יש חיים אחרי גיל העמידה
"כעבור אמצע שנותיו אז מתחילים ימי ירידה אשר לפי תוכנם המה ימי מיתה, כי אין האדם מת ברגע אחד כמו שאינו מקבל גמר צורת החיים ברגע אחד, אלא נרו, דהיינו האגו שלו, הולך וכבה לאט לאט".
בעל הסולם, מאמר "החירות"
בגיל העמידה הרבה אנשים מתחילים לדעוך. הם התרגלו לחיים האלה, ויודעים שיותר מזה הם כבר לא ישיגו. ואז מתחילה ירידה. הרצונות והתשוקות שלהם כבים עד שבסופו של דבר הם לא מוצאים עוד טעם בחייהם.
אצל מי שמשיג חיים רוחניים, לעומת זאת, הדברים עובדים הפוך. כל פעם הוא משיג יותר ויותר. הרצונות שלו עוברים שדרוג בלתי פוסק – הוא כל הזמן נע כמו מטוטלת, שמאלה-ימינה, ובונה את עצמו ב"קו האמצעי". עד לרגע האחרון שבו אדם כזה חי בעולם שלנו, הוא ממשיך לממש את עצמו ולהתפתח רוחנית, כי ברוחניות הגדילה לא נפסקת לעולם.