עניין שני הקצים
עניין שני הקצים, נראה כי טרם שנתגלו כסא דין, וכסא רחמים, היתה בחינת השפע בבחינת קץ הימים, ותכלית כל מעשה, ואם כן היה קץ בחייו, כי למה לו עוד לחיות, ומה ירויח באותו החיים, כי אין שלימות אחר שלימות כנודע. וזה עניין קץ הימים, שמזה התפשט בחינת קץ כל בשר, והבן. וזה יתגלה במעמד הקדוש, בחינת קץ הימין, פירוש, לא קץ של כל הגוף, אלא קץ הימין, שהושלם כל צרכו.
אבל אחר זה מתחיל עבודה ותיקון השמאל, ובאמת אם היה מובן בשעתו לא היה צריך לזה שום אבוכות ולא היה האור הגדול כהה מן העור, אבל טרם הבינו התכהה האור דצד הזה, על כן נקרא תמיד צד שמאל, יד כהה, וזה סוד תפילין של יד, אשר בהנחתן נאמר, (שמות יג טז) "לאות על ידכה" וכו'. אבל באמת הוא שולט בשוה בשני ידיו, ולא יחטיאו את המטרה.
וזה סוד הכתוב (בראשית כז מו) "ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים". כי יהודית בת בארי החתי, ובשמת בת אילון החתי, נשי עשו … … הזיו של קץ הימים, ואם כן למה לי חיים, ודו"ק.
וזה סוד, (איוב לה ו ז) "אם חטאת מה תפעל בו וכו', אם צדקת מה תתן לו". כי מתה … … תאות נפשו, ורשע מכתיר את הצדיק, כי החטאים נזרעים, ויוצא שוב מעלה פאר ויופי. ואז, (דברים כו כב) "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל". וקטן וגדול שוים עושים רצון תפקידם, ואין עונש לרשעים, ואפילו שכר נמצא להם בסוד, (אבות פ"ה מ"ט) "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו". והבן, ועל כן נאמר לה, (חולין ס:) "לכי ומעטי". שיהיה המיעוט בדרך הליכה, והבן.
והשכל הזה, מתגלה לצדיקים לעתיד לבא, בסוד, (שמות לא יב) "לדעת כי אני הוי' מקדשכם". כי השכל הזה , בכל רגע אשר מעלים על דעתם, מוליך עמו זיו ושפע של קדושה מאוד נעלה מזיו השכינה, וסודו, שֵכֶל הפועל, בסוד, "ישבעו ויתענגו מטובך". כי שאר השכליים אינם פועלים תענוג, אלא בעת החידוש, כמו שמחה של התרת כל ספק, שבעת חידושו ממשיך תענוג, אבל אחר כך מיד שבע ואינו מוליך אתו תענוג כלל.
מה שאין כן טבע השכל הנ"ל, כי אפילו אלף פעמים ביום, יכולים להמשיך אתו תענוג נפלא, ואחריו שפע גדול מקדושה, טהרה וחכמה, בכל אשר יסתכלו, ולא עוד, אלא אם ירצו לעמוד על איזה עניין מנסתרות, המה מעלים השכל הנ"ל על דעתם ומיד נפתח להם, ודעתם כפתחו של אולם.
וזה סוד (משלי ג ח) "רפאות תהי לשרך". (שם ד כב) "ולכל בשרו מרפא". שרך, היא הנקודה. כל בשרו, הוא בכל אשר יפנה ישכיל. וזה סוד, (ישעיה נב יג) "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד". וזה אור של יום הראשון, בסוד, (תהלים מב ט) "יומם יצוה הוי' חסדו". יומא דאזיל עם כלהו יומא, ודו"ק. וזה סוד (משלי כב יח) "כי נעים כי תשמרם" וכו'.
אבל סוד הפרי, סוף מעשה הוא מהפך להפך, כי (עי' חגיגה יב.) צפה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש באור הזה, גנזו לצדיקים לעתיד לבא. (משלי כז יח) "נצר תאנה יאכל פריה". (ישעיה סא ז) "בארצם משנה יירשו". (ירמיה כג יט) "וסער מתחולל על ראש רשעים". (שם יז יח) "ומשנה שברון שברם". וכאן מתגלה שכר טוב ונפלא לצדיקים, (חגיגה טו., ילק"ש ירמיה פי"ז רצט) ונוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, כי (איוב כז יז) "רשע... יכין וצדיק ילבש". ועונש מר ויסורים בלי שיעור לרשעים, ונידונים לדורי דורות, עד שנעשים אפר ומונחים תחת כפות הצדיקים.
וצריך לדעת, כי נבין, (מלאכי ג ו) " אני הוי' לא שניתי" וכו'. והיכן התקיימו שני הכתובים הנ"ל, בשני הקצים ההפכיים, קץ הימים, וקץ הימין.
הכתוב השלישי, באמת מכריע ביניהם, הוא סוד, פרשה קטנה שבתורה. סוד, (בראשית לו לא) "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום". עיין באדרא נשא, (הסולם מאות יא ולהלן) כי שם חידוש מיוחד, משני הכתובים הראשונים. כי בכלל בא השפע לג' ראשונות וז"ת ביחד, ובפרט בא השפע דוקא לז' תחתונות דרך צנורות, וג' ראשונות טפלים עמהם, ובכתוב השלישי, במלכי אדום, בא השפע בשלימות וטהרה לג' ראשונות דוקא, אבל הז' תחתונות מלכי אדום לא יקבלו אותם וימותו בחרפה.
נראה, כי ידוע, שכל עילה צריך להיות מקוים מעילתו, פירוש, כמו ששורשו יוצא מעילתו, כן הוא מחויב לקבל שפע תמידי לקיומו מעילתו.
וזה סוד שנמחו דור המבול, כי בהיות שהמלאכים התערבו עמהם בעולם הזה, ועל כן היו מושפעים משורש האין סוף ב"ה, אשר המושפעים משרשו ית', לא יתכן עוד לקבל ממנו שפע לקיומם התמידי, כי המורכב צריך למזון לחלקי המורכבים בו שיתיחדו ויתקימו.
אבל המשפיע מאיר פשוט בלי שום הרכבה, הרי די בו מן השלימות, ולא יתכן עוד להמשיך שפע חדש אצלו, וזה סוד שאמרו, (איוב כא טו) "מה שד"י כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו". כי אפילו כשהיו חסרי השפע, הלא הכל שוה לפניהם, ולא היה להם שום פתחון פה לפני הבורא יתברך, לבקש שפע ולהתפלל לפניו, וזה שכתוב, (בראשית ה יג) "כי מלאה הארץ חמס". פירוש, כי כבר ידעו להחזיק השפע בחזקת היד, בסוד, (עי' זהר בראשית הסולם אות שפה) אנא אקפי ליה אשא, וחברו אמר אנא אקפי לה מיא, כי היו יודעים השם שנברא בו שמים וארץ, ובגלל זה באו על קצם. (קהלת יב ו) "ותשבר כד על המבוע". ונמוחו מעל פני האדמה. בסוד, (בראשית ו ז) "כי נחמתי כי עשיתם".
… … אבל הטעות הנ"ל מהשכל הפועל עוד לא יצא מלבם, אלא שהתרחקו מהם, וכדי לברר זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, אשר שם היה השכל הפועל בכל תפארתו, ומכל מקום לא קבלו התחתונים את האורות עד שסלקו ידיהם מהם והיו כמתי עולם.
ועתה ידוע מה היה דרש מעמנו, כי סוד האור הגנוז אמיתי, וסופו על כן להיות שולט יחיד, מעביר כל רע, כל אשר היה מבואר בכלל.
אבל צריך לדעת שעדיין תלוי ברצון הבורא, לכן הראם בפרשה קטנה, שהשכל הפועל זולת עזרתו ושפעו, לא יפעול כלום. ועתה שיודעים כי לשפע הם צריכים, אפילו כשיושלמו בסוד אור הגנוז, ידעו תמיד שצריכים לשפעו הטוב הנצחי, הא כיצד, אלא מחמת שעברו בעולם הזה, וטעמו משכר ועונש, בסוד הפרט, וראו מעונשים המרים של רשעים, שמאבדים העולם הנברא בעשרה מאמרות, וכיון שנבררו שני דרכים בפועל, אז יקחו מעולם הזה עטרה לראשם, שסודו, הגם שיוכלו להסתכל באין סוף, מכל מקום למען עשות הרצון ולהמשיך להם קיום תמידי, בהשפעות חדשות יהיו עיניהם למטה, ולבם למעלה, ויהיה הרווח כפול, בסוד, (ישעיה סא ז) "בארצם משנה יירשו". א. שבאמת יומצא שורשם באין סוף, ב. יודעים איך לקבל שפע יתברך לנצח נצחים, בסוד, (ברכות יז.) "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה".
בא וראה החילוק העצמותי מלפני הבירור, עד לאחר הבירור, כי מקודם היה הטוב והרע מעורב, כי לא הוכר כלל, (מלאכי ג יח) "בין עבד אלקים לאשר לא עבדו". והיה כצדיק כרשע, זה בא בקורתו, וזה בא בחביתו, ולא יוכר דל לפני שוע, וזהו באמת סוד היחוד האמיתי, אבל בסוד הבירור על ידי האי עלמא, דהיינו, אחר הצמצום, שהסתלק סוד אין סוף ממקום זה, אז ניכר בטוב, "בין עבד אלקים לאשר לא עבדו". כי, (ישעיה נז כ) "הרשעים כים נגרש". ויעלו מימיהם רפש וטיט, כי נגלה הדבר למפרע, אשר כל רמות רוחא נקטי להני גברא, ומה שהיו עושים בהתר, היו עושים אחר כך באיסור, ולכן היו צריכים לקליפות שינקו מהם את חלקם הרע בפועל, עד שלא יעלה עוד דעתם לרצות, מה שלא שייך בלתי להוי' לבדו, ואז ראויים למצב הקדום, בעטרה נוספת על ראשיהם.
צא ולמד, מטענת ישראל על ים סוף, כמ"ש ז"ל, (פסחים קיח:) על הכתוב, (תהלים קו ז) "וימרו על ים בים סוף מלמד שהמירו ישראל באותו שעה ואמרו כשם שאנו עולין מצד אחד כך מצריים עולים מצד אחר". כי עון זה נמשך מחטאם הקדום, אשר היו בעיניהם כצדיק כרשע, אשר עליהם יראה הוי', שזה שקר גמור, שסוף סוף בגמר התיקון, הגם שהרשעים יהיו גם מתוקנים, כמו באור דיומא קדמאה, אבל יהיו עוד זוכרים מעונשים הקשים והמרים, אשר עברו עליהם בשאול ואבדון בעולם הזה, ועל כן לא יעלו על דעתם, להגביה לבב, בהתנשא לאמור, אני אמלוך, אלא יהיו גרורים תחת כפות רגלי הצדיקים כאפר, שבאופן זה דוקא מתראה עליהם היחוד, בסוד, (ש"ב יד יד) "לבלתי ידח ממנו נדח". וזה סוד הכתוב, (שמות יד ל) "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". … עליהם נבואה, (שם יג) "לא תספו לראותם עוד עד עולם". כנ"ל.
… … ואפילו אם יחטאו ויגעלו בכל הגיעולים והבלים, לא יוכל אלהיהם להמלט מידם בשום אופן, כי בגלל זה, נתנו מכספיהם בעדו.
מה שאין כן הקב"ה, אומר לנו, (דברים כג י, טו) "ונשמרת מכל דבר רע. כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחנך" וכו'. (ויקרא כו יא) "ולא תגעל נפשי אתכם". ובאמת מנהגו כן אתנו, באשר יאיר פניו אלינו בעת לכתנו בתנאיו, ובעת יפתה לבבנו, מהסתיר פניו ממנו, וזה מאד נאות לא-ל הכבוד.
ויש לדעת, שכמו אישים השכליים, תופסים המושגים שלהם ברשותם, כמו כן בעלי החומר תופסים המושגים שלהם ברשותם, כי זה וזה אחד הוא.
וזה עניין הזכרון והשכחה המשמשים בעולם, אשר ברצות הוי' דרכי איש, ישפיע עליו כח הזכרון, כמו שנאמר, (במדבר טו לט) "וראיתם אתו וזכרתם". אבל בלכת האדם אחר תאות לבו וגילגוליו, ישרה עליו השכחה, ושוכח את תלמודו, וזה עניין, (דברים ד ט) "השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". פירוש, השמר לך מתאות גופך ויצרך, ואם לאו, תדע אשר תשכח, אפילו אותם הדברים שכבר ראו עיניך, וזה נאות לא-ל הכבוד, שאין שום כח שבעולם להאחז בו לצמיתות. וזה היה טעותם של דור המבול, ודו"ק.