עבור כולם
במשך כל ההיסטוריה היינו מנוגדים לשורש שלנו, מנוגדים לבורא – הטבע שלנו הוא אגואיסטי ואילו הטבע של הבורא הוא אהבה ונתינה. אבל היינו אגואיסטים קטנים, ולכן הניגוד הזה לא גרם לנו לתחושה גדולה של סבל. אמנם היו בעיות וקשיים, אך לא בממדים הגלובליים של היום. היום האגו שלנו גדל לדרגתו הסופית והפך לאגו גלובלי אחד. זו הסיבה לכך שכל אחד מאיתנו פתאום מרגיש הרבה יותר סבל.
נסביר את הדברים קצת יותר לעומק:
מהבורא מתפשט אור ועובר דרך כל "העולמות העליונים". העולמות הם שרשרת של העלָמות, שרשרת מסננים שממעטים את האור. בסופו של דבר מגיע אלינו ניצוץ קטנטן מן האור. כשאנחנו אגואיסטים, כלומר לא דומים לאור, אנחנו מרגישים ייסורים, לפי גודל הפער שבין ניצוץ האור לבין האגו שלנו.
עד היום, כל אחד מאיתנו היה אגואיסט בפני עצמו, כיחידה נפרדת מול האור, ולכן הסבל לא היה כל כך נורא. "כולם סובלים", "אלה הם החיים", "מתגלגלים הלאה", "סוחבים"... אבל היום נכנסנו למצב חדש, לעולם גלובלי. מה השתנה? כולנו מחוברים יחד.
מעתה, כל אחד יתחיל להרגיש את סך כל ההופכיות של כולנו מהאור. כל אחד ירגיש סבל, ריקנות וחוסר נוחות בחיים עבור כולם. זהו חוק הקיום של המערכת השלמה שמתגלה. אבל דווקא עוצמה כזו של הופכיות, מביאה לתחילת התהליך של ההשתוות לאור.
"שלום העולם ודעת הבורא הם דבר אחד".
בעל הסולם, מאמר "השלום"