הרגשת הלב

"צדיק – אדם השרוי בעולמו של הבורא... הולך ומקבל תמיד הרגשות טובות ונעימות, והוא שרוי בתענוג בתמידיות. אשר על כן נמצא תמיד מברך את הבורא, שבוראו להמציא לו עולם טוב ומשמח כזה".

בעל הסולם, אגרת נ"ה

לפי חכמת האמת, לא יכול להיות שאנחנו מרגישים רע ומברכים את הבורא. ההרגשה שלנו בעומק הלב היא שקובעת את היותנו צדיקים או רשעים, ולא מה שאנחנו אומרים בפה. [1]

אם בלב אנחנו מרגישים רע, ודאי שאנחנו מקללים את הבורא. אם בלב אנחנו מרגישים טוב, אנחנו מברכים את הבורא. אין משהו אחר. יוצא שצדיק הוא לא מי שמקבל את הייסורים בהכנעה, אלא מי שמתקן את כלי הקליטה שלו ויכול לחוש בהם את המציאות האמיתית המלאה אור. [2]

[1] "אם האדם נהנה... הרי באותו הזמן נמצא מברך לבוראו... ואם האדם מרגיש איזה כאב... אף-על-פי, שאינו מוציא דבר מגונה מפיו, מכל-מקום ההרגשה היא השולטת, וזהו השם: 'רשע'. כי בשעה שמשיג איזה כאב, בהכרח הוא, שמרשיע... כי התרעומת מתבטאת בהרגשה עצמה, ואינה צריכה להתגלות ברבים. והגם שמוציא מפיו איזה ברכה, הרי זה דומה לחנופה. בדומה לבעל-הבית המכה את עבדו, והעבד אומר לו, אני נהנה מאד מהמכות, אני שש ושמח בכל לבי. על-זה נאמר: 'דובר שקרים לא יכון'" (בעל הסולם, אגרת נ"ה).

[2] "רשע נקרא מי שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, כי צדיק נקרא טוב, וטוב נקרא השפעה" (הרב"ש, מאמרי "שלבי הסולם", "מי מעיד על האדם").