שיטת לימוד הקבלה

יש כמה דברים ברוחניות שכשלומדים את הרוחניות, אך עדיין לא נמצאים בהרגשתה אז קשה לנו מאוד להבין אותם, ולפעמים זה אפילו בלתי אפשרי. בכלל, לגבי מה שאנחנו לומדים בחיים שלנו: אם אנחנו לומדים על דברים שנמצאים לפנינו, אז יש לנו משהו להיאחז בו, ישנה אפשרות לתאר לעצמנו, לדמיין, להשוות עם כל מיני דברים.
אבל כאן, אנחנו לומדים על דברים נעלמים. היום אתה לומד, ומחר - הכול נעלם, כאילו לא למדת כלום. אתה רוצה לתפוס את זה, להבין, אבל אתה לא יודע ממה להתחיל, איפה נקודת האחיזה. ככה זה, עד שאדם לא מקבל הרגשה רוחנית מינימלית. ההרגשה הרוחנית הקטנה ביותר כבר כלולה מעשר ספירות, ויש שם את כל האלמנטים של כל המציאות, ואז כבר הכל מתחיל להיות ברור, והכל מסתדר. אבל עד אז, זה ממש בחושך. אתם תשמעו שוב ושוב, והכול יעלם ממש כלא היה. אבל בלי שתלמדו, ובלי שתשקיעו בזה המון כוח - לדעת, ולהבין, ולשרטט, בלי זה אתם לא תגיעו. כי היגיעה, היא בעצם מזמינה את האור המקיף. קראנו על זה באות קנ"ה בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שם הוא כותב, שבזמן שאדם לומד קבלה הוא מעורר על עצמו אור מקיף.
אור מקיף זה האור שנשאר מבחוץ ולא ממלא אותו. אז בעצם, סביב הנשמות שלנו יש 100% אור מקיף, כי אין לנו אור פנימי. איך אפשר לעורר אותו שיאיר לי חזק יותר? רק על ידי זה שאני ארצה אותו. איך אני ארצה אותו? רק על ידי זה שאני מתחיל ללמוד כך. מי שלא חוזר על החומר, לא מעורר על עצמו אור מקיף.
זה נכון, שאדם שמתחיל ללמוד נמצא באיזה מן עירפול. זה טבעי, דווקא מפני שאין לו שום התקשרות עם הרוחניות, והוא מאוד מבולבל, ועוד לא יודע איך לסדר את עצמו עם הרוחניות, באיזה קשר, איך להיות שייך, ולא שייך. זה נורמלי לגמרי. אבל התקופה הזאת יכולה להימשך חודשים, או יכולה להיגמר אחרי שבועות אחדים, שוב - זה תלוי רק ביגיעה.
אל תפחדו להתבלבל, אל תפחדו ללכת כמה ימים, מבולבלים כאלה, שכאילו אתם לא יודעים איפה אתם ובאיזה עולם אתם נמצאים. זה בסדר. זה יסתדר, ויעבור מהר, ואז אתם תראו שאתם יכולים לחיות בשני העולמות יחד, ולהרגיש את כל המציאות, העליונה והתחתונה, ביחד, וממש לעכל את כל הדברים. אבל הדרך לזה, היא רק בעזרת יגיעה.