908. ההיכל השישי עומד על כל שאר היכלות התחתונים. ארבעה פתחים יש להיכל הזה ונקראים: מוות, רע, צלמוות, אופל. אלו ד' פתחים עומדים תמיד להרע. אלו הם כלל הכול. כי להיותו לעומת היכל ת"ת דקדושה, הכולל כל שישה היכלות חג"ת נה"י, אף היכל הטומאה הזה כולל כל היכלות הטומאה.
909. כמו שיש בצד הקדושה באמונה, ארבעה פתחים לארבעה צדדים המתקשרים זה בזה. וכולם קדושים. כן גם למטה. וכשאלו מתקשרים ומתחברים זה עם זה כאחד בהיכל, אז נקרא ההיכל, בית חָבֶר. כמ"ש, מאשת מדיינים ובית חבר. והיכל זה עומד תמיד להרע.
910. על ההיכל הזה כתוב, ונעתרות נשיקות שונא. משום שכאן עומדים כל הנשיקות הרעות, ותאוות רעות, וכל מעדני הגוף שבעוה"ז, אשר באלו המעדנים גורש האדם מעוה"ז ומעוה"ב. על ההיכל הזה כתוב, כי נופֶת תיטופנה שִׂפתֵי זרה. ונשיקות ותענוגים אלו הטמאות שכאן הם כנגד נשיקות ותענוגים שבהיכל שישי דקדושה.
911. בהיכל הזה עומד רוח אחד, ממונה על כל אלו שלמטה, והוא כולל כל שאר רוחות. ההיכל הזה מתקשט בקישוטי יופי, על כל ההיכלות שלמטה ממנו. בהיכל הזה נלכדות רגליהם של הכסילים. על ההיכל הזה כתוב, אל תחמוד יופייה בלבבך ואל תיקָחֲךָ בעפעפיה.
912. בהיכל הזה תלויות כל התשוקות שבעולם וכל התענוגים של הכסילים חסרי לב, חסרי דעת. כמ"ש, וארֶא בפְּתָאים אבינה בבנים, נער חסר לב עובר בשוק אצל פינה, בנשף בערב יום. ואז קרבו רגליו להיכל הזה, שהוא הכלל של כל התחתונים ממנו, להיותו היכל ת"ת דטומאה, הכולל כל הו"ק. אז כתוב, והנה אישה לקראתו, שִׁית זונה ונצורַת לב. שית, זה ההיכל השישי לכל שאר היכלות. וכאן עומדת הזונה לפתות הפתאים.
913. בהיכל הזה, הזונה, עומדת ולא עומדת, כי יורדת ומפתה, ועולה ומשׂטינה. כמ"ש, בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות. פעם בחוץ, כשיורדת לפתות. פעם ברחובות, כשעולה למעלה להשׂטין. ואצל כל פינה תארוב, כשלוקחת ממנו הנשמה, כשתהרוג אותו.
914. כתוב, והחזיקה בו ונשקה לו. אלו הן נשיקות לטמא ולהטעות בני אדם אחריה, משום שכאן הוא מקום לכל אלו נשיקות הרעות מכל זנונים זרים, שהם מתוקים לפי שעה. אוי לסופם, כמ"ש, וחָלק משמן חִכּה.
915. כתוב, ואחריתה מרה כלענה. כשאדם התפתה אחריה בעוה"ז, והגיע זמנו להסתלק מעוה"ז, היא עומדת על האדם, ומתלבשת לפניו בלבוש גוף של אש, וחרב שנונה בידה, וג' טיפות בה.
916. טיפה אחת מהטיפות שבחרב, מרה, ובשעה שמטילה אותה לפיו של אדם, נכנסת במעיו, ואז הנשמה מתבלבלת, והטיפה משוטטת והולכת בתוך הגוף, ועוקרת את הנשמה ממקומה, ואינה נותנת מקום לנשמה לחזור. והטיפה מרה כלענה, והאדם טועם המרירות במקום המתוק, שטעם בה בעוה"ז, כשנמשך אחריה. ואח"כ זורקת טיפה אחרת, והנשמה יוצאת, והאדם מת. ואח"כ זורקת טיפה אחרת, ופניו נעשים ירוק, ומסריח. והנשמה יוצאת, משום שהנשמה קדושה, וכששולט עליה ס"א הטמא, היא בורחת מפניו, ואינה מתיישבת עימו יחד.
917. משום זה, כמו שהתדבק האדם באלו נשיקות רעות בעוה"ז, אף כך הוא בשעה זו. אם האדם נמשך אחריה בעוה"ז, ועזב את הצד הקדוש, אז הנשמה אינה חוזרת למקום הקדוש ההוא, כי כמו שנמשך אחריה בעוה"ז, כך היא שולטת על נשמתו, ואז יוצאת הנשמה מהגוף, בחבלים. וכל זה בגלל אלו נשיקות, שנשקה לו בעוה"ז, שהן מתוקות, ואח"כ הן מרות בשעה ההיא. וע"ז כתוב, והחזיקה בו ונשקה לו. בעוה"ז.
918. וכתוב, העֵזה פניה ותאמר לו, זִבחי שׁלָמים עליי, היום שילמתי נדריי. משום שבהיכל הזה עומדים כל הקטגורים, מלמדי חוב על האדם, וכל השליחים הרעים, ועושים שייתקן בתיקוניו ויסלסל בשׂערו, ויתרחץ וייתקן, כדי שיסתכלו בו. כאן עומד הרוח סְקָטוּפ"ה, ממונה על כל תיקון וסלסול של בני אדם.
919. בפנים ההיכל עומד ממונה שמעורר את האדם לעורר את הרוחות, לחזק אותם. כי אחר שמתקן עצמו ומסלסל בשערו, מעורר אותו שייטול בידו מראָה אחת, ושם אותה בידו של האדם, והאדם מסתכל בו ורואה צורתו במראה. ובזה מעורר לרוח כוח עסירט"א. ומכאן יוצאים כל המראים כזבים לבני אדם בחלומם, וכל אלו שמראים דברים לבני אדם, ואינם מתקיימים בהם, אלא מערבב אותם.
920. ואח"כ, כשבני אדם נמשכים להסתכל בראייה הזו, הנקראת מראה, אז כולם הם בגבהות רוח שלהם, והרוח עסירט"א מעורר לרוח ממונה שתחת ידו, והוא נכנס בנקב התחתון מכל הנקבים, ומעלה משם הרוח אסכרה, שזה לילית, אימם של השדים. וכשהאדם, ע"י שמסתכל במראה מעורר רוח עסירט"א, אז הרוח מתחבר עם האדם ונקשר עימו תמיד. ואז בכל ר"ח מתעורר רוח הרע של המראה עם לילית, אסכרה. ולפעמים האדם ניזוק מהם ונופל על הארץ ואינו יכול לקום, או ימות.
וכל זה גורמת הראייה שבמראה שמסתכל בה, כי כמו שנראה גסות הרוח בליבו, בהסתכלו במראה, כן מרבה להמשיך רוח הרע אליו. וע"כ, הכול עומד בהתעוררות שלמטה.
921. זבחי שלָמים עליי. שלמים באים על שלום. שלמים הוא מב' צדדים, שע"י שלמים לא נמצא מקטרג עליו לא למעלה ולא למטה. צד השמאל ההוא של יצה"ר הוא המקטרג. וע"י השלמים נמצא בשלום בימין. וע"כ כתוב, זבחי שלמים עליי, לשון רבים, ולא זבחי שלום.
922. זבחי שלמים עליי. אומרת לו הזונה, הרי אני בשלווה אליך, להראות לך שלום. ומשום זה, היום שילמתי נדריי, לפתות בני אדם תמיד. על כן יצאתי לקראתך, שאני יודעת, שאתה חסר לב, חסר טובה. לשחֵר פניך, להתחבר עימך בכל הרעות שבעולם, ויפה לך ליהנות ולסור אחר תאוות עוה"ז. ודוחה אותו מדבר לדבר, מרעה לרעה. ואומרת לו, חזרתי בין הפתאים, ושיחרתי פניך ומצאתיך, כבר מצאתיך להתדבק בך.
923. לְכה נִרווה דודים עד הבוקר. זהו שכתוב, ועֵין נואף שמרה נשף, כי אז הוא הזמן לשלוט. שהקליפות שולטות רק בלילה. לכה נרווה דודים, נלך ביחד, הרי אני עימך. כי עד עתה אתה נער בכוחך, אם עתה לא תענג עצמך, מתי? כשתהיה זקן תענג עצמך? עתה הוא הזמן.
מהו הטעם? כמ"ש, כי אין האיש בביתו, הלך בדרך מרחוק. זה יצה"ט, שאינו שורה כאן בתוכך, ואין הזמן שלו. כי אין יצה"ט שורה באדם אלא בדרך מרחוק, כשהוא מ-13 שנים והלאה, וגם אז לא בכל אדם. ואני עומד עימך מיום שנולדת, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ, כלומר משיצא מפתח בטן אימו. ועתה שאתה פנוי מאישה. עתה הוא הזמן לענג עצמך.
924. צרור הכסף לקח בידו. האורות המכונים כסף, לקח יצה"ט בידו, להעלות למעלה, להתעכב שם ולהתענג שם. ליום הכֵּסֶא יבוא ביתו, כלומר, יבוא יצה"ט כנגדו, ליום הכסא שהוא יום הדין, כדי להשגיח בדין. כמ"ש, בכֵּסֶה ליום חגנו, שסובב על יום הדין, שהוא רה"ש.
כי בזמן שהאדם צריך להתענג בעולם וליהנות ממנו, מתרחק יצה"ט ממנו, ובזמן ששורה דין בעולם, אז בא אליו לעשות עימו דין. וע"כ כתוב, הִטַתוּ ברוב לִקחהּ, עד יפלח חץ כבֵדו. אשרי הם הצדיקים שיודעים דרכים הקדושים ללכת בהם, ולא יטו לימין ולשמאל, אשרי הם בעוה"ז ובעוה"ב.