אהי' שלחני אליכם
ראש תוך סוף
מאמר "אהי' שלחני אליכם" (שמות ג יד). זה סוד רישא דכל רישין, שהוא דקיק לא איתפס בשעתו אלא לאחוריו, כי הנברא אינו כדאי לראות פניו, מפני שהוא תכלית הדביקות האפשרי לכל נברא, ולכן הרגשתו הוא השלם שבהרגשות, ומיוחסת להשגת הבורא ית' בעצמו, דהיינו, שכל נברא מורכב מחומר וצורה "מרגיש" בחומריותו, ו"יודע" בשלימותו, ששם 'מרגיש' שייך בחיים חומריים, ושם 'ידיעה' שייך בחיים שכליים.
וכיון שהבורא ית' לא יפול בו שום הרכבה מחומר וצורה, כמובן בפשיטות, אם כן, החיים והמדע בו כאחד, דהיינו, צורה בלי שום חומר, והמדע הוא חיותו, וחיותו הוא המדע, והרגשתו את עצמו דומה להרגשה שכליית, דהיינו, ידיעה שיודע בשלימותו, והוא השלם שביודעים, ולא יחסר לו הידיעה, בהיה הוה ויהיה, אשר זה תכלית הנקיות, שאפשר לאדם להשיג מחיי הבורא, לפי פשיטות מכל צורה מורכבה.
לכן הזוכה לדביקות אמיתי, הוא נמצא דבוק בידיעתו יתברך, וערך שניהם שוה, דהיינו, שהרגשתו כמוהו, בפשיטות מכל חומר, דהיינו, שיודע שהוא שלם בכל מיני ידיעות הנעלמות מכל העולם, ולא ישנה לו מהוה ליהיה, שכן צורת שכל האלוקי, כי נעלה מכל בריותיו שיודע בעצמו, מה שנשגב מבריותיו, ודו"ק.
ויש לדעת, שכל הכרת המתדבק כלפי חוץ, הוא השעשועים המצוירים בעתידות, שזה בלבד נשאר לו, למען שלא יוכלל החלק בכל, כי בזה נמצא שמוקף החלק בגבול הזמן בכחו, שזה עיני הכל בחלק, שמשתעשע עמו, בתוך מקומו, וזה הטעם, שאי אפשר לראות פניו, כי ההסתכלות היא מכל בחלק ששרוי בזמן, והדביקות היא בגדר הכל, שהוא נצחי, שמחמת זה לא ניכר כל כך הבחינות הוה ויהיה בשעתו, כי אינו מתאוה ליהיה, וכיון שעיקר המורגש, הוא ההסתכלות, שזה קרוב יותר לכח גשמי בעל זמן, לכן נדבק בזה יותר ונמשך לאחריו.
הנה ההתפשטות אשר החלק מסתכל בכל, יבוא אחר ג' דרגות, כי הגם שעיני תהלתו מונחים ביהיה, מכל מקום, לא יתגעגע כלל להעתיק את עצמו מההוה הזה, כי בסימא ליה שעתא. אלא רוב האישור וההסתכלות ביהיה, לאט לאט מרפה לו דבקותו, עד שמוצא בחינת געגועים אחר עתידות הזה, וזהו 'רושם ראשון'. ואחר כך מרגיש באמת בחינת חסרון והרחקה מיהיה הזה, ובהוה הוא חסר, וזהו רושם השני שיצא לו. וכשהרושם הנ"ל, נחקק בו היטב היטב, אז מסוגל להתהפך לראות העשוי עמו, דהיינו, באור החיצון של הדביקות, והוא הפוך לגמרי, מהסתכלות הראשון, שהוא הסתכלות החלק בכל. ולכן התפשטות ידיעה הנכבדה הזו, אינה אלא בידיעת השלמת הנבראים וכל מקריהם, מה שאין כן ידיעה הא' היא שעשוע הבורא, והבן.