תשוקה לאור

כולנו יצאנו מהאור, ולכן בסופו של דבר, אנחנו רוצים להשיג את האור. כל התשוקות שלנו, כל ההשתוקקויות שלנו – אליו הן. באופן בלתי מודע, רק אותו אנחנו רוצים.

כל התענוגים בחיינו, בגד חדש, מכונית יפה, אוכל טוב, יהיה זה מה שיהיה, כולם באים בעצם ממנו, מהאור. הם עטופים כלפינו בלבוש מסוים, כהנאה ממנוחה, מחום, מנוף פסטורלי וכן הלאה. אבל בכל אלה אנחנו מרגישים בעצם את האור.

לאט לאט נחדור דרך כל העטיפות הללו, ונרצה לגלות את המקור שלהן, את האור עצמו. אני לא באמת צריך את המכונית הנוצצת. נכון, היא נתנה לי תענוג – אבל אני רוצה יותר, אני רוצה תענוג גם בלי חתיכת הפח הזו, שממילא לאחר זמן מה כבר לא מרגשת אותי.

ככל שאנחנו מתפתחים במשך ההיסטוריה, אנחנו הולכים לדברים יותר ויותר עדינים, יותר נעלמים. במקום דברים גדולים ומסורבלים שהיו לנו בעבר, הכול הופך קטן, מתמזער. כמות הופכת לאיכות. באופן דומה מתפתחים הרצונות שלנו, מרצונות להשגה חומרית לרצונות להשגה רוחנית. בתוכנו מתבררת התשוקה אל האור. הוא עצמו צריך למלא אותי, ולא רק דרך אוכל, מין, כסף, כבוד, שליטה, ידע... לא! אני רוצה אותו.

אנשים עוד לא ממש מבינים מהו התהליך שעובר עלינו, אבל החוסר באור הוא זה שעומד בבסיס הדיכאון, הייאוש, ההתמכרויות, הגירושין, האלימות וההתפרצויות שמתפשטים בחברה שלנו. האדם בן זמננו מרגיש חוסר מסוג שהוא לא יכול למלא בעולם שלנו, וזה סימן שחסר לו האור עצמו.