גישה נכונה

"כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית. ספר הזוהר הפורץ נתיבות חדשות, משׂים במדבר דרך מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה".

הראי"ה קוק, "אורות", נ"ז

יש הסבורים שהזוהר הוא ספר מוסר שמסביר מהי התנהגות ראויה ומהו העונש הצפוי למי שלא נוהג על פיה. אחרים סבורים שהזוהר מתאר עולם מיסטי שנמצא אי שם, ללא קשר לאדם.

דעה אחרת גורסת שהזוהר בכלל לא בא לספר לנו על כלום, אלא שהוא ספר שכתבו מקובלים על משהו שמובן רק להם וכלפינו אין לדברים שום משמעות – עלינו רק לקרוא בזוהר כסגולה לבריאות, להגנה מפני צרות, להצלחה בחיים. ויש החושבים שהספר כלל לא נועד לקריאה, אלא מספיק להניח אותו בבית או בעסק, והספר כבר יעשה לך טוב.

אבל האמת היא שהזוהר מדבר אך ורק על תכונות ורצונות נסתרים בתוכנו, לא על שום דבר אחר. הזוהר מתאר את "האנטומיה" הרוחנית-פנימית שלנו, את מבנה הנשמה שלנו, את הכוחות שהיא כוללת ואת המצבים שהיא עוברת. הנשמה בנויה מאיברים רוחניים ששמותיהם זהים לשמות איברי הגוף הפיזי שלנו. מעבר לזה, הנשמה כוללת גם את כל מה שנראה לנו עתה כנמצא בעולם הסובב אותנו, לא כעצמים חומריים, אלא ככוחות ותכונות. על זה אמרו המקובלים שהאדם הוא עולם קטן. [1]

כשאנחנו פותחים את הזוהר עלינו לרצות לזהות את כל הדברים בתוכנו. הכול נמצא בתוך הנשמה ורק עליה הזוהר מדבר. הנשמה היא ה"רצון לקבל" הכללי שברא הבורא, ואנחנו עתידים לגלות שחוץ ממנו אין בעצם כלום. ברצון הזה אנחנו רוצים לאתר כל מיני רמות, תכונות וקשרים.

במהלך הקריאה עלינו להשתדל להחזיק בגישה זו. כשהיא תיעלם, עלינו להשתדל לחדש אותה. האמת היא, שבעצמנו לא נצליח לאתר דבר, אבל עצם המאמץ למצוא את המילים בתוכנו מאפשר לאור לפעול עלינו. כל דבר שאנחנו קוראים עליו ומתאמצים לאתר בתוכנו, מתחיל להקרין עלינו את ה"תדר" שלו. בהתאם לתשוקה שלנו לחוש את פנימיות הדברים, מתחילים להתעורר בנו "חושים חדשים" שבהם ניתן לחוש את התמונה האמיתית, התמונה הרוחנית-פנימית.

"ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר הזה,
יצאו בו מן הגלות ברחמים".

ספר הזוהר, פרשת נשא, אות צ'

[1] ראו ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת "לך לך", אות ש"ל; וכן בפרשת "פנחס", אות תתנ"ט.