תחילת הנשמה
כל ההתפתחות הרוחנית מתבצעת בתוך "הנקודה שבלב". אנחנו צריכים לפתח אותה, "לנפח" אותה עד שתגדל כמו בלון. בתוכה נגלה עולמות עליונים, חיים רוחניים.
ההבדל בין להרגיש אותה כנקודה קטנה לבין להרגיש בה עולם ומלואו תלוי ביכולת האבחון שלנו. נמחיש זאת כך: נאמר שבמבט מהחלל אל מקום מסוים בכדור הארץ הוא נראה כנקודה. מתקרבים עוד יותר, רואים עיר שלמה. מתקרבים עוד קצת ומבחינים בבניינים, במכוניות ובעצים. ככל שמתקרבים, מבחינים ביותר פרטים.
יכולת ההבחנה בפרטים בתוך הנקודה מתפתחת בעבודה עם ה"אור המחזיר למוטב" שנמצא בכתבי הקבלה. יוצא שאיננו צריכים להשתוקק לאיזשהו מקום רוחני "למעלה", אלא רק להרחיב את הנקודה שבתוכנו. היא היא תחילת הנשמה.
"הנה האדם בעת שנולד, יש לו תכף בחינת נפש דקדושה... המכונה, מפאת קטנותה, בשם נקודה. והיא מלובשת בלב האדם, כלומר בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו בלבו של אדם".
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות מ"ג