843. ההיכל הראשון, התחלת יצה"ר, נקרא בור ריק מכל. מי שבא להיכנס בו, אין מי שיאחז בו, שלא ייפול. כולם דוחים אותו להפילו שלא יקום. אין בו סומך לטוב.
בסיום הקדושה, אחר המלכות דקדושה, מתחיל היצה"ר, הס"א. יש לו שבע שמות. ועליו כתוב, לפֶּתח חטאת רובץ, שבפתח המלכות למטה רובץ הס"א, מלכות שאינה נמתקת בבינה, הנקראת מנעולא, שמשם מתחיל הס"א. וכיוון שהוא נמשך ממידת הדין הקשה, ע"כ כל הבא להיכנס שם, דוחים אותו כולם להפילו, ולא יוכל לקום. כלומר, מפילים ג"ר דנשמה, כי קימה פירושו ג"ר.
844. בהיכל הזה עומד ממונה דוּמה. עומד למעלה, בהיכל השלישי דס"א, ולמטה, בהיכל הראשון. הוא שאוחז בנשמה בשעה שנדחית מההיכל הקדוש ע"י הממונה טהריאל. דוּמה עומד בשער של היכל ראשון דקדושה, כדי לאחוז בנשמה להמשיכה להיכלות הטומאה, וכמה מעוררי חוק ומשפט עימו. אם הנשמה אינה בטהרה, אז המלאך טהריאל דוחה אותה מלהיכנס להיכל הראשון דקדושה, ותכף אוחז בה המלאך דוּמה העומד שם, סמוך לקדושה, שבהתחלת הס"א, כי נמשך מזכר דס"א, העומד בהתחלת הס"א.
845. תחת הממונה דוּמה עומד ממונה פִּתוּ"ת, אלף ורבבות תחתיו. עומד לפתות בני אדם. הוא השורה אצל הנשמה, ומסית אותה להסתכל ולעיין במה שלא צריך, בכמה זנונים ובכמה ניאופים. וכל אלו המלאכים שעימו, כולם עומדים אצלה, והולכים לפניה, ואונסים אותה, שתסור עיניה להסתכל במה שלא צריך.
846. פתו"ת מתווך רע המסית לכל הרעות. עומד על הקבר בזמן שנידון הגוף, ושובר את עיניו. משום שהרוויח אותם, בעוד שהגוף היה בעוה"ז, ושלו הם. אלו ב' ממונים, דוּמה ופתו"ת, הם בחינות זכר ונוקבא, שמידת הדין הקשה אינו נגמר להזיק בראשית הגילוי שלה, כל עוד הוא בבחינת הזכר דס"א, אלא שצריכים להתגלות הרבה פעמים עד שמשיגים כוח לפעול ולהעניש. שזוהי בחינת הנוקבא דס"א.
דוּמה זכר, רק תופס את הנשמה, ואין בו כוח להזיקה ולהענישה, עד שפתו"ת אשר תחתיו, הולך ומפתה את הנשמה להסתכל במה שלא צריך, שמפתה אותו להמשיך חכמה מלמעלה למטה, כדרך הס"א, שבכל פעם שעושה את זה, מתגלה מידת הדין הקשה בסופו, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ. ואז נפגעת הנשמה במידת הדין הקשה, ושוברת את עיני הגוף המת.
כל מה שעשה הגוף בעוה"ז, מוכרחת גם הנשמה לעשות בעולם ההוא. וכיוון שהגוף נלכד ברשת הפתו"ת הזה, ע"כ גם הנשמה נופלת לידיו, והיא עושה מה שמפתה ומצווה אותה לעשות. שמסית אותה להסתכל ולעיין במה שלא צריך. מחמת מעשה הגוף בעודו בעוה"ז. ועומד על הקבר, ושובר את עיניו. משום שהרוויח אותם, בעוד שהגוף היה בעוה"ז. כי מתוך שנדבק בפתו"ת וסיעתו בעודו בעוה"ז, נבנו לו עיניים מצידם. וע"כ הוא שוברם, כי שלו הם.
847. בקבר נידונה הנשמה, עד שמכניסים אותה למקום זה שנקרא בור. וכמה נחשים ועקרבים יש בו, שהם מלאכי חבלה, שכולם עוקצים לנשמה, אוחזים בה ודנים אותה.
848. לפנים מרוח פתו"ת יש רוח הטומאה העליון על כולם. עומד על כל ההיכל הזה, כולם נוסעים בכוחו, נקרא גַמְגימָ"א. אדום כמו ורד, עומד להרע תמיד. וכשתפילתו של אדם נדחית, והאדם אינו זוכה בה, עומד הרוח גמגימ"א ועולה ומשתתף ברוח הטומאה העליון על כולם, שהוא השטן, ומשׂטין למעלה, ומזכיר עוונותיו של האדם לפני הקב"ה. כמ"ש, ויבוא גם השטן בתוכם. כתוב, גם השטן, כי הרוח גמגימ"א משתתף עם השטן להשׂטין.
ב' רוחות ראשונים, דוּמה ופתו"ת, היו ממידת הדין הקשה שבמלכות, מנעולא. גמגימ"א נאחז בהארת הבינה, ישסו"ת. כי בחטא התחתונים עולה המלכות לבינה, שע"י זה מתעלות הקליפות ונאחזות במלכות שבמקום בינה. ע"כ נקרא גמגימ"א, משום שמביא גמגום, בלתי בהירות בהארת ישסו"ת. ונאמר עליו, עליון על כולם, כי משום שהולך להיאחז בהארת ישסו"ת, נמצא שהוא למעלה מדוּמה ומפתו"ת, שהם מבחינת הדינים של המלכות עצמה.
849. מרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים, שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף, שהאדם מוציא מפיו. ואח"כ מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם אוי לחייהם. אלו בני אדם גורמים למעוררי הדין האחרים, לשלוט ולפגום המקום הקדוש. אוי להם בעוה"ז, ואוי להם לעוה"ב. כי אלו רוחות הטומאה לוקחים דבר טומאה זה שהוציא מפיו, וכשהאדם מוציא אח"כ מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה, ולוקחים דבר הטומאה ההוא, ומטמאים את דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בדבר הקדושה, וכביכול חלש כוח הקדושה.
מפרש, איך הקליפות נאחזות בהארת ישסו"ת בחטא האדם. כיוון שהאדם פגם ונפגם מדינים של המלכות, ונדחה מהיכל המלכות ע"י טהריאל, נבחן שהוציא דבר טומאה מפיו. ומטרם שניטהר מטומאתו, המשיך מהארת ישסו"ת. אז לוקחים החיצוניים הפגם, שהאדם פגם במלכות, ועולים ופוגמים עימה גם הארות ישסו"ת.
לכן נאמר, שלוקחים דבר טומאה זה, הפגם שהאדם פגם בדינים דמלכות, וכשהאדם מוציא אח"כ מפיו דבר קדושה, שהמשיך מהארת ישסו"ת, ואע"פ שבו לא פגם האדם כלום והוא קדוש, לוקחים דבר הטומאה ההוא, ומטמאים את דבר הקדושה ההוא. שלוקחים ומעבירים הפגם, שפגם האדם במלכות, למקום קדוש של ישסו"ת, ונאחזות הקליפות, כביכול, גם בהארת ישסו"ת.
850. למעלה מאלו יש ממונה סַפְסיריט"א. כמה מעוררי חוק ומשפט עימו, והוא הממונה עליהם, לוקחים אלו הדברים הרעים, שהאדם הוציא מפיו, ושזרק בידיו בשעה שהכעס שרה עליו. אז הממונה הזה אוחז בדבר שזרק האדם בכעסו, עולה ואומר, זהו קורבן של פלוני שהקריב אל הצד שלנו.
851. משום שכל צד המנוחה מצד ימין ואמונה, וכל צד הרוגז מצד הרע הטמא, ע"כ מי שזורק משהו מידיו בכעסו, כל אלו שמצד הרע, לוקחים אותו דבר שנזרק, ומעלים אותו למעלה, ונקרב. ואומרים, זהו הקורבן של פלוני.
852. והכרוז קורא בכל הרקיעים האלו, ואומרים, אוי לפלוני שנטה אחר אל זר, ועבד לאל אחר. והכרוז קורא פעם שנייה ואומר, אוי להם, כי נדדו ממני. אשרי האדם הנשמר בדרכיו, ואינו סר לימין או לשמאל, ולא ייפול לתוך בור העמוק, שאינו יכול לעלות ממנו.