כלי משותף

"יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה... לכן הסכימו שעל ידי התחברותם יחד – אז, מכל הניצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה".

הרב"ש, מאמרי "שלבי הסולם" [1]

במציאות קיימים בסך הכול שני כוחות: כוח קבלה וכוח נתינה, אהבה עצמית ואהבת הזולת. באופן טבעי, אנחנו מחשיבים את כוח הקבלה, את האגו. העבודה בקבוצה מיועדת להעלות בעינינו את חשיבות כוח הנתינה.

ככל שנעריך יותר את הכוח הזה, ככל שנייחס לו חשיבות, כך נוכל להתקדם לעברו. כמו שהמפרסמים מנסים ללא לאות למכור לנו כל מיני דברים, כך ממש הקבוצה צריכה לפרסם את החשיבות של כוח הנתינה. עד שנרגיש שלהיות אוהב ונותן כמו הבורא, זה הדבר הגדול ביותר שרק יכול להיות.

"יש לנו לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות".

הרב"ש, מאמרי "שלבי הסולם", "סדר ישיבת התוועדות"

בקבוצה אנחנו קוראים יחד בכתבי הקבלה שמתארים את מצבנו המתוקן, משתדלים להתחבר על פני הדחייה, השנאה והזלזול שמורגשים בנו, מעל הרצון לשלוט זה בזה. הלימוד משפיע עלינו בהדרגה "אור המחזיר למוטב" ונוצר בינינו כלי משותף. הבורא לא מתגלה בי או בך, אלא רק בחיבור בינינו. כך נוצר בקבוצה כלי חדש שבו אנחנו יכולים להרגיש את החיים הרוחניים, להרגיש את האור.

[1] הרב ברוך שלום אשלג, מאמרי "שלבי הסולם", "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".