ששת אלפים שנה

לפני 5,771 שנה, [1] העפיל לראשונה בן אנוש אל דרגת המדבר. הדורות הרבים שחיו לפניו, חיו ללא הכרה רוחנית, הוא היה הראשון שהתפתח בו הרצון להגיע אל מה שמעבר לגבולות העולם הזה.

שמו היה "אָדָם", מלשון "אדַמֶה לעליון", [2] והוא שיקף את הרצון שהרגיש אדם להיות דומה לבורא. הוא היה המקובל הראשון ולו מיוחס ספר הקבלה הראשון, "רזיאל המלאך". פירושו של שם הספר הוא: הכוח הנסתר – הכוח הכללי של הטבע, שמנהל אותנו אבל נסתר מאיתנו.

היום שבו התחיל אדם לגלות את הבורא נקרא "יום בריאת העולם". ביום הזה נגעה האנושות לראשונה בעולם הרוחני, ולכן הוא הנקודה שבה מתחילה ספירת השנים העברית. לפי תכנית הטבע, במהלך ששת אלפים שנה לכל היותר צריכים כל בני האדם להעפיל אל דרגת המדבר. [3]

"כל האנושות מתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבוא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת".

בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה"

[1] ביחס לשנת התשע"א שבה אנו מצויים בעת כתיבת שורות אלה.

[2] ישעיה י"ד, י"ד.

[3] "ששת אלפים שנה הוי עלמא" – תלמוד בבלי, סנהדרין צ"ז, ע"א.