מערכות הטבע
"ומלכותו בכל משלה" (תהלים קג יט), פירוש, שאותה הפסיעה לבר אחורי הדלת, מלכות שבמלכות מושלת על כל העולם הגשמי, שכל בריות העולם והנהגות הטבועות בהם מהבורא יתברך, מעידים ומגידים, שמתנהגים בגשמיותם כמו התנועה הרוחנית, המוכרחת מאותה נקודה, להגיע לבריות הרוחניים ולשנותם, עדי הביא אותם להשלמתם.
ולכן אפילו האדם השלם מחוייב להתבונן בבריות הגשמיות ובמקריהם הטבעיים בלתי משתנים, שכולם משלים ומליצות המה בעדות שיש במציאות מקרי הרוחניים.
ביותר שהאדם השלם שמע עדותם של מקרים הגשמיים, הוא מתמלא בהבלטת אור האמת כל צרכו.
וז"ס, יהיה הוה הוא שמי. כי הדר בחומר הגשמי, מוצא תמיד מזונות להגדיל תורה בכל מקרי הגשמיים, שכל זמן שהוא חי, מחויב למזונות הללו, ויש לו תמיד כר רחב להשתלם בהבלטה שיותר חשובה. דהיינו, לפי רוב היגיעה בקבוץ מערכות הטבעיים הגשמיים, בסוד (איוב יט כו) "ומבשרי אחזה אלו-ה".
וז"ס, המלאה במראה קדמאה, בסוד יציקת חכמה במילואה, באותה בחינה, האיך אורו ופרשו, או עורו ופרשו, מתחלפים ומתגלים, שזה "מראה" כל החכמה העתידה, שהיתה די. וגם בתוספות אין קץ במקומו ושעתו, כי הגם שדבר אחד ומיוחד ברגע אחד, מכל-מקום שייכים כל המקרים שהתגלו ושיתגלו, לגלות אור של השלמה. ואז בכל יכולתו לא חסר הזמן, ואחר כך נותן בזמן הנפעל על ידי מקרים הרוחניים, והמתוקן על ידי מקרים הגשמיים, ובא לשורשו, ואחר כך יש מילוא עד אין סוף, לשמוע עדות הבריות עם טבעיהם, כי כן טבע החכמה, כי כן רצון הבורא יתברך, ואשרי השומע לו יתברך.
והבן, שזה מושכל ראשון, שטבע מקרי הרוחניים, וטבע מקרי החומריים שוים הם. כי מרואה אחד ניתנו, והבורא יתברך בסקירה אחת ערך כל מיני המערכות.
ולא איכפת לן כלל, במה שבריות רואים הבחנות מרובות, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" כתוב (ישעיה נה ח) ודו"ק.