קיום בלתי מוגבל
דור אחר דור התפתחנו וכיום הגענו לאיזושהי רוויה. אצל רבים מתעוררות שאלות על משמעות הקיום, ולהמשיך כך סתם בחיים מבלי לדעת לשם מה, הם כבר לא ממש יכולים. חופש, נופש, עבודה, ילדים וכל יתר ההנאות המוכרות בחיים, זה באמת נחמד אבל משהו בכל זאת חסר...
הקבלה מלמדת אותנו שכמו שבהתפתחות הטבע קיימות דרגות של דומם, צומח, חי ומדבֵּר, כך קיימות דרגות כאלה גם בהתפתחות המין האנושי עצמו. כל מה שעברנו עד כה נחשב להתפתחות המין האנושי בדרגות דומם, צומח וחי, ואילו כיום אנחנו נמצאים בפתחה של דרגת המדבר. זוהי דרגה חדשה לגמרי.
בדרגות הדומם, הצומח והחי חיינו בתוך עצמנו. הרגשנו גם את האחרים ודאי, אבל הם היו שם כאילו ברקע, כדי לשמש אותנו. התקרבנו אליהם או התרחקנו מהם רק בהתאם לאיך שהאגו שלנו העריך את המצב, גם אם לא היינו מודעים לכך.
בדרגת המדבר חיים בחיבור עם הזולת. מדובר בתפיסה אחרת לגמרי של המציאות, והיא הופכת את האדם ליצור אחר ממש. אנחנו מתחילים להרגיש את החיים לא בתוך עצמנו אלא מחוץ לנו, ואז החיים כבר לא מוגבלים לכמה עשרות שנים. אל הדרגה הרוחנית הזו, דרגת המדבר, אנחנו אמורים להעפיל במהלך חיינו בעולם הזה. ואז, גם כשגופנו החי מפסיק להתקיים, הקיום הרוחני שלנו ממשיך.
"הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם".
בעל הסולם [1]
[1] בעל הסולם, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי", "ההכשרה לגידול הנשמה".