ענין זקנה
זקן פירשו נוטריקין, זה קנה חכמה, ונראה לעניות דעתי, שרמזו דבר גדול, שסוד החכם השלם, שהגיע זמנו לצאת לעולם הזה, יש לו יראה מאיזה קטרוג, ואז מזכיר לו בוראו ימי הזקנה, דהיינו, שמסתכל על מי שקנה החכמה, בסוד, (כתובות סט.) "אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה". וזה שאמר, (שמ"ר פ"ה, ועי' ויק"ר יא ח) "מה עוף אינו פורח אלא בכנפים, כך ישראל אינם יכולין לעמוד אלא בזקנים". פירוש, שהזקנים להם באותו מעמד ככנפים להגן עליהם, ולפרוח בהם למקומם, ומוצלים מסטרא אחרא.
ואולי זה שאמרו, (מכילתא יתרו פ"ה) שבמתן תורה נגלה להם כזקן מלא רחמים. דהיינו, בהצטרף כל התיקונים החדשים והקנינים הנשגבים לימי הזקנה שקודם לו. (ישעיה מד ו) ו"אני ראשון ואני אחרון", אם כן אותו זקן מלא רחמים.
ואולי זה סוד אברהם אבינו זקן, כי הגם שהוא חכם השלם אבל מכל מקום צעיר לימים, והוא בן שנה, ולכן שמו זעיר אנפין, פירוש, כתיקון קטן, אבל בהצטרך מדרגות הקודמות הפשוטות והנמוכות הלא הוא זקן בא בימים, והוא באמת שבע רצון מאד, ואם יסתפק בקורת רוחו של אותו זקן, יוכל לשאול לחבריו שלא קנו עוד חכמה, אם ישבעו מהשתלשלות חכמה כזאת, ואז יפה יהיה לו שעתו וקורת רוח לו, ולכן נקרא אריך אנפין, דהיינו אותו הפנים מכמה ימים ושנים, שהוא סובל בכחו את כל האצילות בסוד (עי' רבנו בחי שמות כה י) הכסא נושא את נושאיו.
מה שאמרו בכתבים אשר הגבורות ירדו ונתנו מקום פנוי לחסדים, נראה לעניות דעתי הקלוש, כמו שאמרו, (פסחים נ., ב"ב יז:) "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה". פירוש, שבאותו מעמד המקודש, כשנתגלה אור קדמון, אז מסר כל ההשפעה העליונה בכלי, אך כי נאסר כל תמונה דרך השפע, על ידי העליונים, ודרך השפע וכל ההשפעה הקדומה מאין סוף ירדו דרך צנורות בז"ת בסוד אל חי, וזה עניין, (שה"ש א ג) "שמן תורק שמך". ונמצא שהעליונים למטה, כי להם אין שום פעולה אדרבה וכו', אבל התחתונים למעלה, כי כל ההנהגה מסורה בידם בסוד, מי מושל בי צדיק, כמו שכתוב, (שמואל ב, כג ג) "צדיק מושל יראת אלוקים".
וזה פלא. למה יהיו החשובים למטה מהפחותים, וזה שגילה האר"י ז"ל, כדי לתת מקום פנוי לביאת החסדים, כי כל עוד שהיו הגבורות בעליונים, לא יכלו לקבל החסדים העצומים כידוע, אבל בירידת הגבורות לכלי תחתון, באו החסדים מגולים בעליונים, דהיינו, אשר ממציא הבריה, גם מקימה בתדירות, וטובתו לא תמכר לצמיתות והבן, שזה פתח פתוח והרוחה, לקבל חסדיו בלי שיעור, והבן. (ועי' מאמר ויחל נח.)