על לימוד הקבלה

הלימוד שלנו מתחלק לכמה שלבים: ◊ השלב הראשון, זה כשלומדים ולא מבינים בכלל איפה נמצאים. ◊ בשלב השני, לומדים, אולי מבינים קצת איפה שנמצאים, אבל לא מבינים מה לומדים. ◊ ואחר כך לא מבינים בשביל מה לומדים.

אני אומר ברצינות: האדם מבולבל מפני שהוא נמצא בעולם הזה. וכל החושים, וכל הרצונות, וכל המחשבות, וכל מה שיש בו, זה מהעולם הזה. גם מה שעובר בתורשה, וגם הניסיון שרוכשים, וכל החושים שלנו, וכל הגוף שלנו, הם כולם מן העולם הזה.

וכאן, בחוכמת הקבלה, מדובר על משהו שכביכול לא קיים, כלפינו. אמנם שהמקובלים כותבים, אבל מה הם רוצים – את זה אנחנו לא מסוגלים לדמיין. אין לזה שום דוגמא. וככה זה יהיה, עד שהאדם יכנס בפועל לרוחניות, לעולם העליון, עד שיתחיל להרגיש מציאות-על.

לא יעזור כלום. אתה יכול לקרוא את החומר הזה אלף פעם, לדעת בעל-פה את כל מה שכתוב, להתפלפל בדברים האלה, אבל זה יהיה לגמרי מנותק ממך, כלומר מהמציאות. למעשה, אתה שואל: "איך אני יכול לאמץ את כל הדברים האלה, ולהתחיל ממש לעבוד במה שאני קורא. כלומר, אני קורא שככה עושים, וככה מסתכלים, וככה מרגישים; נו, אז איפה זה?" זהו השלב הבא.

בעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, באות קנ"ה, שמתוך זה שלומדים ולא מבינים כלום, אבל משתוקקים להבין, כלומר משתוקקים להשיג מה שלומדים, בכך אנחנו מעוררים עלינו אור מקיף. אור מקיף זה אותו אור, זה אותו שפע רוחני, שאם אנחנו נרכוש מסך, הוא יכנס בתוכנו. כלומר, אם אנחנו נגיע לרוחניות, זה יכנס בנו. ובינתיים - ישנו מקור עליון, שאליו אנחנו כביכול שואפים להגיע - נתנו לנו רצון לזה. במצבנו הנוכחי, לפני שאנחנו מגיעים אל המקור העליון הזה, מגיע אלינו, כלומר למקומנו, אור מרחוק, אור רוחני, שנקרא אור מקיף. הוא מקיף מפני שהוא עוד לא יכול להיכנס פנימה, לתוכנו. לכן הוא נקרא מקיף ולא פנימי - הוא כאילו עוקף אותנו, וכל הזמן משחק איתנו, בלהכין אותנו לבאמת להרגיש אותו בצורה פנימית.

בהכנה הזאת יש מספר שלבים. עד שאדם עובר את מה שנקרא "מחסום". מחסום זה שאדם כבר עובר למצב, שמתחיל להרגיש את הרוחניות בפועל, באופן אקטיבי, ממשי, בחושים שלו. לפני כן, ישנה תקופה של הכנה - זמן ההכנה. על זמן ההכנה, בעל הסולם אמר, שזה כמו שנותנים לילד לכתוב על לוח עםגיר. פעם הנייר היה יקר, אז נתנו לכתוב עם גיר על לוח, ורק כשהילד ידע לכתוב יפה, אז נתנו לו קצת נייר, וככל שכתב יותר יפה אז נתנו לו עוד נייר, ומחומר יותר משובח. אז בעל הסולם אומר שכך זה בקבלה. זמן ההכנה שלנו, הוא זמן בו אנו לומדים את עצמנו, ומהאור המקיף אנחנו גם לומדים קצת מהי רוחניות, וכמה אנחנו מנוגדים לה.

בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אנחנו צריכים את זה, כדי פשוט, להגיע למצב שבו אנחנו נדע, בצורה הבטוחה והברורה ביותר, שאנחנו נמצאים רק בחומר הרצון לקבל על מנת לקבל - בחומר שאף פעם לא יכול להיות קשור לרוחניות, בתכונות ההפוכות מרוחניות. שנדע שאנחנו לא יכולים להתעלות מעל לחומר שלנו, ולהיות שייכים לנצח ולשלמות. את כל הדברים האלה אנחנו משיגים מתוך הניגודיות שאנחנו מרגישים בין האור המקיף לעצמנו, לכלים שלנו, לרצונות שלנו.

אם אדם נותן יגיעה בכמות ואיכות מספקת, אז הוא מגיע למצב, שהוא 'נשבר'. יש לפני כן כל מיני משברים, יאושים, נפילות, אנשים עוזבים, וחוזרים. זו דרך שאורכת לפעמים שנים, ולפעמים היא יכולה להימשך גם עשר שנים. כן, עשר שנים, וזה רק עד למחסום. אתה חושב שמהיום למחר, אתה תכנס לרוחניות? אז אני אומר לך: "לא, אדוני. יש לך חיים, ובתוך החיים האלה, אתה צריך להסתדר ולהגיע באמת למצב הטוב ביותר. אתה מסוגל לכך - אבל רק בתנאי שאתה משקיע."

בתחילת ההקדמה לתלמוד עשר הספירות בעל הסולם כותב, שבאמת אדם, במאמץ אדיר ממש, יכול להגיע לרוחניות תוך שלוש עד חמש שנים. זאת אם הוא באמת נותן באמת יגיעה בכמות ובאיכות, בצורה מספקת. אבל אני אומר מראש, שהדבר הזה הוא כמעט בלתי אפשרי. אלא, זה לוקח עוד כמה שנים נוספות, ואז האדם מתחיל להרגיש בפועל את מה שאנחנו לומדים. אבל תאורטית, במקרה הטוב, שלוש שנים זה מספיק.

שוב, בשביל מה אנחנו צריכים את שלוש השנים האלו? כדי לבדוק את עצמנו, בכל העבודה שלנו, בכל הפעילות שלנו כלפי הרוחניות, ולגלות אורות מקיפים בעוצמה כזאת, שהיא כנגד כל הרצונות וכל התכונות שלנו, כך שנדע בבירור שכל הרצונות שלנו הפוכים לחלוטין מתכונותיו של האור המקיף. זה כנגד זה, זה מתאים, רק בהפכיות הצורה.

מדוע אנחנו צריכים יגיעה מספקת בכמות ובאיכות?

בכמות – המשמעות היא שאנחנו נגלה את כל הרצונות שלנו, כלפי כל התכונות של האור המקיף.

ובאיכות - שכל התכונות של האור המקיף יתגלו לנו בצורה הברורה והנעלה ביותר, כנגד כל התכונות הזִיפתיות, הגרועות ביותר, שבתוכנו. שהיא הקוטביות המכסימלית, בכל הרצונות ותכונות שלנו, כלפי האורות המקיפים.

אם זה מתגלה לאדם, אז הוא מגיע למצב שנקרא "אנחה". כמו שכתוב ביציאת מצרים "וייאנחו בני ישראל מן העבודה" (שמות ב', כ"ג). במצב הזה האדם צועק, שהוא לא מסוגל לכלום, ואז הוא זקוק לקשר עם הבורא - וזה בעצם, מה שצריך להיות.

כניסה לרוחניות משמעה התקשרות עם האלוקות. אתה לא יכול סתם להיכנס לאיזשהו מקום, ששם אתה מרחף בין המלאכים, ומסתובב בחופשיות, או משהו כזה. העולם הרוחני פירושו, שאתה מתקשר עם הבורא, שאתה נמצא איתו בהתקרבות, בקשר, בדו-שיח. ולמעשה, זה קורה רק לאחר שאדם ממש מיואש מכוחות עצמו, ורואה שהוא לא מסוגל להיכנס לרוחניות. ואחר כך על ידי תפילה, על ידי צעקה לבורא שהוא לא מסוגל, שובר האדם את המחסום, ונכנס לרוחניות. אז, כבר מתחיל להיות מצב אחר. מאותו מצב והלאה, הוא כבר נמצא במה שקרוי היכל המלך, ושם כבר יש דרגות של התקרבות אל גמר התיקון, אל הפסגה, אל מטרת הבריאה. הדרגות שם מתחלקות לששת אלפים שנה, שהן ששת אלפים דרגות. והאדם כל הזמן מתקרב ומתקרב. אנחנו לומדים על כל זה בתלמוד עשר הספירות.

האדם צריך משך חייו לעבור את כל השלבים האלה: גם את זמן ההכנה, וגם את זמן ההליכה הזו, בעולם הרוחני, עד לפיסגה. לפי ההגדרה בספר "מתן תורה" במאמר "מהותה של חוכמת הקבלה", כותב בעל הסולם, ש חכמת הקבלה זה "גילוי אלוקותו לנבראיו בעולם הזה" - לא עוד מאה ועשרים שנה, שם באיזה מקום אחר ובאיזה מצב אחר, או משהו כזה, אלא בעולם הזה. כלומר, בלימוד חוכמת הקבלה אנחנו לומדים שיטה לגילוי האלוקות, לנו, כאן. פשוטו כמשמעו.

שאלה: איך עושים את זה הכי מהר, איך אני יכול להאיץ את זה?

תשובה: ברור שההתקרבות המועטה והאיטית ביותר לבורא, היא כשלא עושים כלום. זה נקרא דרך היסורים.

מהי דרך יסורים? כשאדם לא פועל בכלום, כדי לקרב את עצמו לרוחניות. ואז, כדי לכוון אותו לרוחניות, וכדי לקרב אותו לרוחניות, הבורא שולח לו יסורים. כלומר, הבורא נותן לו מכות, מגלה לו חסרונות, ועל ידי זה האדם חייב לרוץ, לברוח מהיסורים. הבורא נותן לאדם, באופן מדויק, יסורים כאלה, שיכוונו את האדם לברוח למטרת הבריאה.

במידה שבה אנחנו משתמשים באור מקיף, ומשתוקקים בעצמנו להגיע למטרת הבריאה, אז אנחנו מאיצים את הדרך שלנו, וכך כל הזמן המקל כאילו מאחר ולא מספיק להכות בנו. זה נקרא ש"ישראל מקדשים (מזרזים, מקצרים) את הזמנים"או ש"ישראל מעל כוכבים ומזלות". זאת אומרת, ניתנת לנו האפשרות ללכת בדרך שנקראת דרך תורה, דרך האור, דרך אורה. להימשך קדימה על ידי האור, ולא להרגיש את היסורים.

אבל באמת, שוב, זהו רק אידיאל. מתוך ניסיון אומר לך, שזה כמעט בלתי אפשרי, אלא ודאי שיש כך וכך. לא תמיד אדם יכול לרוץ קדימה, יש לו נפילות, נותנים לו כישלונות, שירגיש מה כך ומה כך. לכל דבר יש מקום. אבל בכל מקרה, כאן בעצם הבחירה שלנו - בין דרך תורה לדרך יסורים. אני יכול להאיץ את עצמי עד כדי כך, שתוך שלוש שנים אני אגיע לרוחניות, ושם כבר כל המושגים הם מעבר לזמן, אז אי אפשר להגיד, "תוך כמה זמן". זאת אומרת, שהכול תלוי בנו.

מה זאת אומרת "שהכול תלוי בנו"? על ידי מה האדם יכול להגביר את האור המקיף הזה? זה ברור, שכמה שיהיה אור מקיף גדול יותר, כך אדם ימשך יותר למטרה, כי משם האור המקיף יורד אליו. אך על ידי מה אני יכול להשתוקק יותר לאור המקיף? על ידי החסרון אליו. איך אני ארצה יותר את מטרת הבריאה, כלומר, בדיוק את אותה מטרה, שהיא המטרה האמיתית, ולא זו שנראית לי כמטרה? אז יש שלוש סיבות להגדלת הרצון לאור המקיף, למטרת הבריאה:

£ ספרים נכונים - כלומר, רק ספרים שמדברים בצורה נכונה ומדויקת, שמתאימה לנשמות שלנו. יש בזה הבחנות רבות. הספרים הנכונים לדורנו הם: ספר הזוהר, כתבי האר"י, והפירושים של בעל הסולם על שניהם. בעל הסולם כתב את פירוש "הסולם" לספר הזוהר, ועל כתבי האר"י הוא כתב את "תלמוד עשר הספירות". בעצם, יוצא, שאנחנו לומדים את כתבי בעל הסולם.

£ רב - מי שיכול להוביל אותך בדרך למטרה.

£ קבוצה - שיהיו סביבך אנשים, שישתוקקו בדיוק לאותה מטרה, איתך בכפיפה אחת, ושתהיו עד כדי כך מקושרים יחד, שתהיה התכללות הרצונות. לדוגמא, נגיד שעכשיו יושבים ולומדים איתך חמישים איש. אם היית נכלל איתם, אז היית מקבל מהם, לפי חשבון רגיל, עוד ארבעים ותשע רצונות חוץ מהרצון שלך. ואז, היית משתוקק לאור המקיף פי חמישים יותר ממה שאתה משתוקק עכשיו. זאת אם נניח שלכולם יש אותו רצון. אך לפי חשבון רוחני, זה הרבה יותר מזה, כי כדי לבטל את עצמך ולהיות קשור למישהו אחר, אתה עושה מאמץ יותר מהרצון שלך, הרבה יותר. אז על ידי זה, על ידי היגיעה שלך להתקשר עם מישהו, אתה יוצר בסופו של דבר כלי, רצון, בעוצמה גדולה בהרבה ממה שיש לך. אז יוצא, שהעניין הוא לא בכך, שאתה מוסיף לרצון שלך, את הרצון שלו. אלא חוץ מהרצון שלך ושלו, אתה מוסיף את היגיעה שנתת כדי להתחבר. והיגיעה הזאת יכולה להיות פי אלף מהרצון שלך והרצון שלו. אז אתה מבין, להתקשר עם חמישים איש, שיהיה כוח להתקשר, ושבאמת תוכל להתקשר, אתה בונה בזה כלי, שהוא פי מיליארדים יותר גדול מהכלי שלך. ואז אתה יכול, פשוט להגיע להישגים מהירים ואדירים.

זאת אומרת, שקבוצה, רב, וספרים זה בעצם כל מה שאדם צריך כדי להגיע למטרה. וזה מה שאנחנו עושים כאן.