מעומק הלב
בימי בית המקדש השני אנשי כנסת הגדולה קבעו את התפילות הממוסדות. הם היו בעלי השגה רוחנית גבוהה מאוד וידעו שהעם עומד להיכנס למצב של גלות – לניתוק מהרגשת העולם הרוחני. לכן הם בנו מבעוד מועד מעין מתאם, שתפקידו יהיה לקיים קשר עקיף כלשהו בינינו לבין הרוחניות. התפילות מתארות את המצב המתוקן שבו היו שרויים מחברי התפילות, והן נכתבו עבורנו כדי שתהיה לנו דוגמה, לאן אנו אמורים להגיע על ידי תיקון האגואיזם שבנו.
יש הבדל מהותי בין לקרוא מתוך הסידור את המילים היפות של התפילות לבין להגיע למצב רוחני שבו הן מתפרצות מתוכנו. ברוחניות, התפילות נבנות בתוך הרצונות שלנו, אות אחר אות, מילה אחר מילה, משפט אחר משפט, כתוצאה ממפגש בין "כלים ואורות". המפגש הזה יוצר טנת"א – "טעמים, נקודות, תגין ואותיות" – שמתחברים למילים ומשפטים. כך נבנית מבפנים התפילה האמיתית.