האם יש סוף לרע?
הרע שאנחנו מרגישים בעולם שלנו הוא כוח שמקדם אותנו אל הטוב המושלם.
כאמור, אנחנו בנויים מרצון ליהנות שכל הזמן רוצה למלא את עצמו. כדי שהרצון יתפתח נותנים לו כיוון, "שם אתה יכול למצוא מילוי", והרצון רץ לשם וממלא את עצמו. אבל ברגע שהרצון התמלא, המילוי מנטרל אותו.
נתבונן בחיים שלנו. אם אין לנו רצון לכלום, אנחנו בבעיה, שוקעים בייאוש. אנחנו חייבים לרצות משהו, לרוץ אחרי משהו – כדי להרגיש שאנחנו חיים, שאנחנו בתנועה. אבל אחרי שהשגנו את המילוי, התענוג מתפוגג ואנחנו מתרוקנים. כך אנחנו מתפתחים, מריצה לריצה, רגע אחר רגע, דור אחר דור.
כשההתפתחות במסגרת העולם הזה מגיעה לנקודת רוויה, אנחנו מתחילים להרגיש ששום דבר בעולם הזה כבר לא באמת ימלא אותנו. עתה עלינו להתקדם אל עולם עליון יותר. יוצא שכל הרע שמורגש בעולם הזה נועד להביא אותנו לכך שנכיר מילוי מסוג אחר, כזה שאינו מתפוגג לאחר השגתו, מילוי רוחני נצחי.
"אין האדם יכול לחיות בלי חיות ותענוג, מטעם שזה נמשך משורש הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו. לכן כל נברא, אי אפשר לו להתקיים בלי חיות ותענוג. ומשום זה, כל נברא מוכרח לילך ולחפש מקום, שממנו יכול לקבל הנאה ותענוג".
בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ה