מצוות – תיקוני הרצון

שאלה: מה המשמעות של המצוות בדרך הרוחנית?

ברוחניות לקיום המצוות יש משמעות שונה מזו שאנו מכירים – מצוות הן תיקוני הרצון. חכמת הקבלה מסבירה שהנשמה שלנו מורכבת מתרי"ג (613) רצונות. [1] עלינו לתקן את השימוש בהם משימוש אגואיסטי לשימוש אלטרואיסטי, מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע".

כל תיקון כזה נקרא עשיית מצווה וסך כל תיקוני הרצון נקרא קיום תרי"ג מצוות. [2] איך מתקנים את הרצונות האגואיסטיים? על ידי "האור המחזיר למוטב" שבא עם לימוד הקבלה.כך אנחנו מגיעים בהדרגה להשתוות עם הבורא ולגילוי העולם הרוחני.

מתוך קיום המצוות ברוחניות הנהיגו המקובלים מנהגים בעולם הגשמי, שהיו העתקה לקיום הרוחני-פנימי. תפילין, טלית, מקווה, כשרות וכו' – מאיפה הגיעו אלינו המנהגים הללו? מאיפה אנחנו יודעים כיצד לקיים אותם?

מאז שאברהם אבינו אסף סביבו בבבל העתיקה קבוצת מקובלים, שהפכה ברבות השנים לעם ישראל, העם שלנו הרגיש את העולם הרוחני, כלומר חי בתחושה ברורה של הכוח הכללי של הטבע – כוח האהבה וההשפעה. אותם אנשים שהשיגו רוחניות, הרגישו את ה"שורשים" העליונים והצביעו על ה"ענפים" שלהם בעולם הזה. הם ראו כיצד הכוחות העליונים מועתקים לעולם החומר, ובהתאם לזה הגדירו איזה מנהגים לבצע וכיצד.

העולם הרוחני והעולם הגשמי היו עבורם מציאות אחת, מכלול שלם. הם קיימו את המצוות ברוחניות, ואת המנהגים בגשמיות. אבל לאחר חורבן בית המקדש הרוחניות נעלמה, ובידי העם נותר רק קיום המנהגים הגשמיים. כתוצאה מכך, התחלנו להתייחס אל המנהגים כאל מצוות ואילו הקיום הפנימי-הרוחני, תיקון הרצון, נשכח.[3]

"כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל. שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו – ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת הבורא".

בעל הסולם, מאמר "החירות"\

[1] "יש להנשמה תרי"ג כלים, המכונים רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים" (בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ח).

[2] "בזמן שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז נקרא מעשה זו בחינת 'מצווה'" (הרב ברוך שלום אשלג, מאמרי "שלבי הסולם", "בעניין השכר שמקבלים"). להרחבה בעניין תרי"ג המצוות על פי ספר הזוהר (תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין) עיינו ב"הקדמת פי חכם" מאת בעל הסולם.

[3] ב"כתבי הדור האחרון" אומר על כך בעל הסולם: "קלקלו בפירוש התורה והמצוות" (חלק ד', קטע ג', "אמונה בהמון").