מעלת השבת ואהיה אצלו אמון
"ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום" (משלי ח ל). פירוש, להודיע שלפני ימות המשיח, כשמקבלים גרים, יוצאים לקראתו בעלי האומניות, וכל אומן משתעשע עמו ביומו, הראשון מגלה האור, השני עושה רקיע, וכו', שהמה ששה וכו', וכולם מתענגים לשבות ביום השביעי, ונותנים בו קדושה וברכה לעולמות, וזה שאמרו חז"ל, (בכורים פ"ג מ"ג) אשר לפני מביאי ביכורים כל בעלי אומניות עומדים, פירוש, דוקא באותו שעה שנקראים "חכמים", והבן. (קדושין לג., חולין נד:) אבל אין בעלי אומניות עומדים לפני תלמידי חכמים, והבן. בא וראה כמה גדולה מצוה בשעתה, ודו"ק.
מעלת יום השבת, שבו הברכה והקדושה לתקן כל ימות החול, ואף על גב שלפי הראות צריך להיות התיקון תלוי בימי העבודה ולא ביום השביתה, שהבורא לא פעל מאומה.
הנה, לכאורה כל תיקון לעבודה צריך, אלא באמת אין כח הבורא מתראה בשלימות, זולת בהעלמה, כי בהבטל כח ההעלמה מן העולם, מיד מתגלה השלימות מעצמו, כמו הזורק מטהו כלפי מעלה, הרי מטהו עולה בהיות כח הזורק מדובק בו, ולכן כל משך העליה מיוחס לכח הזורק, וגם חוזק כח הזורק מתגלה בזמן ההוא, מה שאין כן, במשך חזרתו למטה, אינו מיוחס כח הזורק בנפילה כלל, כי מעצמו שב לשורשו, בלי כל עזר, בערך הזה, בכל ההעלמות נראה פעולות הבורא. מה שאין כן, בשובו אל השלימות אינו צריך לשום פעולה וכח, כי בהנטל כח המונע, מעצמו שב לשורשו ולשלימותו.
וזה סוד, (בראשית ב ב ג) "וישבת ביום השביעי וכו' כי בו שבת מכל מלאכתו" וכו'. דהיינו, שביום זה הוסר כח פעולת הבורא מהעולם, אשר בכל משך ימי המעשה, היה הולך ופועל, להציב אותו בצורתו כמו שהוא, וביום השביעי לא פעל שום כח, אלא הניחו, כמו שכתוב, (שמות לג כג) "והסרתי את כפי". וממילא מוטבע כח השלימות, דוקא ביום הזה, שלא יפעול כח העלמה כאן, והבן.