נעשה אדם
על הכתוב, (בראשית א כו) "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". איתא במדרש, (ב"ר פ"ח ה) "בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדה"ר, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות. מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה יא) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים. צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות. שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ, הה"ד (דניאל ח יב) ותשלך אמת ארצה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה ארץ מן הארץ, הה"ד אמת מארץ תצמח".
המאמר הזה מוקשה מאד מאד. א. באמור עדיין לא נתבאר הקושיה, של נעשה אדם וכו', האם ח"ו לעצה הוא צריך, כמו האדם אשר אומרים, (משלי יא יד, כד ו) "ותשועה ברב יועץ"?
ב. האם האמת יאמר שקר, באמרו "שכולו שקרים". והרי אין לך דור שאין בו צדיקים כאברהם - כיעקב - כמשה? (ב"ר פנ"ו ט).
ג. למה מלאכי חסד וצדקה הסכימו שיברא עולם שכולו שקרים?
ד. למה נקרא האמת חותם, כי הוא מראה שמציאות הממשי הוא מחוצה לו, אלא שמאמת אותו, בדומה לחותם שבמכתב,- ואיזה מציאות הוא שיוצא מגדר האמת ?
ולהבין את העניין נקדים בקושיה, שהקשו אם השי"ת רצה להנות ולתת כל טוב לנשמות, האם לא היה יכול להנותם בכל טוב בלי להקדים יסורים ומכאובים. ותירצו, (ע"פ ירושלמי ערלה א ג, ברכות ו:) "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". כי מי שנהנה מיגיעת חברו חשכו פניו עד שאינו יכול להסתכל בו. פירוש, שעל ידי היסורים והמכאובים שמקבל נסתרת ממנו ההשגחה, ואינו מאמין בשכר ועונש. והרוצה להתחזק ולקיים התורה, הוא מצוי ביגיעה תמידית, ועל ידי זה קונה את שכר עולם הבא שלו משלם, על ידי יגיעתו, ונמצא שנהנה מיגיעת כפיו.
אולם בהכרח שיש כאן מקום להעמיק בדבריהם, כי הנהנה מיגיעתו נקרא, זה שמשלם יגיעה בהתאם למחיר הדבר שמקבל, אבל המתיגע במחיר השוה למזון סעודה אחת, ומקבל מחיר מדת מזונות לכל ימי חייו, הכזה נהנה מיגיע כפיו נקרא? כן היגיעה שלנו במצוות, הוא חלקי ומוגבל בזמן, והשכר לעולם הבא הוא נצחי, ואיזה ערך הוא יגיעה המוגבלת בזמן, למחיר הנצחי?
אך דבריהם מדויקים מאד, נודע מ"ש חז"ל, (קידושין לט:) "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". אמנם אפשר לשאול גם ע"ז, מדוע לא יתן השי"ת שכר מצוה בעולם הזה, למה לא ישלם מיד את המחיר בעד היגיעה שלנו, לא פחות ממה שצוה אותנו בתורתו, (ויקרא יט יג) "לא תלין פעלת שכיר"?
האמת היא שאין זה החסרון של בעל הבית המשהה שכרו ומענה את הפועל ללא דבר. אלא החסרון הוא מצד הפועל, כי אין לו היכולת לקבל עתה את השכר, כי הוא צריך לטרוח ולמצוא עוזרים שיעזרו לו לשאת את רוב השכר ההוא.
פירוש הדבר, כי שכר העולם הבא הוא ודאי מבחינת אור הנמשך מנצחיותו של השי"ת. ולפיכך צריך המקבלו שיהיה לו השתוות עם טבע הנצחיות. וכל כמה שיש בנו הרצון לקבל, הרי זה טבע הפוך מנצחיותו יתברך, להיות שאינו צריך לקבל ממי שהוא, ואין לו ודאי ממי לקבל, אלא שכל רצונו עד כמה שמותר לנו להרהר בו יתברך, הוא רק להשפיע בלבד, כמובן לנו שמדרך הטוב להיטיב.
ויש לדעת שרק לדבר זה ניתנו לנו התורה והמצות, להתיגע, ולקיים אותם בתנאי החמור לנו מאד, דהיינו, שנקיים אותם רק במטרה שיהיה נחת רוח ליוצרו, מבחינת שאמר, ואנו עושים רצונו שלא יהיה לנו בזה פניה לטובת עצמינו. ולפיכך קיום המצוות האלו מסוגלים להפוך רצון לקבל החזק שלנו, ולקנות טבע שני שהוא רצון להשפיע כמבואר. ואז אנו ראויים לקבל שכר עולם הבא שלנו, היות שכבר יש לנו השתוות עם האור הנמשך מנצחיותו יתברך.
ולפיכך אמרו חז"ל, (זהר משפטים הסולם אות שפ) "איזה חסיד המתחסד עם קונו". פירוש, על דרך שפירשו את מדת החסיד על אותו שאומר, (אבות פ"ה יד) "שלי שלך ושלך שלך". דהיינו שכבר השיג טבע שני הנ"ל, אשר רצונו דומה לרצון נצחיותו יתברך, שהוא רק להשפיע, ואין לו כל רצון לקבל לעצמו כלל, ואיש כזה מוגדר בדברי חז"ל, בשם חסיד.
אך על זה הוסיפו, אשר הוא בהכרח נוהג גם עם קונו יתברך כן, שמתחסד עמו. כלומר, שעושה כל המצוות לשם נ"ר ליוצרו, ואומר להשי"ת, "שלי שלך ושלך שלך". כי אי אפשר להשיג טבע שני הנ"ל כלפי בני אדם, רק על ידי הקדם הסגולה של רצון להשפיע לקונו.
ועתה מובנים לנו מה שאמרו, "מאן דאכיל דלאו דיליה באית לאסתכולי באפיה". שכונתם להראות על הפחיתות שמורגש ברצון לקבל של עצמו, שהרי במדה פחותה מהמנהג של בני אדם, כגון האוכל מיגיעת חברו, הנה תמצאו אותו שחשך משחור תוארו, ונוולותו מתגלה על פניו, ואין צריך לומר כלפי השי"ת שאין בו כלום מטבע זה. וכדי לתקן את זה, נתן לנו את התורה והמצוות שמסגולתם להקנות לאדם את הטבע השני, שהוא להשפיע ולא לקבל כאמור, ומובן תירוצם היטב.
עוד יש לפרש, "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם הוי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה" וכו'. פירוש, "אמת אומר אל יברא", שאינו נותן מקום לבריאה , כמ"ש חז"ל, (ב"מ ל:) "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה". דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך, וכו' שזו מדת סדום".- שנחרבה. והטעם הוא מפני החלשים שעושים קטטות, והקטטות מביאים לידי חורבן.
"רשע עשה פעלת שקר וזורע צדקה שכר אמת" (משלי יא יח). - בשכר שביטל האמת. פירוש, שבזה שהרשע דורך על האמת כעפר וגוזל, דהיינו, פעולת שקר, נמצא עושה את הנגזל לעני, וזורע צדקה, שנותן מקום לקבלת צדקה, ונמצא שזה "שכר אמת". כי לולא ביטל את האמת לא היה מקום לצדקה.
אבל הזורע צדקה קוצר חסד. באופן שעל ידי ביזוי האמת לארץ, הרשע עושה פעולת שקר ומגלה מקום לצמיחת צדקה כנ"ל. ועל ידי זריעת צדקה וצמיחתו במדה מרובה יכול לקצור לפי "חסד", שיתגלה ה"שלי שלך" - ואז "גם הוי' יתן הטוב". כי עם, "חסיד תתחסד". דהיינו, גם לרעים, ואז נתתקן העולם. כי, (קידושין לט:) "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". - משום שצריכים למדת החסד - כי שכר מצוה ה"ס, "הטוב ומטיב לרעים ולטובים", המתקבל רק לחסיד המתחסד עם קונו. ואם לא נזרע האמת, לא היה העולם נצרכים להשי"ת, כי העולם רחב למדי, והיה להם הספקה. ועל כן האמת כמדתו אומר, "אל יברא". כב"ש, (עי' עירובין יג:) "טוב לו שלא נברא". כי אין מה להרויח בעולם יותר מאשר קדם הבריאה.
וכשנזרע האמת וכולו שקרים, בא הרשע ועושה פעולות שקר, ואז הרעו מעשיהם וקפחו פרנסותיהם ונעשו עניים בעולם, (הסתר א') ונזרע משום זה הצדקה. דהיינו, - מקום.
וכשנזרע הצדקה וצמח במידה מרובה, נעשתה הקצירה לפי חסד". פירוש, במקצת חסד, שהרי בחינה, "שלי שלך ושלך שלך", מקצת. וכשברינה יקצורו במדה שלימה נגלה החסד - ואז, (ש"ב כב כו, תהלים יח כו) "עם חסיד תתחסד". ונגלה שכר מצוה.