ענין חיצוניות ופנימיות
יש להבין בתורה הקדושה, שיש נסתר ונגלה, הנסתר נקרא פנימיות התורה. אם יש להם שיווי זה לזה או אין. כי ענין פנימי וחיצון אינו חֵלֶק וְכֹל, שנאמר, זה מתחיל וזה חכם שלם.
אלא הענין כמו גוף ונשמתו, שהנשמה היא ענין נבדל מחומר, לא פחות מן השכל העיוני, שהוא רק כח אחד מכללות הנפש. והכל מודים ששייך לעולם הנבדלים, ואינו מעורב בחומר כלל. אלא הכנתו דבוק בחומר, כנודע בפשיטות בשכל האנושי. ולכן נקרא הנפש פנימי לגוף, מפני שנבדל הימנו, ואינו מתערב עמו, כמו כלי בתוך כלי.
מזה תשפוט שגם ערך פנימיות התורה, הגם שאין לה שום יחס לתחתונים אם לא התלבשה בנגלה, מכל מקום אינה מתערבת בנגלה כלל, אלא מלובשת בה כמו גוף ונשמתו כנ"ל.
וז"ע, דומם צומח חי מדבר דקדושה, שהוא סוד נפש רוח נשמה חיה, שכל אחד פנימי לחברו. ולא כמו שכל ההמון, שהם בחינות, קטן, גדול ויותר גדול, אבל מתערבים זה עם זה, כמו חֵלֶק בַכֹּל
זה אינו כן, אלא כל אחד מתלבש בחברו, אבל הוא נבדל לגמרי מחברו, ואינו מתערב עמו כלל, אלא כמו נשמה בגוף. וכל היחס שבהם בבחינת הכנה, שההכנה של העליון נמצא בתחתון, ודוקא על ידו מתגלה, ולא על ידי אחר כלל, ואפילו אותו האחר יהיה משובח הימנו.