חלל פנימי
הילדים של היום נולדים עם צורך פנימי להשגת משמעות החיים. הצורך הבלתי מסופק הזה יוצר בהם חלל פנימי, ולכן נדמה שהם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. הם מסתכלים עלינו המבוגרים בזלזול, כי אנחנו לא מסוגלים לספק להם את מה שהם באמת רוצים. למעשה, גם הם עצמם לא יודעים מה חסר להם, וודאי שאינם מסוגלים להביע זאת בצורה ברורה, אבל זה לא משנה את העובדה שהריקנות נשארת.
בלית ברירה, הם מסתובבים בגיל מאוד צעיר עם נרגילות ואלכוהול. הם לא אשמים בזה, החלל הפנימי שבהם כל כך גדול. הם מוכרחים בדרך כלשהי לסתום אותו, וזה מה שהם משתדלים לעשות. לסחוב את החיים. איכשהו. זהו שורש המשבר בחינוך שפוקד את העולם.
במצב הזה לא יעזור לנו להעניק להם חינוך קצת יותר טוב וגם לא משחקים משוכללים יותר. כלום לא יספק אותם מלבד מענה לשאלת השאלות: "בשביל מה אנחנו בכלל חיים?". כהורים חובה עלינו להבין מה באמת חסר להם. בנקודה הכי פנימית שבתוכם, התייצבה כבר התשוקה לפרוץ את כל גבולות העולם הזה.