כל המצטער עם הצבור
"כל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור וכל שאינו מצטער" וכו' (תענית כא.). פירוש, כבר אמרנו שגילוי אלקות לנבראיו בסוד הגאולה, בדבר עונה לקוראיו. וזה ענין, שכינה נקראת אשת חיל, וזו בחינת מקבל השפע בסוד נוקבא וז"א, שהגאולה שלימה בסוד יצחק, כי אתה אבינו. (שבת פט:) "ולא בסבא טעמא, ולא בדרדקי עצה". (ישעיה סג טז) כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו", וזה ענין (מגילה יב:, סוטה ח:) "במדה שאדם מודד מודדין לו", פירוש, כפי גודל נקב הכלי, דהיינו, בית קיבול ותוך שלו, אותו חסרון יתמלא תמיד, לא פחות ולא יותר. לכן אותו עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו.
מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית.
ובזה תבין ענין, (עי' סוף ברכות, סוף מועד קטן) "צדיקים אין להם מנוחה", פירוש, כיון שהשפע מתברך לפי מדת החסרון והגעגועים של הצדיק, באותה המדה לא פחות ולא יותר. אם כן, מתאמצים תמיד להעמיק ולהרחיב הבית קיבול שלהם, כי למשפיע אין שום מדה, רק למקבל. (פסחים קיב:) "ויותר מה שהעגל רוצה לינק" וכו'. אם כן, כל מגמתם בחייהם, להתחזק ולהשתוקק ולעשות להם, בית קיבול ותוך, כדי לגרום נחת רוח בהרחבת גבול הקדושה, בברכת הוי'.
וזה ענין (משלי ב ד) "כמטמנים תחפשנה". וזה ענין (תהלים מב ב) "כאיל תערוג" וכו'. (ישעיה סב ז) "ואל תתנו דמי לו" וכו', (תהלים קיט פא) "כלתה לתשועתך נפשי" וכו'. אבל תמיד צריך להיות נכלל בשניהם, דהיינו, גם בסוד דכר, סוד יעקב. בסוד (תהלים לד י) "כי אין מחסור ליראיו". כמו שקבלתי סוד הכתוב, (שמות כט א, ויקרא כג יח) "ואילים שנים", דהיינו, דכר ונוקבא כנ"ל.
וצריך להבין, כי אמרו, (סוטה יא., סנהדרין ק:) "מדה טובה מרובה ממדת פורענות". וכאן אמרו, (מגילה יב:, סוטה ח:) "במדה שאדם מודד". ואולי שכאן לפי המדה וכאן לפי שיעור קומה, כי איהו במדתה ואיהי בקומתה.