בחירת הסביבה הנכונה

למרות שאנחנו לא יכולים לקבוע את תכונות המצע שלנו, אנחנו בהחלט יכולים להשפיע על החיים שלנו ועל הגורל שלנו על ידי בחירת הסביבה החברתית שלנו. במילים אחרות, כפי שהגורם הרביעי הראה לנו, אנחנו יכולים לקבוע את עתידנו באמצעות בניית סביבה שתקדם את המטרות שאנחנו רוצים להשיג.

לאחר שבחרתי את הכיוון שלי ובניתי סביבה שתוביל אותי אליו, אני יכול להשתמש בחברה כזרז שיאיץ את ההתקדמות שלי. אם, למשל, אני רוצה כסף, אני יכול להקיף את עצמי באנשים שרוצים כסף, מדברים על כסף ועובדים קשה כדי להשיג כסף. זה ימלא אותי במרץ לעבוד קשה כדי להשיג אותו, ויהפוך את המוח שלי למפעל לייצור תכניות לעשיית כסף.

דוגמה נוספת: אם אני רוצה לרדת במשקל, הדרך הקלה ביותר לעשות את זה היא להקיף את עצמי באנשים שחושבים, מדברים ומעודדים זה את זה לרדת במשקל. למעשה, אני יכול לעשות יותר מאשר להקיף את עצמי באנשים כדי ליצור סביבה; אני יכול לחזק את ההשפעה של הסביבה הזו עליי בעזרת ספרים, סרטים ומגזינים. בעצם, כל אמצעי שמחזק ותומך ברצון שלי לרדת במשקל – יעבוד.

הכול תלוי בסביבה. אלכוהוליסטים אנונימיים, מרכזים לגמילה מסמים, שומרי משקל – כל אלו משתמשים בכוח הסביבה כדי לעזור לאנשים לשנות מצבים שהם לא יכולים לשנות בכוחות עצמם. אם נשתמש בסביבה שלנו בצורה נכונה, נוכל להשיג דברים שאנחנו אפילו לא מעזים לחלום עליהם. והחלק הכי טוב בסיפור הזה הוא, שאפילו לא נרגיש שאנחנו מתאמצים כדי להשיג אותם.

הרצון לרוחניות איננו יוצא מן הכלל. אם אני רוצה רוחניות ואני רוצה להגדיל את הרצון שלי לרוחניות, אני זקוק רק לחברים, לספרים ולסרטים הנכונים סביבי. הטבע האנושי כבר יעשה את השאר.

אז מדוע אנחנו לא רואים סביבנו את הבהלה לרוחניות? טוב, כי יש כאן קאץ' קטן: אי אפשר להרגיש את הרוחניות עד שנמצאים בה. והבעיה היא, שבלי לראות או להרגיש את המטרה, קשה מאוד לרצות אותה באמת.

אפשר לחשוב על זה כך: כל הרצונות שלנו (מלבד הבסיסיים ביותר) הם תוצאה של איזושהי השפעה חיצונית עלינו. אם אני אוהב לשתות משקאות מוגזים שעשויים בעיקר מצבעי מאכל וכימיקלים, זה מפני שחברים, טלוויזיה, שלטי חוצות, או מישהו או משהו, סיפרו לי או שידרו לי שזהטוב וטעים. אם אני רוצה להיות עורך דין, זה מפני שהחברה יצרה בי רושם שלהיות עורך דין זה דבר משתלם באיזושהי צורה.

אבל איפה בחברה שלנו אני יכול למצוא משהו או מישהו שיאמר לי שלהיות כמו הבורא זה דבר נפלא? יותר מזה, אם רצון כזה בכלל לא קיים בחברה, איך הוא פתאום הופיע בתוכי? האם הוא צץ סתם כך משומקום?

לא, לא משומקום. מהרשימות. זהו זיכרון של העתיד. תרשו לי להסביר (תודה): לפני די הרבה זמן, בפרק 4, אמרנו שהרשימות הן רישומים, זיכרונות שנרשמו בתוכנו כשהיינו גבוה יותר במעלה הסולם הרוחני. הרשימות האלו נמצאות בתת המודע שלנו וצפות בזו אחר זו, וכל אחת מהן מעוררת בנו רצונות חדשים או חזקים יותר ממצבי העבר. ומפני שכולנו היינו גבוה יותר בסולם הרוחני, כולנו נרגיש את התעוררותו של הרצון לחזור אל המצבים הרוחניים האלו, כשיגיע זמננו לחוות אותם. ולכן רשימות הן זיכרונות מהמצבים הרוחניים העתידיים שלנו.

מכאן, שהשאלה לא צריכה להיות למה יש לי רצון למשהו שהחברה לא הציגה בפניי, אלא, עכשיו כשהרצון הזה כבר נמצא בי, איך אני מפיק ממנו את המקסימום? והתשובה לכך פשוטה: התייחסו אליו באותה צורה שבה הייתם מתייחסים לכל דבר אחר שאתם רוצים להשיג – חשבו עליו, דברו עליו, קראו עליו ושירו עליו. עשו כל מה שאתם מסוגלים כדי להפוך אותו לחָשוּב, וההתקדמות שלכם תואץ בהתאמה.

המשנה (פרקי אבות ו', י') – שדרך אגב מתארת את העולמות הרוחניים בדיוק כמו הקבלה רק בשפה שונה – מספרת סיפור מעורר השראה על חכם אחד בשם רבי יוסי בן קיסמא, שהיה המקובל הגדול בדורו. יום בהיר אחד, סוחר עשיר מעיירה סמוכה ניגש לרבי יוסי בן קיסמא והציע לו לעבור לגור בעירו (של העשיר) ולפתוח שם בית מדרש לאנשי העיר צמאי החכמה. הסוחר הסביר שבעירו לא גרים מקובלים, ושהעיר זקוקה למורים רוחניים. אין צורך לומר שהוא הבטיח לרבי יוסי, שכל צרכיו האישיים והלימודיים יטופלו ברוחב לב.

לאכזבתו הרבה של הסוחר, רבי יוסי סירב בתוקף להצעה, ואמר שאין שום סיכוי שהוא יעבור לגור במקום שאין בו מקובלים נוספים. הסוחר המאוכזב ניסה לשכנע אותו ואמר שרבי יוסי הוא המקובל הגדול ביותר בדור, ושהוא לא צריך ללמוד מאף אחד.

הסוחר הוסיף ואמר, שאם רבי יוסי יעבור לגור וללמד בעירם, זה יהיה שירות רוחני גדול, כיוון שבעיר שבה רבי יוסי מתגורר כרגע, כבר נמצאים חכמים רבים, ואילו בעיר שלהם לא. לכן זו תהיה תרומה גדולה לרוחניותו של הדור כולו.

לדברים אלו, ענה רבי יוסי, שאפילו המקובל הגדול ביותר יאבד במהרה את מדרגתו, אם יהיה בחברת אנשים ריקים מחכמה. זה לא שרבי יוסי לא רצה לעזור לאנשי עירו של הסוחר, הוא פשוט ידע שללא סביבה תומכת, הוא יפסיד כפליים – גם לא יוכל ללמד את תלמידיו, וגם יאבד את הדרגה הרוחנית שלו.