צדיא וריקניא
"מרחפת על פני המים" (בראשית א ב). פירוש, השואל מתהא ונשאר בריקניא, ונדמה כמו חץ שנון, שנקרא צדיא, ונקבע חושך תמידי על פני תהום, נמצא "ורוח אלקים מרחפת על פני המים". וכיון שנקבע מקום החושך, אזי "ויאמר אלקים יהי אור".
ונודע שה"ס שבירת הכלים אורו ופרשו וכו'. אמנם יש כאן הסתלקות ר"א וכשנתרוקנו נפלו לתחתונים. כלומר, כל החג"ת נ"ה ששימש באצילות נפלו ושימשו באותם אופנים במקום קליפות, דהיינו, אהבה נפולה, יראות נפולות וגאוה וכו'.
ואופן תיקונם הוא גם כן תלוי בגילוי הקליפה השרשית, דהיינו, הצדיא ורקניא הנ"ל, ואז חוזרים ונגבהים המדות לשורשם לאצילות כמטרם שבירת הכלים. והבן.
וז"ש הבעש"ט, (שם מו יד) "וילקט יוסף את כל הכסף" וכו'. דהיינו, שמצרים מקום זימה, דהיינו, אהבות נפולות סוסיפתא דכספא. והצדיק בעבודתו (בסוד, ויבדל בין האור ובין החושך כנ"ל) ליקט את כל אהבות הנפולות והשיבם לשרשם לאהבת השי"ת.