אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת בראשית א', חלק ב' / יהי מאֹרֹת

יהי מאֹרֹת

98. ויאמר אלקים יהי מאֹרֹת. מארת חסר ו' כתוב. מורה בזה, שנברא מחלת אַסְכָּרָה לתינוקות. כי מאֹרֹת חסר ו' הוא לשון קללה, מלשון מְאֵרת ה' בבית רשע. כי אחר שנגנז הארת אור קדמון, נברא קליפה למוח.

עד כאן התבארו ג' ימים ראשונים, שהם חג"ת דז"א. ועתה מבאר יום הד', נצח דז"א, שעימו נתקנה גם הנוקבא דז"א. בג' ימים ראשונים, בכל מקום שנאמר יהי, הוא לשון מיעוט:

יהי אור, מורה, שנכנס י' באור ונעשה אויר, והג"ר הסתלקו.

יהי רקיע, מורה, שנעשה רקיע תחת ב' אותיות א"ל דאלקים, ואותיות הי"מ דאלקים ירדו למטה למדרגת זו"ן, ונעשו ימ"ה.

ומכל אלו המיעוטים לא יצאו קליפות, אלא שג"ס בינה ת"ת ומלכות נפלו למדרגה שמתחתיהם. אמנם כאן מדובר בנוקבא דז"א, המלכות, שבסיום עולם אצילות, שאין תחתיה שום ספירה דקדושה, מספירות שנפלו ממנה נעשו קליפות, כי יצאו ממדרגת אצילות דקדושה ובאו לבי"ע, ששם מקום הקליפות. כי כל
אור הנופל מאצילות לבי"ע, נחשב לו למיתה ולנפילה לקליפות. ולפיכך כל מיעוט, שנעשה ביום הרביעי דמעשה בראשית בנוקבא דז"א, נבראו ממנו קליפה.

ולכן מאֹרֹת חסר ו' כתוב, כי יה"י מורה מיעוט והסתלקות. אבל בנוקבא נבראה מהמיעוט קליפה. וע"כ כתוב, מארת חסר, לשון קללה. כי מהמיעוט הזה נבראה הקליפה, הנקראת אסכרה, שהורגת הילדים שלא טעמו טעם חטא, מחמת חטאים של המולידים.

ועתה מבאר סדר השתלשלות הקליפות, שיצאו מהמיעוטים שבנוקבא. שאחר שנגנז האור הראשון, שהיה אדם רואה בו מסוף העולם עד סופו, והתמעט המלכות מחמת זה, נבראה קליפה למוח, שיצאה קליפה כנגד המלכות. שהקליפה קודמת למוח. כלומר, שהקליפה היא הכנה ליציאת המוחין. כמו קליפת הפרי, שהיא הכנה ליציאת הפרי. וקליפה זו נקראת לילית ראשונה, שהיא שורש הקליפות. ואין לה אחיזה אלא רק לעומת המלכות בלבד, ולא כלום בט"ר.

והקליפה ההיא התפשטה והוציאה קליפה אחרת, בעת שכתוב, יה"י מאורות. כי המילה יה"י, מורה החזרת הבינה לו"ק בסוד מ"י. כי המסך עם המלכות עלו תחת ב' האותיות א"ל דאלקים, וג' אותיות הי"מ נפלו למטה, ונעשו מים תחתונים, הנקראים ימה. אשר אז התרבה ועלה כוח הצמצום שבמלכות, גם על מים עליונים הי"ם, שהם בינה ות"ת ומלכות. שהרי נעשו למים תחתונים, כמו המלכות. וקליפה ההיא התפשטה והוציאה קליפה אחרת. כי התפשטה ונאחזה גם במים עליונים הי"ם, בעת שהתערבו במים תחתונים, ונעשו ימ"ה.

כיוון שיצאה הקליפה, עלתה וירדה. כלומר, בעת שיצאה, עלתה ונאחזה במים עליונים. ואח"כ, כשירד המסך מתחת אותיות א"ל למקומו, והחזיר אותיות הי"מ למדרגתו, אז ירדה הקליפה מהם, והגיעה לפנים דקטנות, לזו"ן, בעת שיש להם מוחין דקטנות. ורצתה להתדבק בהם, ולהצטייר בתוכם. ולא רצתה בשום אופן להיפרד מהם. כי בעת שיש לזו"ן רק מוחין דקטנות, יכולה הקליפה להיאחז בהם.

בעת שברא את אדה"ר, הפריד אותה הקב"ה משם, וירדה לה למטה, כלומר, שירדה להיות רק כנגד המלכות, כמו הקליפה הראשונה, לילית ראשונה, כדי לתקן אותה בעוה"ז, רק כנגד המלכות לבדה, ולא כלום למעלה ממנה.

99. כיוון שראתה הקליפה את חוה, שהיא מתדבקת בצידו של אדם, שהוא היופי של מעלה, וראתה בהם צורה שלמה, שלמות דמוחין דקטנות, פרחה ממקומה, שכבר ירדה למטה כנגד המלכות, ורצתה להתדבק כבתחילה, במוחין דקטנות של אדם וחוה. כלומר, כמו שרצתה מתחילה להתדבק במוחין דקטנות דזו"ן, כן רצתה עתה להתדבק במוחין דקטנות של אדם וחוה.

שומרי השערים של מעלה, לא הניחו לקליפה להתדבק בהם. גער בה הקב"ה והשליכה למצולות ים. פירוש, שהקב"ה השפיע לאדה"ר המוחין דגדלות, שהמוחין הללו נוזפים בקליפה, ומגרשים אותה למצולות ים, ששם מקום לילית ראשונה. ונמצא בזה, שהתבטל כל כוחה של אותה הקליפה, שנאחזה במים עליונים, ולא נשארה אלא רק הקליפה הראשונה לבדה.

100. וישבה הקליפה שם, במצולות ים, עד שחטאו אדם ואשתו. ואז הוציא אותה הקב"ה ממצולות ים, והיא שולטת על כל אלו התינוקות, שהם פנים קטנות של בני אדם, הראויים להיענש מחמת החטאים של אביהם.

כי אחר חטאו של אדה"ר, שהנחש הטיל זוהמה בחוה, והמוחין דחוה היו בחינת מים עליונים, הרי אז נפגמו שוב המים עליונים, הספירות שלמעלה מהמלכות. ונמצא, שהקליפה חזרה ועלתה ממצולות ים, ממים תחתונים, ונאחזה במים עליונים, כמו שהייתה מטרם שהשיגו אדם וחוה המוחין דגדלות, שנאחזו אז במוחין דקטנות שלהם. ולפיכך שולטת שוב על כל אלו התינוקות, שהם פנים קטנות של בני אדם, כמו ששלטה מקודם על כל אלו התינוקות, שהם פנים קטנות דאדם וחוה.

והם נענשים על חטאים של אביהם, כי אבות ובנים דנשמות בני אדם הם דוגמה לאו"א וזו"ן דאצילות. וכמו שהקטנות והגדלות דזו"ן באים מאו"א, שבעת שאמא מתמעטת למ"י, ומורידה אותיות אל"ה לזו"ן, אז הזו"ן בקטנות, וכל המוחין שלהם רק אותיות אל"ה דאמא, המלובשים בהם. ואין להם מוחין מעצמם. ולעת גדלות אמא מחזירה אותיות אל"ה שלה אצלה, ומשפיעה להם מוחין דגדלות. ואז יש לזו"ן מוחין מעצמם.

כן הוא באבות ובבנים דנשמות. שלפני 13 שנה אין לבנים רשות בפני עצמם, ונבחנים שעוד לא טעמו טעם חטא. כי כל הפגמים שלהם מוטלים על האבות, בדומה לזו"ן דקטנות. שאם הקליפות נאחזות בהם אז, הרי הן נאחזות רק באותיות אל"ה, המלובשים בהם, שהן אז כל המוחין שבהם. ואלו אותיות אל"ה הן באמת של או"א. הרי שאו"א סובלים מאחיזת הקליפות ולא הזו"ן.

וע"כ גם בבנים דנשמות, אם הקליפות נאחזות במוחין שלהם וממיתים אותם, הרי זה פגם האבות ולא של הבנים. כי אין עוד לבנים שום רשות בפני עצמם. אלא בעת שבאים המוחין דגדלות לבנים, ב-13 שנה, אז נפטרו או"א מהם, כי אז משיגים הבנים מוחין משל עצמם. בדומה לזו"ן, שהמוחין דגדלות נחשבים בהם כמוחין משל עצמם. שאז, אם הקליפות נאחזות בהם, אין או"א סובלים עוד.

והקליפה הולכת ומשוטטת בעולם. קרבה לשערי גן עדן הארץ, וראתה הכרובים שומרי שערי גן עדן. וישבה שם אצל להט החרב. משום שהיא יוצאת מצד אותו הלהט. כלומר, לפיכך הלכה הקליפה לשערי גן עדן והתיישבה אצל להט החרב המתהפכת, משום שכוחה נמשכת מאותו להט החרב, וע"כ ישבה שם לקבל כוחו.

101. בשעה שאותו להט החרב מתהפך לדין, בורחת הקליפה ומשוטטת בעולם, ומוצאת תינוקות הראויים להיענש. ונקרא להט החרב המתהפכת, משום שמתהפכת מרחמים לדין ומדין לרחמים. וצוחקת בהם, והורגת אותם. וזה היא עושה בשעת מיעוט הלבנה, שממעטת אורה. כמ"ש, מאֹרֹת, חסר ו', שהוא לשון קללה.

בעת שנולד קין, לא יכלה הקליפה להתדבק בו. אלא אח"כ התקרבה אליו, והתחברה עימו, והולידה ממנו רוחות, ורוחות מעופפות. פירוש, בעת שנולד קין, לא היה הרע ניכר בו כלל, כמו שאמרה עליו חוה, קניתי איש את ה'. וע"כ לא יכלה שום קליפה להידבק בו. אלא מתוך שכבר הייתה זוהמת הנחש בחוה, מחמת החטא דעצה"ד, ע"כ התערב גם בקין זוהמת הנחש הזו, עד שקם על הבל אחיו והרגו. ומאז גורש מעל פני הארץ לאַרְקָא [ארץ נוד], ואז התדבקה בו הקליפה.

102. אדה"ר 130 שנה שימש ברוחות נקבות. עד שבאה נעמה. שמחמת יופייה, זנו בני האלקים אחריה, שהם עזא ועזאל. והולידה מהם מיני קליפות חדשות נוספות. וממנה התפשטו רוחות רעות ושדים בעולם, שהן הולכות ומשוטטות בלילה, והולכות בעולם, ומצחקות בבני אדם, וגורמות להם שיוציאו קרי. ובכל מקום, שמוצאות אנשים ישנים ביחידות בבית, שורות עליהם ונאחזות בהם, ומתדבקות בהם, ומקבלים מהם חמדה, ומולידות מהם.

ביאור הדברים. כי טרם שבאה נעמה, היו רק ב' קליפות:

א.לילית ראשונה, שנבראה מכוח גניזת אור הראשון, שהיא רק בחינת מים תחתונים בלבד, וכנגד המלכות בלבד. ונבחנת שהיא מבחינת עוה"ז, כי עוה"ז הוא בחינת מלכות.

ב. הקליפה, שיצאה ונבראה בעת שג' אותיות הי"מ נפלו למים תחתונים ונעשו ימ"ה. ונאחזה במים עליונים הללו ימ"ה. ואחר שיצאו מוחין דגדלות בזו"ן, נפרדה ממים עליונים, וירדה לעוה"ז למים תחתונים, כמו לילית ראשונה. ובחטאו של אדה"ר חזרה ונאחזה במים עליונים. ונמצא, שלקליפה השנייה הזו יש אחיזה הן במים תחתונים, מעת שנפלה לעוה"ז, והן במים עליונים, מחמת חטאו של אדה"ר.

ואדה"ר 130 שנה שימש בב' רוחות נקבות, בב' קליפות האלו. כי לא היה עוד בעולם יותר מב' קליפות אלו. עד שבאה נעמה. וממנה התפשטו רוחות רעות ושדים בעולם. שממנה נולדה קליפה חדשה, מכוח הפגם שבעזא ובעזאל. והיא נאחזת במים עליונים בלבד. כי עזא ועזאל בחינת מים עליונים הם, שנפלו לעוה"ז. ואלו הרוחות ושדים, שנולדו מנעמה תלויים באוויר, במים עליונים, ואין להם מהארץ כלום. ונמצא עתה ג' מיני קליפות:

א.שכולה מהארץ,

ב. שיש בה מהארץ ויש בה מהאוויר,

ג. שכולה מהאוויר.

ועוד, שאותם הקליפות מזיקים במחלות. והאדם אינו יודע, מאין באה לו המחלה. וכל זה בעת מיעוט הירח.

א.המיתה נמשכה מקליפה ראשונה, שכולה מהארץ, כמ"ש, מעפר אתה ואל עפר תשוב.

ב. המיתה לתינוקות שלא טעמו טעם חטא, באה מהקליפה השנייה, שחציה מעליונים וחציה מתחתונים. כי מכיוון שנכללת גם מארץ, יכולה להמיתם.

ג. אמנם הקליפה השלישית, שכולה מהאוויר, ממים עליונים, אין לה עניין להרוג ולהמית בני אדם, אלא רק לטמא אותם בטומאת קרי בלבד. אמנם מכיוון שנעמה היא מבנות הארץ, וגם חלקה מעורב באלו הרוחות ושדים, ע"כ יש להם כוח להביא מחלות רעות על האדם, אבל לא להמיתם.

והתבאר, שהקליפה הראשונה אין עניינה אלא להמית בני אדם. והקליפה השנייה המעורבת גם מעליונים, יש לה כוח לטמא בקרי, וכן להמית התינוקות. והקליפה השלישית יש לה כוח רק לטמא בקרי, ולא להמית. אלא שיכולה גם להביא מחלות על בני אדם. אמנם מדרך הקליפות להתחבר זו עם זו.

103. כתוב, מאֹרֹת, שהוא קללה. וכשנתקנה הלבנה, נהפכו אותיות מאר"ת לאותיות אמר"ת, כמ"ש, אִמְרַת ה' צרופה מגן הוא לחוסים בו. מגן הוא על כל אלו הרוחות הרעות ובעלי הדין המענישים, המעופפים בעולם בעת מיעוט הלבנה, לכל אלו המחזיקים בו באמונתו של הקב"ה. שהקליפה קודמת למוח, שהיא סיבה לגילוי המוחין. כי הקליפה, הנקראת מאר"ת מטרם תיקון הנוקבא דז"א, הנקרא לבנה, היא עצמה נהפכת להיות מגן על בני אדם אחר תיקון הנוקבא. ואותיות מאר"ת נהפכו לאותיות אמר"ת, ונעשתה למגן.

104. שלמה המלך, כשירד לעומק האגוז, כמ"ש, אל גינת אגוז ירדתי, לקח קליפת אגוז והסתכל בכל אלו הקליפות שבו, וידע, שכל עיקר התענוגים של אלו הרוחות שבקליפות האגוז, הוא להתדבק בבני אדם, ולטמא אותם. כמ"ש, ותענוגות בני האדם שׁידה ושׁידוֹת. שמשמעות הכתוב, שתענוגות השדים הם רק לבני אדם לבד. כלומר, שמסרס הפסוק, שִׁדה ושִׁדות. ומפרש אותו, שתענוגות שֵדה ושֵדות הם בני אדם.

105. וגם מתענוגי בני אדם, המתענגים בשנת הלילה, יוצאים ונולדים מהם שֵדה ושֵדות. והכול היה צריך הקב"ה לברוא בעולם, כל אלו הקליפות, ולתקן העולם בהן. והכול הוא כמו האגוז, מוח בפנימיות והרבה קליפות מסובבות את המוח. וכל העולמות הם באופן הזה, כמו האגוז, מוח בפנימיות והרבה קליפות מסובבות אותו, למעלה ולמטה, הן בעולמות עליונים והן בעוה"ז.

106. מראשית סוד נקודה העליונה, א"א, עד סוף כל המדרגות, כולם הם, זה בתוך זה, וזה בתוך זה, עד שנמצא, שזה קליפה לזה וזה לזה. קליפה, פירושו, חיצוניות ולבוש, כמו הקליפה המלבישה את הפרי.

כי מכוח עליית המלכות וההמתקה שלה במקום בינה, התבקעו כל המדרגות לשתיים, שכו"ח נשארו במדרגה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיה, והתלבשו שם. והלבשה זו נשארה גם בעת גדלות. שע"כ עולה התחתון למקום העליון, משום שמלביש לבינה ותו"מ דעליון. הרי שבינה ותו"מ של כל מדרגה, מתלבשים במדרגה שמתחתיה, ונעשה כל תחתון לבחינת קליפה, לבחינת חיצוניות, על בינה ותו"מ דעליון.

כולם הם, זה בתוך זה, וזה בתוך זה, עד שנמצא, שזה קליפה לזה וזה לזה. ועלייה זו של המלכות, הבוקעת את המדרגות, מתחילה מא"א, הנקרא נקודה עליונה. וע"כ נאמר, מראשית סוד נקודה העליונה. ולא למעלה מנקודה עליונה. כי עתיק הוא גם בבחינת לא בָקע. ומכ"ש בה' פרצופי א"ק, שאין שם בחינת בקע כלל.

107. נקודה ראשונה, א"א, הוא אור פנימי, שאין לו שיעור להבין ולדעת את הזַכּוּת והדקות והטהרה שלו. כי ע"כ נקרא א"א חו"ס, משום שנסתם ונעלם מכל המדרגות שמתחתיו. ואפילו מפרצופי אצילות. עד שהתפשטה ההתפשטות מא"א, שהוא נקודה.

וההתפשטות הזו של אותה הנקודה, נעשית היכל אחד, הנקרא פרצוף או"א עילאין, המלביש לא"א מפה עד החזה שלו. שמקיף אותו כמו היכל. שנעשה היכל להתלבשות אותה הנקודה, שהיא אור בלתי מושג לרוב הזַכות שבה. כי ההיכל, שהוא פרצוף או"א עילאין, מקיפים ומלבישים לא"א מפה עד החזה, ששם בינה ותו"מ דא"א, שיצאו מראש א"א אל הגוף שלו ומתלבשים בפרצוף או"א. הרי שא"א מתלבש בתחתון שלו, שהוא או"א, ואו"א נעשו לחיצוניות אליו.

108. ההיכל, או"א, לְבוש לנקודה הסתומה, שהוא א"א, הוא אור שאין לו שיעור. שגם אור ההיכל, שהוא או"א, הוא בלתי נודע ובלתי מושג. ועכ"ז, אינו דק וזך כאור של נקודה ראשונה, שהוא א"א, שהוא צפוּן וטמון.

ההיכל הזה התפשט התפשטות אור הראשון. מההיכל, או"א, התפשט ונאצל ישסו"ת, שבו נגלה אור הראשון, המבואר בכתוב, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. כי יצא הי' מאויר שלו ונשאר אור. והתפשטות ישסו"ת, הוא לבוש להיכל הדק והזך דאו"א עילאין, שהוא יותר פנימי מישסו"ת. שבינה ותו"מ דאו"א ירדו והתלבשו תוך ישסו"ת. הרי שגם או"א מתלבשים בתוך התחתון שלו, והתחתון נעשה לחיצוניות אליו.

109. מישסו"ת ואילך התפשט זה בזה והתלבש זה בזה. הכוונה על ז"א ונוקבא שלו, שבינה ותו"מ דישסו"ת ירדו והתלבשו בזו"ן, ונעשו זו"ן חיצוניות לישסו"ת. עד שנמצא, שכל המדרגות, זה לבוש לזה וזה לזה, זה מוח וזה קליפה. זה פנימי המכונה מוח, וזה חיצון המכונה קליפה אליו. ואע"פ שזה לבוש לעליון שלו, מ"מ נעשה למוח למדרגה האחרת, לתחתון ממנו. כי או"א, הנחשבים ללבוש לא"א, נעשו למוח ולפנימיות לישסו"ת. וכן ישסו"ת, שהוא לבוש לאו"א, נעשה מוח לז"א. וכן ז"א, שהוא לבוש לישסו"ת, נעשה מוח אל הנוקבא שלו.

וכעין זה לגמרי, נעשה ג"כ למטה בעולמות בי"ע התחתונים. כי הנוקבא דאצילות התלבשה בבריאה, ובריאה ביצירה, ויצירה בעשיה. וכן נשמתו של אדם מתלבשת ברוח, ורוח בנפש וגוף. עד שבצלם הזה נמצא גם בן אדם בעוה"ז, מוח וקליפה, שהוא הרוח והגוף. וכל זה הוא לתיקון העולם.

עניין התלבשות המדרגות זו בתוך זו, שחיצוניות דעליון נעשה פנימיות לתחתון, כל זה הוא לתיקון העולם. כי זולת זה, לא היה אפשר כלל שזו"ן, ומכ"ש בני האדם, יוכלו להשיג מוחין עליונים.

110. כשהייתה הלבנה עם השמש בדבקות ביחד, הייתה הלבנה באור שלה. שמִתחילה היו ז"א ונוקבא שלו, המכונים שמש ולבנה, בקומה שווה, ודבוקים זה בזה, כמ"ש, את שני המאורות הגדולים. כי אז היה לנוקבא, הלבנה, כל האור שלה, ולא הייתה צריכה לקבל כלום מז"א, השמש. אמנם לא יכלה הנוקבא להישאר במצב הזה, והתמעטה מאורה וירדה לעולם הבריאה. ונעשתה שם ראש לשועלים, שהן ספירות דבריאה.

אחר שפרשׁה הלבנה מהשמש, שירדה לעולם הבריאה, והופקדה לראש על צבאות דבריאה, מיעטה את עצמה, ומיעטה האור שבה, ונבראו קליפות על קליפות. קליפות רבות, אלו למעלה מאלו. כדי לגנוז את המוח. שמכל מיעוט שנעשה באורות הנוקבא, נבראה קליפה. ואלו הקליפות הן כקליפה הקודמת למוח, כדי לגנוז את המוח. שאלו הקליפות מעלימים אור המוחין.

והכול נעשה לתיקון אור המוחין. שזולת הקליפה, לא היה מתגלה הפרי. וע”כ כתוב,
יהי מאֹרֹת, חסר, שהוא לשון קללה. משום
אלו הקליפות, שיצאו בסיבת מיעוט הלבנה, הנוקבא. וכל זה נעשה לתיקון העולם. וע"כ כתוב, להאיר על הארץ. כי אלו הקליפות יצאו בקליפה ראשונה לפרי.