סרטן

במבט מן הצד, נראה שהאנושות פשוט אוכלת את עצמה: אלימות, טרור, מעילות, שחיתויות. אנשים מנצלים זה את זה, ממש כמו תאים סרטניים בגוף, שמכלים כל מה שיש סביבם. בסופו של דבר, התהליך הזה מביא כליה על הגוף כולו, ובתוכו גם הגידול הסרטני.

במאמר "השלום" בעל הסולם מדבר על "חיוב הזהירות בחוקי הטבע", ואומר:

"חשוב לנו מאד להסתכל במצוות הטבע, לידע מה הוא דורש מאתנו, פן יענישנו בלי חמלה כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב את מין האדם לחיות חיי חברה וזה פשוט. אולם יש לנו להסתכל במצוות אשר הטבע מחייב אותנו לעשות מתוך הבחינה ההיא, דהיינו, מבחינת חיי החברה.

וכשנסתכל בדרך כללית, עלינו לעסוק בתוך החברה רק בשתי מצוות, שאפשר להגדיר אותן בשם 'קבלה' ו'השפעה'... והנה במצוות הקבלה, אין אנו צריכים להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף ומיד, ומשום זה לא תארע לנו שום הזנחה. אולם במצווה השנייה, שהיא 'השפעה לחברה', אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד אלא שגם העונש מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך אין המצווה הזאת נשמרת כהלכתה.

ולפיכך מטוגנת האנושות על האש במרחשת איומה, והחרב והרעב ותולדותיהם לא פסקו ממנה עד הנה. והפלא שבדבר, אשר הטבע כמו שופט בעל מקצוע מענישנו על פי ההתחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור שהאנושות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים בהשגת כלכלתנו וקיומנו.

הרי לעיניך בסיס מדעי ניסיוני, שנצטווינו לקיים בכל מאודנו את המצווה של 'השפעה לזולת' בתכלית הדיוק. וכל עוד שאנו מתעצלים לקיים את זה בכל השיעור, לא יפסיק הטבע מלהענישנו וליטול נקמתו ממנו. וכפי המכות שאנו מוכים בזמננו זה, עלינו גם לקחת בחשבון את החרב השלופה לעינינו להבא, ויש להסיק מהם מסקנה נכונה, אשר סוף סוף ינצחנו הטבע". [1]

[1] בכתבי הקבלה מצוינות שתי דרכים שבהן יכול העולם לבוא לתיקון הדרוש, דרך הייסורים ודרך ההכרה. להרחבה בנושא זה עיינו במאמרי בעל הסולם: "כתבי הדור האחרון", פתיחת חלק א'; הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ז'; "הקדמה לספר הזוהר", אות ט"ז; מאמר "החירות", "שליטת השכל על הגוף".