אהבה והשפעה
"כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש".
בעל הסולם, אגרת ב'
חכמת הקבלה מרבה להשתמש במילים אהבה והשפעה (במובן של הבאת שפע, הרעפת טוב). אהבה היא יחס והשפעה זו פעולה.
ניקח שני אנשים, לכל אחד מהם יש רצון. מה נחשב לאהבה? אם אני מסוגל לחבּר את הרצון שלך לרצון שלי, ולהחשיב את הרצון שלך בי כיותר חשוב מהרצון שלי – כך שהרצון שלי ישמש כפועֵל כדי למלא את הרצון שלך – זה נקרא ש"אני אוהב אותך". כשאני משתמש באהבה הזאת, כלומר מממש אותה, זה נקרא שאני עושה פעולת "השפעה". זה מה שנדרש מאיתנו.
מדוע? כי כולנו חלקים ממערכת אחת גלובלית, "אדם הראשון". כולנו שם קשורים ממש כאחד. בעקבות השבירה התרחקנו זה מזה, נעשה בינינו אגו, ריחוק. עתה אנו אמורים להגיע לדרישה פנימית מצידנו, שהריחוק הזה יימחק. אבל מחיקת הריחוק היא לא בזה שהאגו יתבטל, אלא למרות שהאגו קיים, אני רוצה לדלג מעליו. ויותר מזה: אני רוצה להשתמש בו כדי לחזק את הקשר בינינו.
כשהאגו שלך ושלי נשארים בינינו ומעליהם אנו מתקשרים, אנחנו מגיעים למערכת שהקשרים בה חזקים הרבה יותר מכפי שהיו מלכתחילה ב"אדם הראשון". בכך אנחנו משיגים תענוג אדיר ונעשים שווים לבורא. זה מה שרוכשים בעזרת אהבה והשפעה.
"עם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון".
בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ט"ז