אין לאן לברוח
במצב של משבר כלכלי גלובלי, כל מדינה חושבת לעצמה כמה טוב היה אילו הייתה יכולה להיבדל עכשיו מכולם. שיהיה לה כל מה שהיא צריכה לקיומה, כמו לפני מאה שנה.
נסובב את הגלגל לאחור, נחזיר את הדברים לקדמותם. נטיל מיסוי גבוה על ייבוא, נסחור עם מדינות אחרות רק בדברים מינימליים הכרחיים, נקפיא התקשרויות עסקיות. אמנם נחיה בצורה פשוטה יותר, אבל נהיה פחות תלויים באחרים.
אנחנו לא מבינים שאין דרך חזרה. מדינות שיתבדלו, יחטפו מכה גדולה עוד יותר. הן לא יבינו מאיפה זה בא להן, כשבעצם זה בא מהכוח הכללי של הטבע. זה כמו חלק בגוף שרוצה לחתוך את עצמו מהגוף על מנת להינצל מהמחלה שתקפה את הגוף. האם יוכל להתקיים לבדו?
"אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת, אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במידת טובת היחידים שבכל העולם כולו".
בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"