לא להרוס את האגו!

כאשר מתעמקים בהבנת התפיסה של הדתות והשיטות השונות שפותחו במהלך ההיסטוריה האנושית, מגלים שהן מבוססות על הקטנת האגו. האדם צריך כמה שיותר "להרגיע" את עצמו, להיות נוח לבריות, לקבל הכול בהכנעה, וכיוצא בזה.

חכמת הקבלה, לעומת זאת, אומרת בדיוק את ההפך: לא להרוס את האגו. במשך כל ההיסטוריה פיתחנו אותו, אז מה פתאום שעכשיו נהרוס אותו? אני רוצה לנצל את כל העולם, לנצח את כולם, להיות הכי חכם, הכי מוצלח, לנפח את עצמי בכל מיני תאוות, בכל מיני מילויים. יופי. על זה בדיוק נאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". [1]

אם אנחנו הורסים את האגו, אז אין לנו מה לתקן, כי אנחנו כבר לא "אנחנו", כאילו נעלמנו. כל ההתעלות הרוחנית היא רק על פני השנאה, וזה מה שמסמל "הר סיני" – את כל הרהורי השנאה שבנו. ככל שנגלה את השנאה ואת האגו שטמונים בתוכנו ונלמד להשתמש בהם נכון, ההתעלות שלנו תהיה גבוהה יותר. אבל ההתעלות הזו תלויה בכך שנראה באגו שלנו כוח שבא לעזור, "עזר כנגדו".

לסיכום, העבודה האמיתית היא להשתמש בכל מה שנברא, בכל עוצמת האגו. לא לחינם נברא האדם כיצור האגואיסטי ביותר בטבע, ולא במקרה עם ישראל הוא העם בעל האגו המפותח ביותר. זכינו לקבל ראשונים את חכמת הקבלה, את שיטת התיקון, כי יש לנו מה לתקן...

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם – יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם. אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב".

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

[1] תלמוד בבלי, סוכה נ"ב, ע"א.