קבלה במהירות האור

רבים מכירים את הקבלה  כחוכמת הנסתר. סגירותה ומעטה המסתורין שהולבש עליה יצרו סביבה מיתוסים רבים, מסולפים ברובם.  כמו כן נוצרו סביבה דיבורי סרק ושמועות,  שיפוטים נבערים ומסקנות מופרכות.

החל מסוף המאה ה-20 התקבל האישור לגלות ולהפיץ ברבים את הידע אודות חוכמת הקבלה, בישראל ובעולם כולו.רשאי ללמוד את חוכמת הקבלה כל מי שמרגיש צורך בקניית ידע על עצמו, על נשמתו, על עברו, על המקום שממנו בא ועל עתידו.

לכן אני רואה חובה לעצמי לפנות לכל אחד ואחד מהקוראים במילים אלה ולהסיר עבורו, שכבה אחר שכבה, את רובדי המיתוסים שהצטברו במהלך הדורות וכיסו את החוכמה העתיקה, העשויה לשמש את כלל האנושות ולהועיל לה דווקא היום  – "חוכמת הקבלה".

 

                                                            הרב מיכאל לייטמן

השאלה

באמצעות חוכמת הקבלה ניתן לקבל תשובה אמינה לתהייה באשר  למשמעות החיים.  במשך דורות רבים הייתה הגישה לחוכמת הקבלה פתוחה ליחידי סגולה בלבד. דורות הלכו ודורות באו, ורק לנציגי הדורות האחרונים ניתנה אפשרות לקבל תשובה ממצה על השאלה העמוקה  הזאת.

כיום הפכה הקבלה הפכה מתורת הנסתר לתורה הנגישה לכל אדם בן זמננו, והיא מיועדת במיוחד לאלה שאינם מפסיקים לשאול את עצמם אותה שאלה  ששאלו את עצמם בילדותם ובנעוריהם, לאלה אשר גם כשהתבגרו וזקנו עדיין שואלים את עצמם מהי משמעות חייהם ומהי משמעות החיים של כל האנושות, ושאלה זאת  בוערת בקרבם ולא נותנת להם מנוח.

אותם אנשים המרגישים את השאלה הזאת  בחדות יתרה מגיעים אל הקבלה, מאחר שאינם מרגישים מסופקים ומלאים  בחיי היומיום שלהם. אין הם מוגדרים כסובלים משיגעונות או כדיכאוניים, הם פשוט אינם מסוגלים להגיע בחייהם אלה למצב של נינוחות  נפשית, והקבלה מסבירה את הסיבה לתופעה. 

 

החיפוש

חיי האדם הם תהליך של חיפוש תמידי. האדם מחפש כל הזמן מילוי כדי לספק את הרצונות החדשים  המתעוררים בו. הוא רודף אחר מזון, עושר, מין, שלטון וידע. הרצונות המתעוררים בו מתחלפים אלה באלה והאדם עוסק בניסיון למלאם  במשך כל חייו.

במשך ההיסטוריה האנושית רבים הם האנשים שהצליחו למלא ולספק גם את הרצון הרוחני שלהם, והם מספרים לנו על כך בספריהם ומתארים בפנינו את מסע החיפוש שלהם אחר המילוי ואת תהליך ההתמלאות. ההסברים והתיאורים שלהם לתהליך זה, חוברו בסופו של דבר למדע שלם הנקרא "חוכמת הקבלה", והם עצמם נקראים "מקובלים".

המקובלים מסבירים לנו, שעל כל אדם, במשך חייו בעולם שלנו, לעלות לדרגה שממנה ירדה נשמתו והשתכנה בלבו, כלומר ברצונותיו הגשמיים.

תפקידנו בעולם הזה מתמצה בכך, שחרף כל רצונות הלב, נעלה את הנשמה לשורשה ונמלא אותה באור. 

המקובלים אומרים שההתמלאות באור גורמת להרגשת העולם העליון, פירוש הדבר הוא שהאדם יכול לחיות (להרגיש) בו זמנית הן בעולם העליון והן בעולם שלנו, ולאחד בתוכו את שני העולמות.

המצב שבו אדם מתקן בעולם שלנו את נשמתו במלואה וממלא אותה בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר נקרא "גמר התיקון של הנשמה" או פשוט "גמר תיקון".

כשאדם מתחיל להרגיש שאיפה לעולם עליון, הוא מקבל את המידע הראשוני אודות הקבלה, וזו מובילה אותו בשיטתיות עד לגמר התיקון והמילוי.

הקבלה היא שיטה למילוי הנשמה, ואת השיטה הזו חייב האדם לממש בעודו חי בעולם הזה – או מתוך רצונו החופשי או מתוך ייסורים. וכל עוד האדם אינו מגיע לגמר התיקון, הוא יוסיף לחזור שוב ושוב אל העולם הזה, שאינו נחשב לטוב שבעולמות, ולחפש ולסבול ולחוות ייסורים - כל זאת רק כדי לדחוף אותו לקראת הצורך "לבחור בחיים" – בתחושת העונג והנצח, הידיעה והשלמות. 

היות שהנשמות מתחלפות, מתפתחות ומשתכללות בהתמדה, הרי על הקבלה לחדש כל הזמן את שיטתה לקבלת המילוי העליון, שיטת מילוי הנשמה באור, ולהתאים אותה לכל דור בנפרד.

הקבלה מלמדת את האדם לקבל את ה"אור העליון" ולמלא בו את כל נשמתו, כלומר, את כל רצונותיו, הן את רצונות לבו והן את הרצונות הרוחניים.

וזה אפשרי, משום שכל הרצונות שלנו נבראו על ידי אותו האור, ולכן רק על ידי ההתמלאות בו נוכל לחוות תענוג מושלם.

 

הרצון

הרצונות גדלים תדיר והאדם מרגיש נחיצות קבועה, צורך קבוע, לפתח דברים קיימים, להמציא דברים חדשים - לגלות ולממש בתוכו את הרצונות שמתעוררים בו. התפתחות האנושות במשך אלפי שנות קיומה מקבילה להתפתחות ולמימוש רמות שונות של הרצון. מציאת השיטות לסיפוק הרצון מביאה להתקדמות האנושות בתחומי המדע, הטכנולוגיה, התרבות והחברה. הודות לרצונות שמשתכללים וגדלים כל הזמן, צועדת האנושות קדימה.

הקבלה מחלקת את מבנה התפתחות הרצונות של האדם לחמישה שלבים:

-         הרצונות הבסיסיים הראשוניים הם למין, למזון ולמשפחה; 

-         השלב השני של התפתחות הרצון הוא שאיפה אל העושר;

-         השלב השלישי של התפתחות הרצון הוא שאיפה לשלטון ולתהילה;

-         השלב הרביעי של התפתחות הרצון הוא הצמא אל הידע;

-         השלב החמישי של התפתחות הרצון הוא השאיפה אל הרוחניות, אל הבורא.

איור 1: הנקודה שבלב [המספרים על הלב במאונך]

הצורך במין ובמזון מוגדרים כרצונות בהמיים, ומורגשים גם על ידי בעלי החיים. אפילו כשהאדם נמצא בבידוד מוחלט, הוא ממשיך להרגיש רעב ושאיפה להמשך השושלת, כלומר, למין.

הרצונות לעושר, לשלטון ולידע - הם רצונות אנושיים, ועל מנת לספקם על האדם לשהות במחיצתם של בני מינו – בחברת בני האדם.

כשהאדם נולד, מתרחש בו תהליך התפתחות של הרצונות הבהמיים והאנושיים, אך בשלב מאוחר יותר הוא מגלה שמימושם אינו מעניק לו סיפוק. זאת מפני שהרצון הסמוי אבל האמיתי שלו נמצא מעבר לתחומי העולם שלנו, אלא שהוא  אינו יכול עדיין להכיר בו ולנסחו.

את הרצון הזה מקבל האדם מלמעלה. הוא לא מוענק לו על ידי הטבע כרצון בהמי, ואינו מתפתח בהשפעתה של החברה כמו הרצונות האנושיים.

הקבלה קוראת לרמת רצון זו בשם "הרצון לאור רוחני", או "נשמת האדם".

הקבלה חוקרת את המבנה הרוחני הנקרא "הנשמה הכללית" או "אדם הראשון". המבנה הזה מורכב מ-600,000 חלקים, שכל אחד מהם נחלק לעוד חלקיקים רבים המתלבשים בתוך הרצונות החומריים.

 

איך לקבל תענוגות?

על פי הקבלה התענוג מוגדר כמילוי (סיפוק). הוא יכול להופיע בצורות שונות: חומרית, נפשית, אינטלקטואלית ופיסית. אך בקבלה הכוונה היא לתענוג שהוא מילוי מוחלט, תענוג שאינו בר-חלוף, שהוא נצחי, שלם ומושלם.

תענוג מורגש רק אם קיים רצון חזק מאוד אליו, כלומר כשברור לאדם מה הוא רוצה, וישנה בו תחושה חריפה של חסרון. אך המילוי המתקבל מכבה וממעיט באופן מיידי את הרצון, ובכך גם את תחושת העונג. 

ההנאה המרבית מורגשת במפגש הקצר בין הרצון למילוי. בדומה לרגע שבו טעמה של נגיסת  המזון הראשונה מורגשת על ידי אדם רעב. בעקבות השובע - הרעב נמוג, הרצון הולך וקטן, והאדם אינו מרגיש את אותו התענוג מכל נגיסה כפי שחש בתחילת הארוחה. וזאת הסיבה לכך שאניני הטעם משאירים לסוף הארוחה את המאכלים הטעימים במיוחד, ובכך הם מגבירים את התענוג, למרות הרעב ששכך במידה ניכרת.

אם נחקור את התענוגות שלנו, שנובעים מהשגה של ידע, עושר, מין ומזון, נראה שכולם פוחתים והולכים ברגע קבלת המילוי. פעמים רבות אפשר לראות אדם שעובד עשרות שנים על מנת לרכוש את המילוי הרצוי, אבל ברגע שהוא רוכש אותו, הוא מאבד את הרגשת התענוג. דווקא היעלמות תחושת המילוי וההנאה היא זו המעוררת בנו את הדחף לחיפוש אחר תענוגות חדשים.

הפרסומות, האופנה והמודרניזציה מספקים לנו רצונות חדשים, והרדיפה אחרי מילויים חדשים כופה עצמה על כולנו. אנחנו צרכני הנאות, וקבלת המילוי דוחפת אותנו לחיפוש אחר תענוג חדש. תהליך זה הוא אינסופי. פירוש הדבר הוא שהאדם אינו מתמלא לעולם, ולכן נמצא  בתנועה מתמדת.

הקבלה מלמדת את האדם לקבל תענוגות שאינם נמוגים, תענוגות  נצחיים, מוחלטים, שלמים, המתבטאים  כתענוג ושלווה תמידיים. ולכן השיטה נקראת "חוכמת הקבלה" (חוכמה המלמדת כיצד לקבל).

את השיטה הזו העניק לנו הבורא כדי שניהנה, נתמלא, ובו בזמן נרגיש רצון שלא נפסק, אלא מתגבר והולך כל הזמן. כך הרצון נותר תמיד מלא, ואנו שרויים בשלווה ובתענוג תמידיים. וככל שנגביר את הרצון - הרגשת התענוג תהיה גדולה יותר.

ובכן, כיצד יוצרים רצון שלא נפסק? רצון כזה אינו קיים בעולם שלנו. מדובר ברצון המנוגד לעולמנו, בעל תכונה אלטרואיסטית הקרויה בקבלה "מסך". רכישת המסך היא הנושא המרכזי בלימוד קבלה.

מדובר בגישה מעשית מאוד, בלמידתה של טכניקה ייחודית, אשר מתרחשת במהלך לימודם של ספרי קבלה מסוימים.

ניקח לדוגמה את ספר הלימוד העיקרי בחוכמת הקבלה, "תלמוד עשר הספירות". ספר זה בנוי ממש כספר לימוד אקדמי. הוא כולל  את הספר "עץ החיים" של המקובל הגדול האר"י (המאה ה-16), ובהקשר לדברי האר"י מובא פירושו של המקובל הגדול בן המאה העשרים - רבי יהודה אשלג (בעל-הסולם). כמו כן כולל הספר חלק הנקרא "הסתכלות פנימית", המסביר את הכתוב בשפה אחרת וביתר פירוט, ולאחריו חלק נוסף בשם "פירוש המלות" המסביר את משמעות המלים שבהן אנחנו משתמשים, וכן "שאלות ותשובות", כלומר שאלות על התופעות הרוחניות ותשובות עליהן.

ספרי הקבלה בנויים מראש על פי דגם אקדמי. יש לציין שנכתבו על ידי מקובלים שלא למדו במוסדות להשכלה גבוהה ולא הכירו את שיטת ההוראה העכשווית, אלא נכתבו על ידם מתוך הכרתם הפנימית שלהם את טבע האדם.

הם ערכו והגישו לנו את החומר בצורה דייקנית ועקבית, בדיוק כפי שהוא מוגש במחקרים מדעיים, עובדה המדגישה כי הקבלה היא מדע.

 

הנקודה שבלב

מכלול הרצונות החומריים נקראים "לב האדם", ואילו הרצון לדבר מה גבוה יותר, הרצון לרוחני, נקרא "הנקודה שבלב". רצון זה מושתל באדם מלמעלה, ועל האדם להגיע למילוי שלם של הרצון הרוחני בעודו חי בגוף החומרי. ועד להשגת מטרה זו הוא ימשיך לחזור שוב ושוב אל העולם שלנו.

כל דור חדש בעולם – הוא למעשה אותן הנשמות המתלבשות בגופים ביולוגיים חדשים. כל דור הוא מעין שורה של כל הנשמות הפרטיות המתקדמות אל המטרה: כל אדם מפתח את רצונותיו בהדרגה – מהרצון הראשון לשני לשלישי לרביעי ולחמישי – ואם לא מימש את כולם במשך חייו בעולם הזה, הגוף מת והנשמה מתגלגלת שוב ומתלבשת בגוף חדש ופועלת להמשך הפיתוח של אותם הרצונות – עד שבסוף ההתפתחות הזאת היא מתמלאת באור.

ברוב האנשים קיימים רק צרכים שמוגבלים במסגרת העולם שלנו. בין צרכים אלה כלולות גם השאיפות היצירתיות, האינטלקטואליות, והתרבותיות, וכמו כן הצורך בחקירה ובהבנת המבנה של העולם שלנו.

עובדה זו מעידה על כך, שהנשמות המלובשות בגופים של אנשים אלה  לא הגיעו עדיין אל הרצון לרוחניות – לשלב החמישי של התפתחות הרצונות. נשמות מסוג זה עדיין לא מעוררות בגופים בהם הן מתלבשות שאיפות אל מה שנמצא מעבר לגבולות העולם שלנו.

אבל קיים מספר קטן (בינתיים!) של נשמות מסוג אחר. כשנשמה כזאת נכנסת בגוף הגשמי, היא מעוררת אצל האדם משיכה לרוחני, לעליון ולנצחי. האדם הזה מנסה, כמו כל האחרים, להסתפק במה שנותן לנו העולם הזה, אבל לא מצליח.

הוא רואה כיצד שואפים בני אדם אחרים לאגור, לרכוש, להתעשר ולהצליח, והוא רואה בכל אלה לא יותר ממשחק.

הוא משתתף ב"משחקים" הללו, ואפילו מצליח, לעתים קרובות, אבל זה לא מספק אותו. ובהדרגה, תוך שהוא מנסה את עצמו בעולם שלנו ומתאכזב, מתחיל האדם להרגיש שנשמתו דורשת מילוי אחר.

כשהאדם מקבל סוף סוף רצון לרוחניות, הוא מרגיש שהוא כבר לא יכול להתמלא בתענוגות הגשמיים, ומוצא את החיים ריקניים. ואז הוא מתחיל לחפש את מקור המילוי של הרצון החדש – הרצון הרוחני.

החיפוש והאכזבה הם בני לווייתה של היווצרותו של סוג רצונות חדש, האופייני כל כך לזמננו. החל מאמצע המאה העשרים והלאה, יותר ויותר בני אדם מקבלים מלמעלה רצון לרוחניות, המעורר בתוך האדם סתירה, משום שהוא נוצר בתוך הלב יחד עם כל יתר  הרצונות הגשמיים.

כך מוּרד אל האדם מלמעלה הרצון החמישי ומכניס אותו למצב של אי נוחות פנימי. דווקא במצב הזה פונים בני האדם אל הקבלה, באים לקבל הסבר כיצד למלא את הרצון לעליון שצץ בתוכם.

היות שהרצון לעליון בא מלמעלה, הרי האובייקטים בעולמנו לא יכולים לשמש לו מילוי. ואם הרצון לעליון אכן מופיע, הקבלה היא זו שמראה לאדם כיצד ניתן למלאו.

למה הלב חצוי?, העגול המרכזי – להוסיף "מרכז התענוג"

המקובלים שמקבלים מילוי לרצון הרוחני ("קבלה" – מלשון לקבל) מכנים את המילוי בשם "אור", וליתר דיוק – "אור עליון".

האור העליון הזה נקרא "בורא", משום שהוא בורא את הרצון והוא עצמו ממלא אותו. אם לא מופיע אצל האדם הרצון הזה, הוא ממשיך לחיות כאדם מן השורה.

 

הגיע הזמן למילוי נשמת האדם

האדם לא יידע רוחניות מהי כל עוד לא ירגיש אותה. הוא חש את הרצונות הגשמיים ומשתוקק לספק אותם באמצעות דברים הנמצאים בעולם הזה, שהרי הוא רואה אותם ויודע למה עליו לחתור. אולם כשנוצר בתוך אדם הרצון לדבר נעלה יותר – אין הוא רואה את המקור שממנו יוכל לשאוב את המילוי.

כתוצאה מכך מרגיש האדם חוסר אונים, תסכול וחוסר טעם בחיים. פשוט רע לו. מקור התענוג נסתר ואין במה למלא את הרצון! בדרך כלל, לא נותר אלא לשקוע בתוך החיים, לנסות לשכוח הכול, לפנות לסמים ולאמצעי בריחה אחרים...

אמנם אנו שואלים את עצמנו בילדותנו לשם מה אנחנו חיים, אולם לאחר מכן, בהשפעת ההורמונים של גיל ההתבגרות והרצון לחקור את העולם שסביבנו, אנו מדכאים את השאלה הזאת ומאבדים את הרצון למצוא תשובה. השאיפות המיניות והאינטלקטואליות מסיחות את דעתנו מהחיפוש אחר המשמעות ומקור החיים שלנו.

אבל בשלב מסוים בחיינו צפה שוב השאלה הזאת ומעוררת מחדש את חושינו, וכל מי שעומד בתוקף על דרישתו לקבל תשובה, ומי שאינו מסוגל למלא את החלל שנוצר, מגיע אל הקבלה. ליתר דיוק – מביאים אותו מלמעלה, כיוון שכבר הגיע הזמן למילוי נשמתו.

 

התענוג הרוחני לעומת התענוג הגשמי

שני סוגי ההנאה הללו בלתי ניתנים להשוואה. בדרגה הראשונה והנמוכה ביותר בעולם העליון, אנו מקבלים תענוג גדול פי מיליארדים (ותמידי!) מהתענוג הכללי של כל בני האדם יחד, בכל שנות קיומה של האנושות בעבר ובעתיד. וזהו טבען של כל המדרגות הרוחניות: מדרגה גבוהה יותר גדולה פי מיליארדים מזו שקדמה לה.

 

התגלות הנשמה

כשגוף האדם מת, הנשמה עוברת ("מתגלגלת") לגוף חדש, שזה עתה נולד. מגלגול אחד למשנהו מצטברת בהדרגה בתוך הנשמה ההכנה הדרושה להתגלותה בתוך האדם. במשך גלגולים רבים חי האדם מבלי להרגיש את נשמתו – את השאיפה אל העולם העליון.  (אין להתבלבל בין השאיפה הרוחנית לבין השאיפה הארצית, החומרית "אל העליון", כשהכוונה היא בדרך כלל ליצירה, לשירה, מוזיקה ואמנות.)

האדם מרגיש את התגלות הנשמה כרצון חדש, כשאיפה לדבר מה שאינו מוגדר, כריקנות שאינו יודע במה למלא אותה. החל מרגע זה מתחילה דרך החיפוש, שחייבת להביאו, בסופו של דבר, אל הקבלה. כך מביאים אל הקבלה את כל בני האדם בעולם, משום שהקבלה היא השיטה יחידה למילוי הנשמה.

החל מהרגע שבו הגיע האדם אל הקבלה, כלומר, מצא מורה, ספרים וקבוצה, מתחילה תקופה הנקראת "זמן ההכנה" . התקופה הזאת יכולה להימשך מספר שנים (לפחות 3 שנים), ולאחריה עובר האדם את ה"מחסום" ונכנס להרגשת העולם העליון, כלומר להרגשה ברורה של הבורא.

 

מי מת?

המת הוא לא האדם, אלא גופו הביולוגי. מלכתחילה מרגיש האדם  רק את גופו – את רצונותיו החומריים. לאחר מכן מתהווה בו רצון לעליון, שאינו רצון חומרי, אלא תחילתה של הרוחניות – רצון  הההבורא. אם האדם מפתח בתוכו את הרצון הזה, הוא מתחיל להרגיש את נשמתו - חלק מתכונות הבורא שבו, בנוסף לתכונות (הרצונות) של גופו.

אם האדם מתקן את עצמו כך שהרצון לרוחניות מדכא את רצונות הגוף, והגוף מזדהה לחלוטין עם הנשמה, האדם מקבל את מותו של הגוף כהסרת המעטפת החיצונית מן הנשמה. הגוף מת, אבל האדם מרגיש את עצמו מנותק ממנו עוד בחייו.

אם אנו חיים בתוך הרצונות של העולם שלנו (מין, מזון, הון, שלטון, ידע), אנו מקבלים את המילוי דרך הגוף שלנו, כלומר רק דרך חמשת החושים הגופניים.

אך אנחנו יכולים לגרות את מוחנו בפולסים אלקטרוניים, לשלוח אותות באמצעות החדרת אלקטרודות לתוכו, ולהרגיש את התענוגות המתקבלים על ידינו כאילו באמת התקבלו דרך חמשת החושים. במקרה הזה אנחנו משפיעים ישירות על מרכזי העונג, כשאנו משדרים להם את אותם האותות שהם מקבלים מחיישני חמשת החושים שלנו.

זאת דוגמה להשפעה המתרחשת לא באמצעות חמשת החושים, אלא באופן ישיר, דרך מרכזי העונג, שאליהם מגיעים כל האותות.

 

המרחב הרוחני

בעוברו את "המחסום", מתגלה לפני האדם המרחב הרוחני. בגבול התחתון של מרחב זה נמצא האדם עצמו, ובגבול העליון נמצאת הנשמה הכללית ("אדם הראשון"), שבה מצוי שורש נשמתו של האדם – משם היא ירדה לעולם הזה. כאשר הנשמה נמצאת במקומה בתוך האדם הראשון, היא מרגישה את עצמה מלאה באור, כלומר דבוקה בבורא דבקות מוחלטת. האור העליון והבורא – הם אותו הדבר עצמו.

המרחב הרוחני, המרחק בין אדם לבורא – הוא מרחב של תכונות, של השתוות הדרגתית לבורא. במקום שבו אין השתוות כזו – הבורא אינו מורגש. מרחב כזה אינו רוחני, ומכונה בשם "העולם שלנו" או "העולם הזה".

האדם נע במרחב הרוחני באמצעות שינוי תכונותיו ביחס לתכונות הבורא:

-         היבדלות תכונות האדם מתכונות הבורא ("שינוי צורה") מביאה להתרחקות מהבורא ולירידת הרמה הרוחנית.

-         הידמות בין תכונותיהם מביאה להתקרבות ולעליית הרמה הרוחנית של האדם.

-         השתוות מוחלטת של תכונותיהם ("השתוות הצורה") מביאה להתמזגות בין האדם לבורא ("דבקות").

במצבנו ההתחלתי תכונותינו מנוגדות לתכונות הבורא, וזו הסיבה לכך שאנו נמצאים מחוץ לשדה הרוחני, באזור שבו הבורא נסתר – בעולם הזה.

לאחר שלב ההכנה הראשוני האדם זוכה להידמוּת ראשונה – הקטנה ביותר – לבורא, והדבר גורם לו לעבור את הגבול המכונה מחסום, מהעולם הזה לעולם הרוחני. מכאן ואילך מתחילה הדרך הרוחנית שבה האדם מרגיש את תכונותיו ביחס לבורא; הוא מרגיש את הבורא בבירור, מתקן את עצמו במודע ומתקרב אליו.

 

כיצד עולים לעולם העליון?

ישנו רק אמצעי אחד למעבר אל העולם העליון שמעבר למחסום, והוא – קבלת כוח רוחני הנקרא "מסך".

בעולם שלנו אין שום כוח שיוכל לספק לאדם מסך, מלבד משיכת אור מקיף באמצעות לימוד בספרי המקובלים, שכתבו את ספריהם למטרה זאת.  

המקובל הנמצא בעולם הרוחני מתאר בספרו את תחושותיו. כמובן, איננו מסוגלים להבין ולתאר לעצמנו את מה שהתכוון להביע, אולם הרצון החזק שלנו בזמן הקריאה להבינו ולהרגיש את מה שהוא מרגיש מעורר עלינו את השפעת האור מן המקום שאותו הוא מתאר במילותיו.

אותו אור מאיר לנו מרחוק, מתקן ומרומם אותנו. עלינו להתייחס לספרי הקבלה כאל ספרים המיועדים לתיקון ולהתעלות רוחנית - וכל יחס אחר אליהם אסור.

על מנת לעורר את הארת האור המקיף במידה הדרושה לשם ההתעלות אל העולם העליון, נדרש רצון גדול מאוד. בדרך כלל אין לאדם לבדו די רצון לכך. ישנם יחידי סגולה בעלי רצון אדיר, המסוגלים לצאת באופן עצמאי אל העולם העליון, אבל הם מעטים. לכן מייעצים לנו המקובלים להשתמש ב"אפקט הקבוצה", באיחוד הנשמות, הרצונות.

העניין הוא, שבדרגת גמר התיקון מתמזגות כל הנשמות שלנו לנשמה כללית אחת, הנקראת "אדם הראשון". ואם אנשים מתאחדים בשאיפתם הרוחנית, השאיפה הכללית מאיצה את רצונותיהם של כל אחד מהם לתיקון ולהשגת הדרגה הרוחנית הראשונה.

המקובלים ניסחו כבר לפני שנים רבות את השיטה הזאת - כיצד על אנשים בעלי שאיפה להשגת העולם הרוחני להתקשר זה עם זה.

 

החושים הגשמיים והרוחניים

אנחנו נולדים עם חמישה חושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. דרכם אנחנו מקבלים אל תוכנו, כמו אל תוך קופסה שחורה, מידע מסוים מבחוץ. כל מה שחודר דרך חמשת הפתחים הללו עובר למוח, מעובד שם ומוצג לנו כתמונה משוכללת של העולם הסובב אותנו. תמונת העולם המתקבלת נקראת "העולם הזה" או "העולם שלי".

ליתר דיוק, אין אנו יודעים מה קיים מחוצה לנו. ביכולתנו רק למדוד את התגובה שלנו  להשפעה חיצונית כלשהי.

למשל, איבר השמיעה שלנו בנוי כך, שעור התוף מפריד בין הסביבה החיצונית לזו הפנימית. עור התוף יכול להיות רגיש יותר או רגיש פחות, בריא או פגום, ובהתאם לכך אנחנו מגדירים את הצליל כחזק או כחלש, גבוה או נמוך, או שהצליל נעלם בכלל. הצליל שאותו נשמע אינו הצליל המקורי כפי שהוא מופיע מחוצה לנו, אלא תלוי במבנהו של איבר הקליטה שלנו, כלומר, תלוי בתכונות שלנו.

אין אנו מרגישים את התנודות החיצוניות, אלא את תגובת החוש שלנו עליהן. כלומר, אנו קולטים משהו בתוכנו, ונדמה לנו שזהו צליל חיצוני.

כך הוא הדבר לגבי יתר תחושותינו, והמסקנה המתבקשת היא, שאנו בנויים כמערכת סגורה לחלוטין, וכל אחד מאיתנו מרגיש את תגובותיו הפנימיות לגירוי חיצוני לא מוכר. לעולם לא נוכל לחוש באופן חסר פניות  את המתרחש מחוצה לנו.

כל מה שאנו מרגישים הוא רק הודות לקליטת החושים שלנו, שמובילים את המידע אל מרכזי הקליטה של המוח, המעבד את המידע ומציג לנו אותו כך ולא אחרת. אין בידינו כל אפשרות לדעת מה מתרחש מחוצה לנו, אנו סגורים בתוך עצמנו.

החוש הנוסף שאותו אנו רוכשים במודע, המסך, מאפשר לנו לקבל את המידע לא דרך חמשת החושים הטבעיים שלנו (שבאמצעותם ניתן להבין את המתרחש רק בתוך הרצונות האנוכיים ובאופן סובייקטיבי לחלוטין), אלא באופן בלתי אמצעי ואובייקטיבי.

המסך מאפשר לנו להשיג את היקום באופן מוחלט ואובייקטיבי, ללא הפרעת החשבונות האנוכיים שלנו. בדיוק את זה מעניקה לנו חוכמת הקבלה. היא פועלת על בסיס מדעי לחלוטין, וכוללת אפשרות לשחזר ניסויים ולרשום נתונים, ממש כמו בכל מדע אחר.

 

מבנה הנשמה ותיקונה

נשמת האדם מורכבת מ-620 רצונות, שמלכתחילה הם אנוכיים כולם.

הדרך הזאת, שבה האדם מתקרב לבורא באמצעות השתוות הצורה, מאפשרת לאדם תיקון עקבי על ידי החלפת כל אחת מ-620 תכונותיו האגואיסטיות, בתכונה אלטרואיסטית.

ההתקדמות הזו מתוארת בקבלה כעלייה (בתכונות) ב-620 מדרגות. הקבלה מתארת את המדרגות הללו, את הייחודיות שלהן ואת השיטות לתיקון הרצון בכל מדרגה ומדרגה. כתוצאה מכך משיג האדם בכל פעם הרגשה חדשה של הבורא.

האדם חייב לתקן בתוך עצמו, בהדרגה, את כל 620 הרצונות שלו. כלומר, עליו לעלות בכל 620 המדרגות כשהוא נמצא בגופו הגשמי וחי בעולם שלנו. לאחר שהאדם סיים את העליה בסולם הרוחני, הוא מזדהה  לחלוטין עם הנשמה, ולכן נעלם ההכרח לחזור שוב אל העולם החומרי ולהתלבש בגוף.

ישנם מקרים שבהם לנשמות מסוימות ניתנת הפקודה להתלבש שוב בגוף לשם מילוי שליחות מיוחדת – עזרה ליתר הנשמות בעולם שלנו, הלבושות בגופים. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא הירידה העקבית של נשמתו הגדולה של אברהם אבינו אל עולמנו, נשמה שהופיעה לאחר מכן בדמות משה, רבי שמעון בר יוחאי, האר"י ובעל-הסולם.

 

הנשמה, המסך והתענוג

את הרצון הרוחני אנו מקבלים לא דרך גופינו, אלא באופן בלתי אמצעי מלמעלה. כדי לקבל את המילוי לרצון הזה דרוש חוש נוסף, שנקרא "מסך", וברגע שהחוש הזה מתהווה באדם, הוא מתחיל להרגיש באמצעותו תענוג. התענוג עצמו נקרא "אור עליון". דרך המסך, האור נכנס אל תוך הרצון שלנו ליהנות ממנו. עצם הרצון ליהנות מהאור העליון נקרא "נשמה".

האור, כמקור התענוג, מורגש רק אם האדם רוכש חוש נוסף, המסוגל לקלוט את האור העליון הזה. כל המרכיבים: האור (התענוג), המסך (המַקלֵט) והנשמה (המקבל) – אינם קשורים בשום אופן לגוף החומרי שלנו. לכן אין שום משמעות לעובדה שהאדם נמצא בגופו החומרי.

ברגע שנוצר הקשר בין האדם לבין האור העליון, הוא מתחיל לתקשר איתו ולתקן את עצמו כך שיוכל להתמלא באור הזה.

"התעלות רוחנית" משמעה תיקון עצמי הדרגתי בהתאם לאור העליון וקבלת מילוי תואם. התהליך הזה כובש את אתאתא האדם כולו ואז הגוף נחשב רק כאמצעי להתעלות רוחנית.

חוק טבעי הוא שתענוג קטן אינו מורגש לעומת תחושת תענוג גדול, ותחושת התענוג הגדול מדכאת את תחושת התענוג הקטן. לכן, אף על פי שהמקובל נמצא באותו העולם שבו נמצאים אנחנו, הוא למעשה חי כבר בעולם העליון. אבל היות שהעולם שבו המקובלים חיים לא מורגש על ידינו, הרי כל תחושת עולמם נסתרת ונעלמת מאיתנו, ונמצאת, כביכול, מן העבר השני, כלומר מעברו השני של המחסום.

כאשר האדם מזהה את עצמו עם נשמתו ולא עם גופו החומרי, הוא מקבל את מותו של הגוף הזה כהחלפת לבושים. ההרגשות שאותן רכש בעולם שלנו אינן משתנות, והעולם הרוחני שבו הוא כבר חי, נשאר איתו גם לאחר מותו של הגוף החומרי. כל אדם החי על פני האדמה יכול ואף צריך לסיים את דרכו בעולם הזה על פי מחשבת הבריאה.

 

שורשים וענפים

הקבלה היא מדע על הנסתר מעיני האדם, מחמשת החושים שלנו. היא משתמשת רק במושגים רוחניים, כלומר, במתרחש למעלה מהעולם שלנו, במה שאינו מורגש על ידי חמשת החושים שלנו, שנמצא מחוצה להם, בעולם העליון.

אבל את שמותיהם של האובייקטים, הכוחות והפעולות של העולם העליון הקבלה לוקחת בהשאלה מהשפה הגשמית שלנו. זה הכרחי, משום שאין לנו מלים לתיאור מושגים שאינם גשמיים.

מכל אובייקט בעולם העליון, "שורש", משתלשל כוח ובא אל העולם שלנו ומוליד כאן אובייקט, "ענף". המקובל שנמצא בשני העולמות מתאר את הקשר שהוא רואה ביניהם. כלומר, הוא מתאר את העולם העליון כשהוא משתמש בשמות של העולם שלנו.

בעיניו של מי שאינו נמצא בהשגתם של שני העולמות,  תיאוריו של המקובל נדמים כתיאורים של פעולות חומריות, אף על פי שהקבלה מתארת רק את המתרחש בעולם העליון.

השימוש במלים ובמונחים המוכרים לנו מביא אותנו לדימויים ולתיאורים מוטעים. לכן אוסרת  הקבלה לדמות כל קשר בין האובייקטים הלקוחים מן העולם שלנו ובין שורשיהם הרוחניים. זוהי טעות הנחשבת לחמורה ביותר בקבלה.

ולכן במשך שנים כה רבות ועד לזמננו אנו הייתה הקבלה אסורה, וזאת מכיוון שהתפתחותו של האדם לא היתה מספקת על מנת שיחדל לדמיין לעצמו מכשפות, מלאכים, עסקי שדים ורוחות ויתר שוכני שמים דמיוניים, בעוד שהכוונה האמיתית היא לדבר שונה לחלוטין.

רק החל משנות התשעים של המאה ה-20 מותרת ומומלצת הפצתה של הקבלה. מדוע? משום שבני האדם כבר התעלו מעל הדימויים הפרימיטיביים של כוחות הטבע כיצורים דמויי אנוש, בנות ים וכולי.

כיום בני האדם בשלים לדמות לעצמם את העולם העליון כעולם של כוחות, שַׂדות של כוח, כעולם שהוא למעלה מן החומר. וזהו עולם הכוחות והמחשבות שבו עוסקת חוכמת הקבלה.

 

הנתונים שעליהם מתבססת הקבלה

הקבלה עוסקת אך ורק בנתונים מדויקים, אשר אומתו בדרך של ניסוי. היא לא לוקחת בחשבון שום תיאוריות או השערות. כל מה שהיא מתבססת עליו ידוע מהשגה אישית של אותם בני אדם שהשיגו את המציאות העליונה באמצעות הנקודה שבלב - הנשמה. הם הבינו, מדדו ותיעדו את ההרגשות העליונות, והצירוף הכולל של מחקריהם נקרא "חוכמת הקבלה".

כמו לכל מדע, לקבלה יש מנגנון מחקר מדויק משלה: שיטות מתמטיות, פיסיקליות, גרפים, נוסחאות וטבלאות. העולם העליון, כלומר תחושותיו הרוחניות של אדם, מתואר בצורה טכנית. במקום רגשות וחוויות משתמשים המקובלים בווקטורים, בכוחות המשיכה של הרצונות, כוחות הדיכוי שלהם, והיחסים ביניהם נמדדים מדידה מספרית (דרגות עביות). כמו כן מוגדרים הרצונות ומילוייהם באמצעות מידות.

בעולם שלנו אין לנו אפשרות למדוד לא את המאמצים הפנימיים ולא את ההרגשות הסובייקטיביות של האדם, ועל אחת כמה וכמה לא ניתן להשוות באופן מדויק בין תחושות, תפישות והתרשמויות של שני בני אדם שונים..

 

שפת המקובלים

כל מה שידוע לנו על העולם העליון, עוד לפני שאנחנו משיגים אותו בכוחות עצמנו, ידוע לנו מפיהם של בני אדם שהשיגו אותו באופן אישי. הם תיארו למעננו את דרכם, את הרגשותיהם, את מסקנותיהם ואת המלצותיהם כדי שנעבור את אותה הדרך שעברו. תיאורי המסע שלהם בעולם העליון הם ספרי הקבלה, החל מימי אברהם אבינו.

אברהם היה המקובל הראשון. הוא התחיל לשאול את עצמו את השאלה על משמעות החיים, וזה הביא אותו לנחיצות לגלות את הכוח העליון. את רשמיו מגילויו של הבורא הוא פירט ב"ספר היצירה", לפני 3,700 שנה. בספרו אברהם השתמש בשפת הקבלה, ואת הספר הזה לומדים המקובלים גם כיום.

המקובל הגדול הבא הוא משה. הוא השיג את הבורא ותיאר את השגותיו בספר שקרא לו "תורה" – "חמישה חומשי תורה".

לשם תיאור הרשמים הרוחניים שלו הוא השתמש בשפה שונה מזו שהשתמש בה אברהם. השפה הזו נקראת "שפת הענפים", והיא מבוססת על הדמיון שבין העולם העליון לעולם שלנו. היות שהכול בעולם שלנו נולד מן הכוחות הנמשכים מן העולם העליון, הרי שכל אובייקט, פעולה או תופעה בעולם שלנו הם מעין ענפים הצומחים משורשם בעולם העליון.

משה לקח שמות של עצמים ופעולות בעולם שלנו כדי לתאר בהם את העצמים והפעולות של העולם העליון. במבט חיצוני נראה התיאור שלו כסיפור על העולם שלנו, אך למעשה, מאחורי המלים של העולם שלנו נמצא התיאור של העליון. ורק מי שמרגיש את העולם העליון מסוגל להעריך את סיפורו של משה במשמעותו  הנכונה.

התלמוד הוא ספר המתאר את חוקי העולם העליון בצורת חוקים ודינים של העולם הזה. החוקים המתוארים בתלמוד, כפי שנראים לנו במבט ראשון, מדברים על כללי התנהגותו של האדם בעולם שלנו, אבל זהו רק המראה החיצוני של הכתוב. ואילו המקובלים רואים בתלמוד את תיאורו המדוקדק של העולם העליון.

לשם תיאור העולם העליון נעשה גם שימוש בשפת האגדה והנבואה. מבחינתו של המקובל אין כל חשיבות לשפה שבה כתוב הספר אודות העליון – הבורא. בכל מקרה, כאשר הוא קורא בו הוא מרגיש את המתואר על ידי המחבר, כפי שמוסיקאי שומע, כביכול, את המנגינה כשהוא קורא תווים.

 

חיצוניות ופנימיות

אמנם המקובל יכול לדמות בחיצוניותו לאדם דתי, אך בראיית העולם הפנימית שלו, ביחסו אל החיים ואל העולם, הוא אדם שונה לחלוטין. יחסם של הדתיים עצמם אל המקובלים מבדיל ביניהם באופן ברור.

הקבלה היא לא דת, וקל לגלות זאת ולו הודות לעובדה שאף לא אחד מהדתיים יודע אותה. המקובלים הסתירו מההמון את הידע העמוק ביותר של יסודות היקום, של החוקים שלו, את שיטת הלמידה של העולם, את השגת מטרת הבריאה, וזאת משום שחיכו לרגע שבו תהיה האנושות מפותחת דיה כדי לקבל את הידע הקבלי ולנצלו בצורה נכונה. הקבלה היא מדע השליטה בגורל, זהו ידע שנמסר לכלל האנושות, עבור כל העמים.

 

הגימטריה

אם שני מקובלים יקראו אותו תיאור של העולם העליון, הם ירגישו תמונה מסוימת שלו. אבל כיצד יוכלו להשוות בין תחושותיהם? הרי אצל כל אחד ההרגשות הן בתוך נשמתו, בהתאם לתכונותיו הפנימיות.

אם גודל המסך של מקובל אחד גדול ממגודל המסך של מקובל אחר,והגובה הרוחני של השגתו גבוה יותר, הרי ברור הוא שהתמונות הנגלות לפניו מצטיינות ביתר עמקות של הבנת המתרחש. הדבר  דומה למצב שבו ילד לומד בכיתה ה' וילד אחר בכיתה י'. אם כך, טבעי הדבר שהשני יבין יותר את  המתרחש.

טיב הנשמה - זהו מכלול התכונות שלה. הדבר דומה לאופי האדם בעולמנו - אופיו של כל אדם מורכב מאוסף של כל התכונות: קמצנות, קנאה, רחמנות, חשדנות וכולי. אבל אצל כל אחד הן מצויות בפרופורציה שונה.

כאשר לומדים קבלה אפשר לדעת את מבנה הנשמה, את מכלול הרצונות המרכיבים אותה, ולכן גם אפשר לתארה ולנסח במדויק את המבנה שלה.

הבורא ברא רצון אחד, ישות אחת – נשמה הנקראת "אדם הראשון". אבל בתוכה ניתן להבחין ב-600,000 חלקים – מבנים נבדלים, נשמות פרטיות. בכל נשמה (הן בכללית והן בפרטית) קיימים 620 חלקים פנימיים, שהם הרצונות הפרטיים. השילוב ההדדי ביניהם מגדיר את מבנה הנשמה.

שמו של כל מבנה רוחני מוגדר על פי התכונה העיקרית האופיינית לו. השם הזה מבוטא בערך מספרי, הנקרא "גימטריה". הגימטריה נרשמת באותיות, זאת משום שבעברית, לשון הקבלה, המספרים מצוינים בעזרת אותיות, אשר צורתן וצירופיהן מבטאים תכונות של כלים רוחניים.

 

גמר תיקון

כתוצאה מתיקונן יצטרפו כל הנשמות לנשמה כללית אחת, ואז ייוצר ביניהן קשר הדדי מוחלט, כבמערכת אחת. המבנה של הנשמה הכללית קושר את כל הנשמות לנשמה אחת, וכתוצאה מחיבור זה, כל אחת ואחת מהן מרגישה בעצמה את מה שכולן יחד מרגישות.  ואז הופכת ההשגה להיות מוחלטת. המצב הזה נקרא "גמר התיקון".

לאחר גמר התיקון קיימים עוד מצבים, שבהם הנשמה שמקבלת את האור מלמעלה עולה עד מקורה – עד לבורא, והופכת להיות שווה לו.

אך הדרגות הנמצאות למעלה מגמר התיקון נקראות "סתרי תורה", ואין הן נמצאות בשום ספר ואינן מוסברות או נדונות בשום מקום. המצבים האלה יתגלו כשכל העולם יתעלה לרמה המתאימה, 6,000 שנה אחרי התגלות נשמת אדם הראשון. נכון להיום, נותרו עד סוף 6,000 השנים עוד 237 שנה. אבל המאמצים שלנו יכולים לקצר את פרק הזמן הזה במידה ניכרת.

כשהרצון איננו...

אם אדם אינו רוצה ברוחניות, עומדות בפניו שתי אפשרויות: אחת מהן היא להניח לכך ולשכוח. והאפשרות השנייה היא, אם הוא מחליט בכל זאת ללכת לשיעורים וללמוד קבלה, בתקווה לספוג את הרצון לרוחניות, ואז זה יפעל עליו כפי שפועלים הפרסום והאופנה, המשפיעים על כולנו.

מדוע יש לנהוג כך? משום שבמקרה זה האדם הולך מלכתחילה לקראת המטרה, עוד לפני שיעשה הרבה דברים טפלים בחייו, והוא חוסך מעצמו ייסורים שממילא יאלצו אותו להגיע אל הקבלה. אדם זה פשוט אינו רוצה  לשוב אל העולם שלנו ולהתחיל הכול מבראשית.

אבל מי שעדיין אינו מרגיש שום רצון להכיר את המטרה ולדעת על משמעות החיים, עליו לשמוע הרבה כדי שהצורך ללמוד קבלה יחלחל לתוכו. אנו מחכים לאנשים השואלים על משמעות החיים, לאלה ששאלה זאת לא נותנת להם מנוח, לאותם האנשים שנובטת בתוכם הנקודה שבלב. רבים באים ורבים הולכים, אבל נשארים יחידים – אלה שמוכנים לַכול כדי להשיג את מטרת החיים. ובכל שנה היחידים הללו מתרבים עוד ועוד.

1.            מהי חוכמת הקבלה?

חוכמת הקבלה היא שיטה לגילוי הכוח העליון היחיד השולט בכל הבריאה, והיא מתאימה לכל אדם הנמצא בעולם הזה.

2.            מה מלמדת אותנו חוכמת הקבלה?

חוכמת הקבלה מלמדת אותנו על מבנה הבריאה ועל מטרתה, על מקור הבריאה, על שלבי התפתחותה ועל מקומו של האדם בה. כמו כן היא עונה לשאלה על תפקידו של האדם בעולם. רשאי ללמוד קבלה כל מי שמרגיש צורך בקניית ידע על עצמו, על נשמתו, על עברו, על המקום שממנו בא, ועל עתידו, על המקום שאליו עליו להגיע לאחר מותו.

הצורך ללמוד קבלה מוכתב על ידי הנשמה. אבן הבוחן היחידה לשאלה אם אדם מסוים צריך ללמוד קבלה היא, אם השאלות הללו מטרידות את האדם – אם הן מטרידות אותו, עליו ללמוד.

 

3.            למה חשוב ללמוד קבלה?

לימוד הקבלה מאפשר לאדם למצוא את הסיבה והמטרה לקיומו, להבין את מקומו בבריאה, לחקור ולבחור את הטוב ביותר ולשפר ללא הכר את מצבו הנוכחי.

המקובלים מספרים לנו שהאנושות צועדת לקראת מציאות שבה האדם ימצא עצמו חסר אונים וחסר כיוון באשר למטרת חייו. רק במציאות קשה, תחת איום השמדה של העולם, יתחיל האדם לחפש את המטרה האמיתית לקיום העולם. בדיוק ברגע גורלי זה חוכמת הקבלה תתגלה במלוא עוצמתה, כשיטה מדעית מדויקת לגילוי חוקי הבריאה לכלל האנושות.

4.           האם הקבלה יכולה להביא תועלת לאנושות?

רק הקבלה יכולה להביא תועלת לאנושות, כי על ידי כך שהיא מגלה את כל חוקי הבריאה היא פותחת בפני האדם אפשרות להשתמש ביעילות בכוחותיו ובכוחות העולם הסובב אותו.

5.           האם הקבלה קשורה ליהדות?

יסודות הקבלה נתגלו על ידי אברהם אבינו, תושב חרן, שכתב את ספר היצירה. תלמידיו, קרוביו, משרתיו וצאצאיו התקבצו סביב הירושה הרוחנית שלו לקבוצת לימוד, ובמשך הזמן קראו לעצמם "עם ישראל", למרות היותם בפועל חלק מעמי המזרח הקדום (עובדה שהוכחה בבדיקות גנטיות).

6.           מאילו מקורות לומדים את חוכמת הקבלה?

המקור הראשון ללימוד הקבלה נכתב על-ידי אברהם אבינו, והוא נקרא "ספר היצירה". לאחריו היו:

משה – המחבר של "התורה".

ר' שמעון בר יוחאי (רשב"י)- המחבר של "הזהר".

האר"י – מחבר "עץ חיים" ועוד ספרים נוספים רבים.

ר' יהודה הלוי אשלג (בעל הסולם) – מחבר "תלמוד עשר הספירות" (תע"ס) – הפירוש על "עץ חיים", ופירוש "הסולם" לספר הזוהר.

ר' ברוך אשלג (רב"ש) – מחבר הספרים: "שמעתי", "שלבי הסולם", "דרגות הסולם".

7.           חוכמת הקבלה – מדע על קבלת התענוג. למה לנו להתאמץ לקבלו אם ממילא אנו נהנים?

הקבלה באה לתת מענה לשאלת האדם על מקורם של חוסר הסיפוק והייסורים שלו. אם אדם אינו שואל זאת, הוא עדיין אינו זקוק לקבלה. האדם מגיע לקבלה עם השאלה "מה הטעם בחיי?" ועליה הוא מקבל תשובה, כלומר, זוכה לגילוי משמעות הבריאה ומקומו של כל אחד בה.

8.           האם יש משהו בעולם הזה שכדאי לחיות למענו?

השאלה היא מה אנו מכנים "חיים".. הקבלה קוראת לתענוג "חיים"  ואומרת שמטרת קיומנו היא להתמלא בתענוג הנצחי, האינסופי, תענוג שהוא הפוך לחלוטין מהתענוג המזערי שאנו מרגישים בעולם שלנו, הנעלם כהרף עין. מטרתה של הקבלה היא להביא את האדם לשלמות ולנצחיות – לתענוג שלם ונצחי.

9.האם יש מושג של רוויה בתענוג הרוחני?

תענוג רוחני הינו תענוג המתפתח באופן תמידי, לכן זהו תענוג ללא הפסקה, תענוג הגדל והולך, תענוג נצחי. אדם שטועם תענוג זה בעודו בחיים, אינו מרגיש את המוות כאשר הוא נפרד מן הגוף הגשמי, וזאת מכיוון שהתענוג שלו נמצא ברמה גבוהה יותר, מעל החיים והמוות הגשמיים.

10.      מהם המושגים טוב ורע מנקודת המבט של הקבלה?

ה"טוב" זוהי תכונת הבורא, השפעה, עינוג (לא בהכרח כמו שאנחנו מבינים את המושג). "רע" – כל מה שמנוגד לתכונת הבורא, כל מה שמפריע לאדם להשיג את תכונת הבורא. הטוב והרע מתבצעים בעולם באופן לא מודע, מכוח התכונות שניתנו מלמעלה. אין לנו בכך שום חופש בחירה. לכן גם כל המעשים "הטובים", למשל, הצלת העולם ממלריה, הינם פעולות הבורא ולא מעשי האדם. פעולות האדם מתבטאות במימוש חופש הבחירה שלו, כאשר הבורא מקרב אותו והאדם מוכן לכל מאמץ על מנת להתקרב לבורא (עיין במאמר החירות של בעל-הסולם).

11.       האם בעולם הזה הכול קבוע מראש?

הכול קבוע מראש, וחופש הבחירה הוא להאיץ את הדרך הקבועה מראש למטרה שנקבעה מראש. ההשתוקקות האישית לעבר המטרה של הבורא יוצרת באדם את תכונות הבורא ומעלה אותו לדרגת הבורא, הנצחיות, הידע השלם.

12.      למה לאנשים מסוימים יש מזל ולאחרים אין?

למה אחד הוא עשיר ומפורסם והאחר עובד כפועל פשוט? למה אחד נולד כבן למשפחה עשירה והאחר לענייה? למה אחד נפטר בגיל צעיר והאחר מאריך ימים?  

כל אלה נקבעים על ידי שורש הנשמה הפרטית בנשמת האדם הראשון, הקשר שלה עם הנשמות האחרות ונתונים נוספים החיוניים לתיקון של כל נשמה ונשמה. הקבלה, כעיקרון, אינה חוקרת את הדברים הללו, למרות שהם כתובים ונלמדים באופן חלקי בספרו של האר"י "שער הגלגולים", כי התהליכים שעוברים על הנשמות אינם בשליטת האדם. חופש הבחירה של האדם יכול וצריך להיות ממומש בהשתוקקות מלאה של האדם לאיחוד עם הבורא.

13.       למה האדם הורס יותר מאשר הוא יוצר?

כל זה מאחר שבירידה מעולם אינסוף לעולם הזה נשמת האדם הראשון עברה "שבירה" של המסך,וכתוצאה מזה הרצון להשפיע הפך לרצון לקבל.

במצב כזה, של הפרדה על ידי האנוכיות, הנשמות הבודדות יורדות לעולם הזה, ואת התוצאה של היותן במצב הפנימי הזה אנו רואים בכל מעשי האדם בעולם.

 

14.      האם קיימת מדיטציה בקבלה? [לשנות מס' שאלה ל-16]

"מדיטציה" בקבלה היא ריכוז המאמצים כדי לגלות מתוך התמונות של העולם הזה, את הכוח עליון היחיד השולט בטבע.הלומדים מקבלים השגתם ממקור אחד, חולקים את רגשותיהם, ובודקים אותם על עצמם במצבים שונים בחיים. הקבלה מחייבת את האדם להקים משפחה, לעבוד ולעמוד בהתחייבויותיו האזרחיות, לא להתבודד, להרחיב את מעגל האנשים סביבו, ולקבל את העולם הזה שנברא בכוונה, כדי להוסיף להרגשתו את הרגשת העולם הרוחני.

 

15.      אם האדם מוּנע רק על ידי הרצון ליהנות לעצמו, איך מוסברת התנהגותם של גיבורים שבחרו למות למען רעיון או למען טובתה של החברה?

מבין המעשים האנוכיים של האדם, ישנם כאלה הנראים לנו לא-אנוכיים לחלוטין. הסיבה לכך היא שאנו לא מכירים את מבנה הטבע האנוכי שלנו, ולכן מניעים מסוימים כגון אהבה, הַקרבה עצמית, נראים לנו אלטרואיסטיים ולא אגואיסטיים.

מעשה אלטרואיסטי הוא מעשה שבו האדם אינו ממלא אף רצון שלו. האדם אינו מסוגל לבצע מעשה כזה מכיוון שלא ימצא את האנרגיה הדרושה לכך. לכן אנחנו נמצאים בשליטה מלאה של הטבע האנוכי שלנו, אשר יציאה מהחוקים שלו תהיה אפשרית רק אם נרכוש טבע אחר, שבו עצם ההשפעה יענג אותנו. זה אפשרי רק בעזרת השיטה הקבלית, על ידי משיכת אור עליון המתקן את האגואיזם – אור מקיף.

16.         האם אפשר לחוש את אור הבורא בעזרת חמשת החושים? [לשנות למס' 17]

מלידתנו קיימים אצלנו חמשה חושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. כל מה שאנו חשים בהם נקרא "העולם הזה", ומה שלא מורגש על ידי החושים הללו או במכשירים המרחיבים את טווח קליטתם, לא נתפש על ידינו ואין לנו מודעות אליו. אנחנו אפילו לא יודעים מה חסר לנו כדי לראות את התמונה הכוללת של הסובב אותנו.

כל הקיים מחוצה לנו ולא נתפש על ידי חמשת החושים, הוא שורש של מה שאנו חשים בחמשת החושים, ונקרא הבורא, שאותו ניתן לחוש בעזרת החוש השישי. התחושה בחוש השישי, הנקרא "מסך ואור חוזר", אינה דומה לתחושה בחמשת החושים. לכן למי שלא חווה תחושה זו, לא ניתן להסביר לו מה היא או למצוא לה דוגמה מהתחושות המוכרות לנו.

הבורא מורגש רק בחוש השישי, ולכן איננו יכולים להעריכו כבעל צורה, צבע, טעם, צפיפות וכולי. מטרתה של חוכמת הקבלה היא לפתח חוש זה, וללמד כיצד להשתמש בו בצורה נכונה. התחושה בו נקראת רוחניות או חיים רוחניים. ייחודו של חוש זה הוא, שאף על פי שהאדם מפתח אותו כאשר הוא מרגיש את העולם הזה, התחושה בו אינה תלויה בתחושות של חמשת החושים, כלומר האדם יכול להיפרד מהגוף הגשמי ולהישאר רק בהרגשת החוש הזה.

17.      האם האדם יכול לראות את העבר והעתיד? אם לא, כיצד מסבירה הקבלה את העובדה שמגידי עתידות ומכשפים חוזים נכון את העתיד, או את העובדה שכתבי הנביאים מתגשמים?

נכון שרבים בעולמנו יכולים לחזות נכון את העתיד, אך המקובל אינו חוזה או נביא.

גם בעלי חיים מרגישים את תופעות הטבע הרבה לפני שהן מתרחשות; למשל אנשים המרוחקיםמהציוויליזציה מחדדים את חושיהם ביחס לאנשים אחרים במידה כזאת שהם מסוגלים להרגיש את העתיד והעבר.

הקבלה טוענת שכל התמונות המתרחשות בזמן קיימות בו זמנית ורק נפרשות לעינינו על צירהזמן. ניתן לעלות אל מעבר לזמן, ואז נרגיש את העבר, ההווה והעתיד כמו מסגרות שונות של זמן, כשם שאנו צופים בסרט קולנוע, ורואים רק שרשרת אירועים קבועה מראש. הקבלה אומרת שאיננו יכולים לשנות את סדר האירועים כיוון שהם טבועים ב"גֵן הרוחני" שלנו (הנקרא רשימו). לעומת זאת, אנו יכולים לשנות את היחס שלנו לאירועים, וזה ישנה את ההרגשה שלנו בזמן האירועים מדרמטית לטובה.

המקובל לעולם אינו מנסה לראות את העתיד, אלא מתנתק מהאירועים עצמם ומתרומםמעליהם, הוא מתייחס אליהם כאל השגחת הבורא כטוב ומיטיב ויודע שהכול מגיע מהבורא במטרה להעלות אותו אל השלמות והנצחיות.  כך הוא מפתח יחס לאירועים בהתאם ליחסו של הבורא אליהם.

18.      כמה זמן נדרש כדי לפתח את החוש השישי?

בספר "הקדמה לתע"ס" בעל-הסולם טוען שדרושות לכך 3-5 שנים. חשוב לציין שזה נכוןבתנאי שהתלמיד יוצר לעצמו את כל התנאים להתקדמות נכונה. תקופה זו יכולה גם להתקצר ביחס להשקעה של התלמיד.

19.      האם קיום מנהגים או השתייכות לדת כלשהי יכול למנוע מן האדם לעסוק בקבלה?

המתחיל לעסוק בחוכמת הקבלה מוצא את עצמו מחוץ למנהגים ולטקסים של העולם הזה,מפני שהוא מתחיל לפתח בעצמו חוש נוסף, שאינו קשור לעולם הזה, אלא לבורא עצמו. הוא מתחיל להבין שמנהגים, דתות ואמונות אינם קשורים לבורא ולקשר עמו, אלא נוצרו על ידי אנשים לצורך נחמה פסיכולוגית, הרגשת הבטחון, הצדקת הקיום העצמי והקניית ערכי מוסר מינימליים לחברה האנושית. אך הקבלה טוענת גם, שלמרות עיסוקו של אדם בקבלה, אם קיים בו צורך פנימי לקיים מנהגים כלשהם,  הקבלה לא תתלוש אותו מהם, אלא להיפך – הקבלה מייעצת לו להמשיך בהרגליו עד שלא ירגיש בהם תועלת.

מלבד זאת, הקבלה מברכת קיום של מנהגים וכללים חינוכיים, בטענה שהם עוזרים לאדם להיות מאורגן יותר בזמן שהוא לומד את חוקי הקבלה, וזאת, עד שהרגשת העולם העליון תלמד אותו אדם איך לחשוב ולנהוג בצורה נכונה לחלוטין.

20.      אנשים שחוו מוות קליני מספרים שראו מסדרון של אור, מה קורה לאדם לאחר המוות?

לאחר מותו של הגוף, כלומר לאחר שקבלת המידע דרך חמשת החושים נפסקת, מה שנשאר לשימוש ה"אני" האנושי ("המלכות") היא התפישה דרך הנקודה שבלב, תכונת הבינה. אפשר לחוש בה הרגשה רוחנית מינימלית של הימצאותה בשורש כנקודה. זו התחושה של אדם שיצא מתחום ההרגשה בחמשת החושים. יש לציין כי מקובל שמפתח את הנקודה הזו, מקבל לתוכה את הרגשת האור העליון - הרגשה בעוצמה הגדולה פי מיליונים מתחושת אלה שחוו מוות קליני - הרגשה נצחית ונשלטת.

21.      האם הקבלה מסבירה איכשהו תופעות כמו תקשור בזמן טראנס?

אין לקבלה כל קשר למה שידוע כ"טראנס". הקבלה עוסקת רק בחקר הבורא ושיטת ההתקרבות אליו, בדבקות בו, ובהשוואת תכונות הנשמה לתכונות הבורא. המקובלים רואים בתופעות הנ"ל תופעות פסיכולוגיות, פסיכוסומטיות, תופעות של התלהבות ודאגות פנימיות של האדם, אך לא משהו שקיים באמת.

22.       האם למקובלים יש כוח על-טבעי כלשהו?

המקובל מקבל מלמעלה כוח שליטה על יצרו. כמידת יכולתו להשתמש ביצרו בהתאמה לחוק הבריאה (כוח ההשפעה), הוא מקבל לתוך הרצון המתוקן שלו את הידע העליון ומתמלא בתענוג.

23.      האם הקבלה ומקובלים יכולים לרפא מחלות שונות?

הקבלה, לפי הגדרתה, מהווה שיטה לגילוי הבורא לאדם החי בעולם הזה. במידת הגילוי של העולם העליון, המקובל מתמלא באור עליון המביא בריאות, כוח ומזל. אך מפני שכל האנשים קשורים יחד עד לגמר התיקון הכללי, המקובל הוא חלק מכולם ונכלל עם צער הציבור.

24.      האם הקבלה מסבירה את תופעת השימוש בסמים? האם קיימת קרבה בין התענוג המופק מהסמים לבין התענוג הרוחני?

השימוש בסמים הינו בריחה מייסורים. הייסורים בעולמנו גדלים כדי שהאדם ישאל "למה זה קורה לי?", ומתוך כך ירגיש נחיצות לגלות את מבנה הבריאה. אך עד שהאדם לא יכיר בנחיצות זו, תופעת השימוש בסמים ובאלכוהול תתפשט.

מדור לדור, במשך אלפי שנות התפתחות האנושות, האדם הגדיל את האנוכיות שלו, את הרצון ליהנות. במשך השנים עבר האגואיזם האנושי כמה שלבים בהתפתחותו - מנטייה לתענוגות בהמיים לנטייה אחר עושר, כבוד, שליטה וידע. בזמננו התהליך מגיע לקצו, הרצון לידע והשכלה הוא האחרון במסגרת העולם הזה, והאדם מתחיל להרגיש חוסר אונים – "לא רוצה יותר כלום". הרצון הבא שצריך להתגלות לאדם הוא הרצון לגלות את שורשו, סיבת חייו, אבל בזמן שרצון זה מתברר, האדם לא יכול לסבול את הרגשת הריקנות והוא מחפש דרכים להתנתק מהמציאות.

25.      האם הקבלה תוכל לספק פתרון לנגע הסמים? [החליפה מקומות עם השאלה הקודמת]

חוכמת הקבלה פותחת בפני האדם את המטרה האמיתית לקיומו, ומאפשרת לו לממש את חייו להגיע לשלמות ולנצחיות, ובכך היא מבטלת את הסיבות הגורמות לאדם להשתמש בסמים. אם נוכל להראות לבני הנוער את המטרה האמיתית של החיים, את האפשרות להגיע לשלמות ולנצחיות, לידע ולשליטה בלתי מוגבלים, אז בעיות הסמים, העבריינות ושאר פגמי האנושות יוסרו מהפרק.

הקבלה טוענת שהסיבה היחידה לביטוים החד של הפגמים הללו דווקא בזמננו, היא כדי לגרום לנחיצות בהכרת הבריאה ומטרתה, ולהביא את האדם לאושר הנצחי.

26.      האם קיימת דוגמה של גמילה מסמים בעזרת הקבלה?

כאשר מעמיקים בלימוד הקבלה, הרצון לסמים פג ואף ההרגל מפסיק לעניין, וזאת מכיוון שהחוויות מהקבלה הרבה יותר חדות ומרתקות.

27.      האם אדם הלומד קבלה הוא מוסרי יותר מיתר האנשים?

תלמיד הקבלה משתנה כמידת התיקון שלו. בהתחלה הוא עובר תהליך של הכרת האגואיזם שלו כרע ("הכרת הרע"). בתקופה זו, האגואיזם גדל עד לרמה שבה הוא מבין שהוא הינו הרוע היחיד שלו, והוא אינו מסוגל להתמודד עמו. בהתאם לכך, בתקופה זו התלמיד הרבה יותר אנוכי מאנשים שאינם עוברים תהליך של הכרת הרע. תקופה זו יכולה להימשך כמה שנים. אחר כך מתחיל תהליך של דחיית האנוכיות שלו והתלמיד מתייחס באופן שלילי מאוד לביטויי האנוכיות שלו ושל האחרים, באותה המידה הוא מתייחס בחיוב רב כלפי ביטויי הטוב בעצמו ובאחרים. השלב הבא הוא כאשר התלמיד מעריך בצורה חיובית את כל בני האדם, כיוון שהוא מצדיק את השגחת הבורא באופן מוחלט.

28.       האם התנהגותם של המקובלים מתאפיינת במחילה ורחמים? 

מקובל בשום פנים ואופן אינו סלחני ורחמן, כיוון שהוא מכיר בהשגחת הבורא כ"טוב ומיטיב", ולכן הוא מעריך את נחיצותם של הייסורים בעולם.

29.      איך מסבירה הקבלה את תופעות הלידה והמוות? האם גן-עדן וגיהנום קיימים?

הלידה והמוות של הגוף הגשמי שלנו אינם יותר מאשר מצבים ביולוגיים שלו. לכן ברור כי עם מותו של הגוף, מתים גם חמשת החושים ונעלמת הרגשת העולם הזה. החוש השישי קיים בכל אדם, אך במשך חייו הוא נמצא במצבו הלא מפותח (כ"נקודה שבלב") ולכן לא מורגש בו דבר. לאחר מותו של הגוף הגשמי והיעלמות ההרגשה של חמשת החושים, הנקודה הזו מאפשרת תחושת תענוג של הימצאות בשורש, בבורא, עד לגלגולה הבא של הנשמה (לידה מחדש בעולם הזה). אך אם האדם מפתח את הנקודה שבלב בעודו חי בעולם הזה, הוא מתחיל להרגיש את העולם העליון ולזהות את עצמו עם העליון ברמה כזו, שמותו של הגוף הגשמי יורגש על ידו כהיעלמות אוסף זניח של מידע ברמה נמוכה. במקרה זה, לידה מחדש בעולם הזה תהווה המשך של התפתחותו הרוחנית, שאפשרית אם נמצא בגוף הגשמי ואם לאו.

גן עדן וגיהנום הם מצבים של הרגשת הבורא. גיהנום – התרחקות מלאה מהבורא, גן עדן – דבקות מלאה בו.

30.      מתי הנשמה עוברת לגוף אחר, בזמן העיבור או בזמן הלידה?

הנשמה היא כלי הדומה לבורא, שהתפתח מהנקודה שבלב. נקודה זו היא נקודת הדחףלבורא, והיא נמצאת בתוך מכלול רצונות האדם הנקראים "רצונות הלב" או "לב". אם האדם מפתח את הנקודה שבלב על ידי שיטת הקבלה, עד לדרגה שבה גם הכלי הקטן ביותר דומה לבורא, הוא מתחיל להרגיש בה את האור העליון, את נוכחות הבורא. בסך הכול ישנן חמש דרגות של התפתחות הנשמה, ובהתאם להן חמישה סוגי אורות, כלומר, חמישה אופנים שבהם היא מרגישה את הבורא, הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י). לסיכום, הנשמה מתלבשת באדם הנמצא בעולם הזה, כאשר הוא מפתח את הנקודה שבלב לכלי מינימלי.

31.      מה קורה לנשמה במעבר מגוף לגוף?

נשמה העוזבת את גופה חוזרת להיות נקודה הדבוקה  בשורש נשמתה, שנמצא בעולם האצילות. אבל אם אדם השיג בחייו דרגה רוחנית כלשהי, אז נשמתו פשוט ממשיכה לדרגה הרוחנית הבאה שלה.

32.      האם יש מעבר בין "העולם הזה", העולם שלנו, לבין "העולם הבא", העולם הרוחני?

ה"מעבר" ביו העולמות  קרוי "מחסום". "מחסום" – זהו הגבול המדומה בין הרגשת העולם המושג דרך חמישה חושים בלבד, והמכונה "העולם הזה", לבין הרגשת העולם העליון בחוש השישי. מעבר מחסום משמעו קבלת כלי הנשמה הקטן ביותר ומילויו על ידי האור החלש ביותר, הרגשת הבורא הקטנה ביותר – "אור הנפש".

 

33.      האם קיים יצור נבון זולת האדם?

השכל והבינה הינם תוצאה של התפתחות הרצון ומהווים כלי עזר למימושו. מאותה הסיבה שלא קיים יצור אנוכי יותר מהאדם, גם לא קיים יצור נבון יותר ממנו.

כמידת התפתחותו של החוש השישי באדם, מתפתחים גם הרצונות הבסיסיים שלו, זאת כדי להעצים את החוש השישי מעליהם. אי לכך, אדם הלומד קבלה הופך לנבון יותר מסביבתו כי הוא פועל מעל לאגואיזם שלו. אפשר לומר שאין בריאה תבונית יותר ממקובל המשיג את כל הבריאה, מתחתית העולם הזה ועד לפסגת העולם העליון.

34.      האם הקבלה יודעת משהו על חיים בכוכבים אחרים? [להעביר אותה לשאלה 34]

הקבלה טוענת שלא קיים בבריאה אף יצור נבון זולת האדם. הכול נברא בשביל האדם על מנת להעלותו לרמת הבורא. תכלית האדם בבריאה היא לנצל את החופש הניתן לו כדי להשיג את המטרה שנקבעה על ידי הבורא, בדרך של תיקון מרצון או בכפייה ("דרך התורה" או "דרך הייסורים"). צורות חיים פחותות מאדם אכן קיימות בכל היקום.

35.      הקבלה אומרת שבכוכבים אחרים קיים רק טבע, צומח וחי. מה הוא מקור המידע הזה?

במסגרת היקום ייתכנו כל סוגי החיים, עד ליצורים הדומים לנו ביולוגית ושכלית, חוץ מאשר בתמצית הרוחנית שלנו, הנקודה שבלב, הזרע של הנשמה. מאחר שהקבלה אינה עוסקת בדבר זולת פיתוח של נקודת האיחוד עם הבורא, המקובלים לא יודעים אודות קיום חיים על המאדים או בכוכב אחר.

36.       מדוע אומרת הקבלה שאי אפשר להסביר את הרוחניות במושגים של העולם הזה? הרי ניתן לבטא הכול במלים...

ניתן להסביר במלים של העולם הזה רק את התופעות שמולידות את המלים הללו. אנו מוצאים מלה שתבטא כל הרגשה שלנו, אך אם להרגשה מסוימת אין הקבלה בעולם הזה, לא יהיה לה שם. לכן כל המורגש בחוש השישי לא יכול להיות מבוטא במלים של העולם הזה.

כדי להעביר לנו את הצורות החיצוניות של הרגשותיהם, המקובלים משתמשים ב"שפת הענפים": מאחר שמהעולם הרוחני יורדים כוחות המולידים את כל העולם הזה וקובעים את המתרחש בו, המקובלים משתמשים בשמות של עצמים ושל פעולות בעולם הזה כדי לתאר עצמים ופעולות בעולם הרוחני. הבעיה היא שכשאנו מעיינים בכתבי המקובלים, נדמה לנו שאנחנו קוראים סיפור על העולם הזה, כשלמעשה המקובלים התכוונו לספר על העולם הרוחני. לא נוכל להבין את כוונתם המדויקת עד שניכנס בעצמנו אל העולם הרוחני ונרגיש את מה שהרגישו הם. אם כך, לשם מה בעצם לקרוא עכשיו את כתבי המקובלים? כדי למשוך על עצמנו את האור המקיף, המתקן אותנו.

37.      מדוע עולמנו מחולק לשני מינים? מה משמעותה של חלוקה זו?

כל הקיים ברוחניות משתקף בעולם הזה. בהתאמה ל"פרצוף זעיר אנפין", ה"זכר" ("הנותן") ו"פרצוף מלכות" ה"נוקבא" (ה"מקבלת") בעולם האצילות, קיימת גם בעולם הזה חלוקה לזכר ונקבה. צורות התיקון של הזכר והנקבה שונות זו מזו. חובה לציין כי לאחר התיקון הפרטי של כל נשמה, כל הנשמות מתאחדות לאחת, שוות ומושלמות, בלי שום הבדל, כמערכת הכללית אחת המחוברת עם הבורא.

38.      האם קיימות תופעות כגון מלאכים, מכשפות, קללה, עין הרע ואאורה?

מאחר שכל הנשמות הן חלקים של מערכת אחת – נשמת האדם הראשון, הן יכולות להשפיע זו על זו ביחס שלהן. מכאן הופיעו המושגים של קללה, עין הרע ועזרה רוחנית. בעולם הרוחני קיימים כל סוגי הטבע: דומם, צומח, חי, מדבר, כמו בעולם הזה. אלא שברוחניות אלו הם כוחות ללא לבושים וצורה. לכוחות אלו יש שמות, בהתאמה: הדומם – "היכלות", צומח – "לבושים", חי – "מלאכים", מדבר – "נשמות". רק בעולם הזה הכוחות מלובשים בגופים. ברוחניות כל העצמים והפעולות הם כוחות ללא לבושים.

39.      האם חלום נחשב לתופעה רוחנית?

כל התכונות, הפעולות והמצבים ברוחניות משתקפים בעולם הזה כהעתק גשמי שלהם. בעולם הרוחני הנשמה יכולה לקבל אור במצב "קטנוּת" ובמצב "גדלוּת". מצב הקטנות מתחלק לשלושה שלבים: עיבור, יניקה, נעורים. מצב הגדלות מתחלק לשני שלבים: בגרות וזקנה. בכל המצבים הללו ישנו גם מצב של שינה או חלום. זה קורה כאשר מרבית האור מסתלק מהנשמה והיא - כאילו נרדמת.

40.      האם הקבלה קשורה לזרמים רוחניים אחרים כמו "שמבאלה" וכו'?

מעולם ובשום אופן הקבלה לא היתה קשורה לאף זרם דתי, מיסטי ו"רוחני". הקבלה היא מדע על העולם העליון, המתגלה במידת התפתחותו של החוש השישי – המסך.

כלי המחקר הוא המסך; שיטת המחקר - זוהי חוכמת הקבלה; העצם הנחקר – זה הבורא או העולם העליון. המדרגות הרוחניות הן מידות של הרגשת הבורא, אשר מוגדרת בקבלה כהרגשת "העולם העליון" או "העולמות". אם לדייק, כל הרגשה שלנו היא הרגשת הבורא בכלי, ברצון שלנו. אפילו לפני רכישת המסך האדם מרגיש את הבורא, כעולם הזה, ולכן הרגשה במידה פחותה שכזו נקראת הסתרה.

41.      האם קיים הבדל בין הקבלה לבין זרמים רוחניים אחרים? [שאלה 44 לשעבר]

מלבד הקבלה, כולם עוסקים בפסיכולוגיה האנושית, ומשתמשים בה לשם השגת נוחות פסיכולוגית מרבית. מטרתה של הקבלה היא גילוי הבורא לאדם, היא מתעסקת רק בכך, ובשום פנים ואופן לא בשיפור מצבו האנוכי של האדם בעולם הזה.

42.      אומרים שמקורם של קלפי הטארוט הוא בקבלה. האם זה נכון?

הקבלה אוסרת לעסוק בחיזוי העתיד, כי הוא נוגד את אופן המחקר של המקובל, העוצם את עיניו כנגד הדעת מרצונו החופשי כדי לרכוש את כלי ההשפעה. הגילוי בא דווקא על ידי דחייתו. 

43.      מה ההבדל בין קבלה לפסיכואנליזה?

כל מה שאדם משיג בקבלה ניתן לרישום ולשחזור על ידי אדם אחר בעל אותן אפשרויות (מסך). הפסיכואנליזה מתעסקת בניתוח של תכונות האדם השייכות לעולם הזה. הקבלה, לעומת זאת, עוסקת ברכישת תכונה נוספת, עליונה.

44.       האם קיימת תפילה בקבלה?[

הפנייה לעזרת הבורא לשם קבלת כוח לתקן את הכוונה "על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע" מהווה תפילה רוחנית מעשית ומועילה. הרצונות של כל הנבראים בעולם - דוממים, צומחים, חיים ומדברים, עולים לבורא וכל אחד מהם מקבל תשובה. אך התשובה לבקשה לאיחוד עם הבורא חזקה פי מיליארד, כיוון שהיא תואמת את מטרת הבריאה. התפילות האחרות דומות למצב שבו הבורא כאילו גורם רע לאדם, וזה מתפלל על ביטול רוע הגזירה. לא אלה היחסים שתוכננו על ידי הבורא כמטרת הבריאה.

45.      באילו כלים משתמשים בזמן הלימוד?

הלימוד מבוסס על מקורות קבליים קלאסיים: ספר "הזוהר", כתבי האר"י, בעל-הסולם ורב"ש. במהלך הלימוד על מבנה העולמות העליונים, התלמיד מתחיל אט אט להרגיש בתוכו את המבנה, הצורה והמאפיינים שלהם. בדומה ללימוד של כל תחום מעשי אחר - אימון והרגל מולידים באדם את היכולת להרגיש מה שלא הורגש קודם לכן. בקבלה, שיטת הלימוד עצמה יוצרת באדם יכולת להרגיש רבדים עמוקים יותר של הבריאה, הנמצאים מחוץ לעולם המורגש על ידי האדם המודרני.

46.      מה מקבלים מלימודי הקבלה?

בזמן הלימוד התלמיד רוכש חוש נוסף, הפותח בפניו ספֵרה חיצונית נוספת לעולם המורגש על ידינו. ב ספֵ(E)רה זו נולדים כל המאורעות שיורדים לעולם הזה וכל הפעולות שלנו, ועל פיהם נקבעים המאורעות העתידיים.

47.      האם לימוד הקבלה בקבוצה עשוי להועיל?

פיתוח ההרגשות העמוקות יותר של הבריאה דורש בזמן הלימוד את ריכוז כל תשומת הלב במטרה זו. לימוד בקבוצה, קריאה קבוצתית של החומר, בונה בכל חבר, על פי מידת הקשר שלו עם הקבוצה, כלים מיוחדים המגבירים את רגישותו לתנודות עדינות של הבריאה. החברים בקבוצה עוזרים זה לזה ביעילות רבה בעצם נוכחותם והשתתפותם הפעילה.