ב' שבתות
ב' שבתות: שבת לה', ושבת לכם, שבת לה', ה"ס אלף השביעי, (שהש"ר פ"ד, פדר"א פי"ח) "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", שה"ס (ישעיה ל כ) "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך" וכו'. (ירמיה לא לג) "ולא ילמדו וכו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". גדולם, היינו הצדיקים, למקטנם, היינו הרשעים. בסוד שאמרו חז"ל, (נדרים ח:) "הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה". שהשי"ת עושה להם כנפים, ולא מצד חולשתם, אלא מצד מציאת חן וחסד שמצאו בעיני ה', שז"ס הרפואה שמשיגים על ידי הוצאת חמה מנרתיקה.
וזה התכללות דב' שבתות, שמצד שבת לכם, ששומרים עצמם ממלאכה במקום שצריכים אמונה, ויושבים תחתיהם, בסו"ה (שמות טז כט) "שבו איש תחתיו". בזה הם בונים לעצמם כנפים שיוכלו להשיג דעת ומדרגות עליונות, הנמשל כמו פורחים למעלה (וזה) משיגים על ידי שבת לכם, כלומר, בכח עצמם, ובסוד אלף השביעי, דהיינו, שבת לה' בסוד, "ומנוחה לחיי העולמים". משיגים שהקב"ה, הוא הבעל מעשה ולא עצמם. שז"ס (דה"א כט יד) "ממך הכל ומידך נתנו לך", כלומר, שלקחנו מידך וחזרנו ונתנו לידך. וז"ס (תענית לא.) "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' (דוקא) וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר (ישעיה כה ט) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה" וכו'.
מה שאין כן הרשעים שלא עסקו באמונה, ואין להם הכנפים לפרוח בהם למעלה, הנה כשיוצאת החמה מנרתיקה, וכל העם רואים ויודעים את המלך, אז אין להם מה לעשות, כי אבדו תאוות הגשמיות, מחמת אור השמש המגולה, ולא יוכלו להשיג תאוות רוחניות, כי אין (להם) הכנפים לפרוח בהם, למגדל המלא מכל טוב, ועל כן (זכריה יד יב) "המק בשרו והוא עמד על רגליו", כמ"ש (קהלת ד ה) "הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו".
וז"ס, (שבת פח.) "שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב" וכו'. כלומר, שנגלה עליהם אור השבת, בסוד יציאת החמה מנרתיקה, וראו את הקולות, והיו חרות ממלאך המות, כמ"ש (מכילתא יתרו פ"ב, ילק"ש שה"ש פ"א תתקפא) "רצוננו לראות את מלכנו". ואז (שמ"ר פכ"ט) "פרחה נשמתם", שנשארו בלי חיות, כי נעתקו מגשמיות, ולא היו להם רוחניות, לפיכך קבלו עליהם את התורה מתוך הכרח, כי בעל כרחך אתה חי.
וז"ס, (ישעיה סו כד) "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות". וקשה, אם לא מתים למה קורא אותם "פגרים", אלא כמ"ש, שהרשעים נשארים אז בלי חיות, אלא, "המק בשרו והוא עמד על רגליו", כי החיות הגשמיות נמוק יותר מסבול, והחיות הרוחניות לכנפים הוא צריך.
לכולם נתת בן זוג
וז"ס, שטען שבת לפני הקב"ה, (ב"ר יא ח) "לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג", כי אור הבת, שה"ס, שבת לה', בסו"ה, (ישעיה ל כ) "והיו עיניך רואות את מוריך", שהוא תפקיד יום השביעי כנ"ל, ראה שאין לה כלל בן זוג, כלומר, שאין העולם כדאי לקבל משהו ממנה, ואין לה למי, ואז כשישפיע בה, נוכל לקבל, "פני שבת נקבלה", מה שאין כן בטרם שישפיע בה, כלומר, אם לא היינו מתים מרעב כנ"ל, גבי (סנהדרין נח:) "עכו"ם ששבת חייב מיתה".
וז"ס, "בואי בשלום עטרת בעלה גם ברינה" וכו'. וקשה מה גם, אלא כאמור, אחר שטרחנו בעסק התורה ומצוות בע"ש, ויש לנו לחם יומים, אם כן, אנחנו מזמינים אור השבת שנקרא "עטרת בעלה", כלומר בסוד (ישעיה יא ט) "מלאה הארץ דעה", ובסוד, (ישעיה ל כ) "והיו עיניך רואות", וכו'. (רמב"ם סדר תפלות פ"ד ה"א) "וידע כל פעול" וכו'. נקרא השי"ת (תק"ז תקון נ"ה, מסכת סופרים פי"ט מ"ו, רמב"ם שם פ"ב ה"ב) "מלך על כל הארץ" כנ"ל. (ברכות נא:, שבת קיח:) "נחלה בלי מצרים" ולא על ארץ ישראל לבד. ובזה נקרא אור השבת בשם "עטרת" השי"ת, שה"ס תורה.