גבהות הלב
"גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל" (תהלים כא ה), פירוש, דשכינה הקדושה, מתמרמרת כביכול, שבאמת חושקת מאד, להביא כל אדם בצל כנפיה הקדושים. אבל "גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", בשום אופן כביכול, כי לא תסבול אותו בשום פנים.
וז"ש, כשתנצלו מן כל החטאים, דואג אני עליכם, שלא תכשלו מחמת זה בהחמורה מכל החטאים, היא הגבהות.
והענין, כי בחינת הבורא הוא א"ס וא"ת ופשוט, וכ"ע המסכים והמעיקים הבאים על הנבראים, שוים ממש באותו מדה ושיעור ההרחק שביניהם ובין בוראם. ולכן, כפי שיעור התקרבותו לבוראו, הוא ממש שיעור הטוב והבהירות שמגיע מאור פניו ית'.
ודרגא ראשונה בקדושה, להשיב פניו ולבו אל בוראו, ואם דא לא ביה, כלום ביה.
והמרגיש גבהות בלבבו, הוא מחזיר פניו אל עצמו, ואחוריו אל בוראו. לכן אפילו יעלה למעלה שיאו, ברגע אחד נופל מכולם. וזה סוד (וישלח לו לב-לט) "וימלוך וימת". ואם לא ימלכו, לא ימותו לעולם והבן.
וזה סוד, שגורש אדם הראשון מגן עדן, ולהט החרב וכו'. כי בגן עדן נמנעה הבחינה הזאת, ואם היה אוכל מעץ החיים, מיד היה השלמתו. והחפץ היה להעלותו כמקדם, בכל המדרגות הראוים לו. לכן גורש, שלא במקומו, ושמה אפילו אחר אכלו ושתו לפני ה', אפשר לו למות, מחמת אויר הגאות ששכיח שם מאד. וזה נותן לו מציאות להתעלות בכל המדרגות, כמו שהוחק לו.