השורש
הדבר הראשון שהנברא חייב להשיג כדי להידמות לבורא הוא סביבה נכונה שתאפשר לו להתפתח. הסביבה הזו נקראת "עולמות".
בבחינה ד' הנברא מתחלק לשני חלקים – עליון ותחתון. חלקו העליון יוצר את העולמות, וחלקו התחתון יוצר את התוכן שלהם, את כל מה שנמצא בתוך העולמות האלה. באופן כללי, אפשר לומר שהעולמות עשויים מרצונות שאליהם המסך הרשה לאור להיכנס לבחינה ד' – כי אלה רצונות מתוקנים עם כוונה לתת לבורא, ותוכן העולמות עשוי מרצונות שאליהם המסך לא הרשה לאור להיכנס – כי אלה רצונות שאינם מתוקנים עם כוונה לתת לבורא. כשהמקובלים כותבים בספריהם על הנברא או על הנבראים, הם מתייחסים בדרך כלל לחלק התחתון שבבחינה ד' – החלק שדורש תיקון.
בתחילת הפרק אמרנו, שתבנית ארבעת השלבים היא הבסיס לכל מה שקיים. לכן גם העולמות מתפתחים באותה התבנית שפעלה בתהליך בריאת הבחינות: אדם קדמון נחשב בחינת שורש לעולמות, אצילות – בחינה א', בריאה – בחינה ב', יצירה – בחינה ג' ועשיה – בחינה ד'. הצד השמאלי של שרטוט 4 מתאר מבט אל תוך המרכיבים של בחינה ד' ואת חלוקתה לחלק עליון (העולמות) ולחלק תחתון (הנברא).
שרטוט 4: הצד השמאלי של השרטוט מתמקד במבנה הפנימי של מלכות, ומראה שהיא השורש של כל העולמות הרוחניים, כמו גם של העולם שלנו (אבל על זה נדבר עוד מעט).
---------------Kabbalearn------------------
עליון ותחתון:
אנחנו כבר יודעים שהבריאה עשויה רק מדבר אחד – מרצון לקבל הנאה ותענוג. לכן המושגים "עליון" ו"תחתון" לא מתייחסים למקומות, אלא לרצונות שאליהם אנחנו מתייחסיםכגבוהים או כנמוכים. במילים אחרות, רצונות גבוהים הם רצונות שאותם אנחנו מעריכים יותר מרצונות שאנחנו מחשיבים כנמוכים. במקרה של בחינה ד', כל רצון שאפשר להשתמש בו כדי להעניק הנאה לבורא שייך לחלק העליון, וכל רצון שאי אפשר להשתמש בו בדרך הזו שייך לחלק התחתון.
כיוון שיש חמש דרגות של רצון – דומם, צומח, חי, מְדַבֵּר ורוחני – כל דרגה עוברת בדיקה מדוקדקת. כפי שמודגם בשרטוט 4, הרצונות שאיתם אפשר לעבוד יוצרים את העולמות, והרצונות שאי אפשר לעבוד איתם (בינתיים) יוצרים את הנברא.
---------------Kabbalearn------------------
אז בואו נעמיק עוד קצת בבחינה ד' ובדרך שהיא עובדת עם המסך. בעצם, בחינה ד' היא אנחנו. אם נבין איך היא עובדת, אולי נלמד משהו על עצמנו.
בחינה ד' – מלכות – לא הופיעה לה משומקום, היא התפתחה מבחינה ג', שהתפתחה מבחינה ב' וכן הלאה. באופן דומה, בנימין זאב הרצל לא נולד כחוזה המדינה. הוא נולד כתינוק קטן וחמוד שהוריו קראו לו בני (או שלא, אבל זה לא ממש משנה). כשגדל והתפתח, הוא עבר כל מיני תחנות בחייו (כמו להפוך למשפטן, לעיתונאי וכדומה) שהפכו אותו למי שהוא היה בבגרותו – חוזה המדינה.
השלבים שעיצבו את הרצל, "הבחינות" הקודמות שלו, לא נעלמו. בלעדיהן הוא לא היה הופך להיות "חוזה המדינה". בדומה להרצל, בכל אחד מאיתנו נמצאות כל הבחינות שאט אט יצרו אותנו. הסיבה שאיננו מבחינים בהן (או מתייחסים אליהן) היא שהרמה הגבוהה והמפותחת ביותר תמיד שולטת ברמות שתחתיה. אך הרמה העליונה לא רק חשה את קיומן של הדרגות המוקדמות, היא אף נבנית עליהן ועובדת איתן.
זו הסיבה שלפעמים כולנו מרגישים כילדים, במיוחד כשפוגעים בנו או 'דורכים לנו על יבלות'. המקומות האלו פשוט לא מכוסים על ידי שכבה בוגרת, והנקודות הרגישות האלה גורמות לנו להרגיש חסרי הגנה ממש כמו ילדים.
המבנה הרב שכבתי הזה הוא שמאפשר לנו בסופו של דבר להפוך להורים. בתהליך גידול הילדים אנחנו עושים שימוש בשלבים הנוכחיים והקודמים שלנו: אנו מבינים את המצבים שעוברים הילדים שלנו כיוון שעברנו מצבים דומים בעצמנו. ואנחנו מתייחסים למצבים האלה עם הידע והניסיון שצברנו לאורך השנים.
אנחנו בנויים בצורה כזו משום שמלכות (ממנה אנו עשויים) בנויה בדיוק באותה צורה. כל השלבים הקודמים של מלכות קיימים בתוכה ועוזרים לקיים את המבנה שלה.
כדי להפוך דומה ככל האפשר לבורא, מלכות מנתחת כל דרגת רצון שקיימת בתוכה, ומפרידה את הרצונות בכל דרגה ודרגה לרצונות שאפשר לעבוד איתם ולרצונות שאי אפשר לעבוד איתם. אבל הרצונות שאפשר לעבוד איתם לא רק ישמשו כדי לקבל על מנת לתת הנאה לבורא, הם גם 'יעזרו' לבורא להשלים את משימתו – להפוך את מלכות לדומה לו.
לפני כמה עמודים אמרנו שכדי לבצע את משימתו להידמות לבורא, הנברא חייב ליצור את הסביבה הנכונה שבה יוכל להתפתח. את זה בדיוק עושים העולמות – הרצונות שאפשר לעבוד איתם. הם "מראים" לרצונות שאי אפשר לעבוד איתם, איך לקבל כדי לתת הנאה לבורא, ובכך עוזרים להם לתקן את עצמם.
---------------Kabbalearn------------------
מכל מה שלמדנו עד עכשיו, אנחנו עדיין לא יודעים מי מחמשת העולמות שעליהם דיברנו הוא העולם שלנו. למעשה, אף אחד מהם הוא לא שלנו. זכרו שברוחניות אין "מקומות", יש רק מצבים. ככל שהעולם גבוה יותר, הוא מייצג מצב של נתינה רבה יותר. הסיבה שהעולם שלנו לא מוזכר כאן בשום מקום היא, שהעולמות הרוחניים הם עולמות של אהבה ונתינה, והעולם שלנו הוא כמונו, עולם של אגו (של רצון לקבל לעצמנו). מפני שהאגו הפוך מנתינה, העולם שלנו מנותק ממערכת העולמות הרוחניים, ולכן המקובלים לא הזכירו אותו במבנה שהם תיארו.
יותר מכך, העולמות הרוחניים לא באמת קיימים, אלא אם אנחנו יוצרים אותם בכך שאנחנו הופכים להיות דומים לבורא. הסיבה שמדובר עליהם בזמן עבר היא שמקובלים שטיפסו מהעולם שלנו אל העולמות הרוחניים מספרים לנו מה הם גילו. אם גם אנחנו רוצים לגלות את העולמות הרוחניים, עלינו ליצור מחדש את העולמות האלה בתוכנו.
---------------Kabbalearn------------------
אנחנו יכולים לתאר את מערכת היחסים שבין העולמות לנברא כמו קבוצה של פועלי בניין שיש בה פועל אחד שלא יודע לעבוד. העולמות מדגימים לנברא איך לעשות כל אחת מהמשימות: איך לקדוח, איך להשתמש בפטיש, בפלס וכן הלאה. ברוחניות הם מראים לו מה הבורא נתן להם, ואיך הם עובדים עם זה בצורה נכונה. כך, בהדרגה, הנברא לומד להשתמש נכון ברצונות שלו, שצפים ועולים מהקטנים ועד לחזקים ביותר.
הרצונות מתחלקים באופן הבא (שרטוט 4): עולם אדם קדמון הוא החלק שאיתו אפשר לעבוד בתוך דרגת הדומם, והחלק התחתון של דרגת הדומם, הנברא, הוא החלק שאיתו אי אפשר לעבוד. למעשה, בדרגת הדומם אין מה לתקן כי אין בה תנועה, היא לא משתנה כי היא לא משתמשת ברצון שלה. דרגת הדומם היא רק השורש לכל מה שיגיע בעקבותיה.
עולם אצילות, הוא החלק שאיתו אפשר לעבוד בדרגת הצומח, והחלק התחתון של דרגת הצומח, הנברא, הוא החלק שאיתו אי אפשר לעבוד.
עולם בריאה הוא החלק שאיתו אפשר לעבוד בדרגת החי, והחלק התחתון שבדרגת החי, הנברא, הוא החלק שאיתו אי אפשר לעבוד.
עולם יצירה הוא החלק שאיתו אפשר לעבוד בדרגת המדבר, והחלק התחתון של דרגת המדבר, הנברא, הוא החלק שאי אפשר לעבוד איתו.
לבסוף, עולם העשיה הוא החלק שאפשר לעבוד איתו בדרגת הרוחני, החזקה ביותר בכל דרגות הרצון, והחלק התחתון של דרגת הרוחני, הנברא, הוא החלק שאי אפשר לעבוד איתו.