. אזי במקום כתר יש לז"א משהו קטן, שנקרא חסד; במקום חכמה, יש לו משהו קטן שנקרא גבורה; במקום בינה, יש לו משהו קטן שנקרא תפארת. הוא (ז"א) בעצמו נקרא נצח, ומלכות שנמצאת בתוכו נקראת הוד.
הואיל וז"א כלול מכל חמשת החלקים האלה, יש לו משהו שעושה סיכום של סך כל החלקים שבו, וזה נקרא יסוד. (איור 8). אם כך, בז"א יש שש ספירות או ו"ק, ו"ק זה ו"ו קצוות - שישה חלקים.
עכשיו אנחנו יכולים להבין מדוע חילקנו את פרצוף גלגלתא לעשרה חלקים (ראה איור 6): כתר, חכמה, בינה, הם כולם ראש. אחר כך חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, זה יתר הספירות.
אני חוזר שוב על העניין הזה. בדרך כלל, הפעם השנייה יכולה להיות יותר מובנת.
אז שוב, יש את ההבחנות: שורש, א', ב', ג', ד'. במקומם אנחנו אומרים: כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. ז"א כלול משש: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. החסד שלו דומה לכתר; הגבורה דומה לחכמה; תפארת דומה לבינה; נצח דומה לז"א; הוד דומה למלכות, והיסוד זה סך הכול. הסך הכללי של כל חמש הספירות הקודמות.
ז"א הוא קטן. נגיד, שיש בו חלק קטן מאוד מכתר, כמו כתר, שנקרא חסד; חלק קטן מאוד מחכמה שנקרא גבורה; חלק קטן מאוד מבינה שנקרא תפארת. כלומר, ז"א זה פרצוף כמו כל הפרצופים, רק בצורה קטנה יותר. ויוצא לנו, שאם אנחנו לוקחים מבנה כלשהו של פרצוף רוחני, זה יכול להיות כל המציאות, או שזה יהיה החלק הקטן ביותר שבו, זה לא חשוב, יש בו תמיד עשר ספירות, שכותבים אותם כך: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
כתר, חכמה, ובינה (כח"ב) בדרך כלל נקראים ג"ר, ג' ראשונות. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות נקראים ז"ת, ז' תחתונות. חסד, גבורה, תפארת (חג"ת) זה כמו: כתר, חכמה, בינה, ולכן, אנחנו מחשיבים אותם, לחלק מיוחד. אם אתם זוכרים, כך חילקנו את הגלגלתא: כח"ב נקרא אצל הגלגלתא, ראש. חג"ת נקרא אצלה תוך, ונהי"מ נקרא אצלה סוף. למה? כי כך החלקים מתחלקים לפי התכונות שלהם.
איפה גלגלתא יכולה לקבל עמ"נ להשפיע? במקום שבו היא באמת דומה להשפעה – דומה לכתר, חכמה, בינה. אבל איפה היא לא מסוגלת לקבל עמ"נ להשפיע? בכלים הכבדים שלה, בכלים העבים שלה: נצח, הוד, יסוד, מלכות. אין בזה שום דבר מיוחד, זו פשוט חלוקה של כל פרצוף ופרצוף. אין חלוקות נוספות. אבל העניין של ז"א, הוא עניין דק מאוד. תצטרכו לחשוב על זה, להתרגל אליו, ואחר כך תבינו.
כאמור, מהיכן זה נובע? מתוך כך שבינה דאור ישר, החליטה שהיא רוצה להמשיך קצת חכמה בשביל בעל הבית, ומה שהיא המשיכה נקרא זעיר אנפין. למה בחינה ג' יצאה קטנה, ונקראת זעיר אנפין? מפני שבינה היא זו שהחליטה, ולא היתה החלטה בתוך בחינה ג' עצמה. אלא בחינה ב', בינה, לא רוצה לקבל, היא רוצה רק להשפיע, ואחר כך מתוך זה שהיא רוצה להשפיע היא מחליטה שאולי היא תלך ותקבל קצת, ואז יוצא ז"א, יוצאת הבחנה כזו, שהיא פשוט, רק תוצאה מההחלטה של הבינה, ויש בו, בז"א, רק תוצאה מהעליון. העליון מחליט הכול, ובו זה מתבצע.
לכן, אין לז"א מקום שבו עושים חשבונות. אין לו כתר, חכמה, בינה. אלא יש לו רק חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. זה שיש לו את הספירות האלו, את החלקים האלה, זה אומר שיש לו קצת שכל, כמו בקטן – יש בו שכל רק כדי להבין מה הגדול אומר, ומה הגדול דורש. אז במקום להגיד שיש בתוך ז"א כתר, חכמה, בינה, אנחנו אומרים שיש בו חסד, גבורה, תפארת.